מסכת מעשרות, פרק ה, משנה ג
משנה ג: לֹא יִמְכֹּר אָדָם אֶת פֵּרוֹתָיו מִשֶׁבָּאוּ לְעוֹנַת הַמַּעַשְׂרוֹת לְמִי שֶׁאֵינוֹ נֶאֱמָן עַל הַמַּעַשְׂרוֹת, וְלֹא בַשְּׁבִיעִית לְמִי שֶׁהוּא חָשׁוּד עַל הַשְּׁבִיעִית. וְאִם בִּכְּרוּ, נוֹטֵל אֶת הַבַּכּוּרוֹת וּמוֹכֵר אֶת הַשְּׁאָר:
משנה ג: לֹא יִמְכֹּר אָדָם אֶת פֵּרוֹתָיו מִשֶׁבָּאוּ לְעוֹנַת הַמַּעַשְׂרוֹת לְמִי שֶׁאֵינוֹ נֶאֱמָן עַל הַמַּעַשְׂרוֹת, מחשש שלא יפרישם כדין, ונמצא שהמוכר עובר על 'לפני עיור לא תתן מכשול', וְכן לֹא ימכור פירותיו בַשְּׁבִיעִית לְמִי שֶׁהוּא חָשׁוּד עַל הַשְּׁבִיעִית. וְאִם בִּכְּרוּ חלק מהפירות, והשאר עדיין לא הגיעו לעונת המעשרות, נוֹטֵל אֶת הַבַּכּוּרוֹת לעצמו, וּמוֹכֵר אֶת הַשְּׁאָר, שכיון שלא הגיעו לעונת המעשרות אין איסור במכירתם.
