מסכת אהלות, פרק יד, משנה ד

משנה ד: זִיז שֶׁהוּא סוֹבֵב אֶת כָּל הַבַּיִת וְאוֹכֵל בַּפֶּתַח שָׁלשׁ אֶצְבָּעוֹת, טֻמְאָה בַבַּיִת, כֵּלִים שֶׁתַּחְתָּיו טְמֵאִים. טֻמְאָה תַחְתָּיו, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְטַמֵּא אֶת הַבַּיִת, וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ מְטַהֵר. וְכֵן בְּחָצֵר שֶׁהִיא מֻקֶּפֶת אַכְסַדְרָה:

משנה ד: זִיז – בליטת אבן הנמשכת לאורך כתליו החיצוניים של הבית, ורוחבה בולט מהכתלים בשיעור טפח, שֶׁהוּא סוֹבֵב אֶת כָּל הַבַּיִת מבחוץ, אבל אינו עובר כולו מעל הפתח, וְאוֹכֵל בַּפֶּתַח – אלא נכנס הזיז לחלל שמעל הפתח רק באורך שָׁלשׁ אֶצְבָּעוֹת, והוא פחות מטפח שהוא ארבע אצבעות (ושיעור זה היינו למשך הזיז לאורך הכותל, אך רוחבו הוא טפח הבולט מהכותל וחוצה), ואילו מעל שאר הפתח אין הזיז נמשך כלל, אם היתה טֻמְאָה בַבַּיִת, כֵּלִים שֶׁתַּחְתָּיו (-תחת הזיז) טְמֵאִים, כיון שדרך טומאה לצאת מהבית החוצה, ולכן בזה לא נחלקו. אך אם היתה הטֻמְאָה תַחְתָּיו – תחת אותו זיז, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְטַמֵּא אֶת הַבַּיִת, כיון שמצאנו חומרא בזיז, שהוא מביא טומאה לבית אפילו כשהוא בולט מהכותל כל שהוא (כמבואר לעיל (משנה א)), הרי החמירו בו גם לענין זה שהוא מביא טומאה לבית גם כשאין באורכו טפח מעל הפתח, אלא שלש אצבעות בלבד (אך באופן זה יש צורך שיבלוט מהכותל טפח, ואין די בבליטה כל שהיא), וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ מְטַהֵר, עד שיימשך הזיז בחלק שמעל הפתח לאורך טפח (ובאופן זה אין צורך שיבלוט טפח מהכותל, אלא די בכל שהוא). וְכֵן נחלקו בְּחָצֵר שֶׁהִיא מֻקֶּפֶת אַכְסַדְרָה, ואכסדרה זו נמשכת מעל הפתח רק בשיעור שלש אצבעות, שלדעת רבי אליעזר היא מביאה את הטומאה אל הבית, ולדעת רבי יהושע אינה מביאה את הטומאה, עד שתימשך מעל הפתח באורך טפח.