ספר נשים: הלכות גירושין, פרק ח

ה) המגרש את אשתו, והתנה עליה, בין בכתב אחר התורף בין על פה אחר התורף, שזהו גט כשר, ואמר לה הרי את מותרת לכל אדם חוץ מאיש פלוני, או הרי את מותרת לכל אדם אלא לאיש פלוני, ונתן לה הגט על תנאי זה שתישאר אסורה על אדם מסוים, אם היה אותו האיש גוי או עבד או שהיה אסור עליה משום איסור ערוה, כגון אביה ואחיה או אביו ואחיו, נמצא שלא הוסיף בתנאו כלום, שהרי גם ללא התנאי היתה אסורה על אותו אדם, הרי זה גט כשר. ואם היה אותו האיש שהזכיר בגט אדם שיש לו בה קידושין, אף על פי שהוא מחייבי לאוין, ואף על פי שהוא עדיין קטן ואינו יכול לקדשה עתה, אינו גט, שהרי שייר בגט, שאינו כורתה לגמרי, שהרי לענין אותו אדם עדיין היא אסורה מכח בעלה, ואין זה כריתות. היה אותו איש שהזכיר בגט בעל אחותה, שאף על פי שהוא היום אסור עליה משום ערוה, הרי אם תמות אחותה יהיה מותר לה, הרי זו ספק מגורשת.
ו) אמר לה הבעל לאשתו בעת נתינת הגט הרי את מותרת לכל אדם חוץ ממי שֶּׁיִּוָּלֵד, שאינו עתה בעולם, או חוץ מזְנוּתֵיךְ, כלומר שתהיה מותרת להנשא לכל אדם, אבל לענין זנות הרי את באיסור אשת איש, או הרי את מותרת לכל מי שיבא עליך כדרך כל הארץ אבל שלא כדרכך הרי את באיסוריך כאשת איש, או הרי את מותרת לכל אדם חוץ ממקדש בשטר, כלומר שהיא מותרת להתקדש בכסף ובביאה אבל בשטר הרי את באיסור אשת איש, או הרי את מותרת לכל אדם חוץ מהפרת נדריך, כלומר שלא נשאר לי עליך שום אישות חוץ מהפרת נדריך שאת אשתי לענין הפרת נדרים, או לענין אכילת תרומה אם היה כהן, או לענין ירושה שאם מתה יירשנה, בכל אחד מאלו הרי זו ספק מגורשת.