מסכת מעשר שני, פרק א, משנה ו

משנה ו: הַלּוֹקֵחַ בְּהֵמָה, שׁוֹגֵג, יַחְזְרוּ דָמֶיהָ לִמְקוֹמָן. מֵזִיד, תָּעֳלֶה וְתֵאָכֵל בַּמָּקוֹם. וְאִם אֵין מִקְדָּשׁ, תִּקָּבֵר עַל יְדֵי עוֹרָהּ:

משנה ו: הַלּוֹקֵחַ בכסף מעשר שני בְּהֵמָה, אם עשה כן בשׁוֹגֵג, שלא ידע שהם מעות של מעשר שני, הרי זה מקח טעות, כיון שאם היה יודע שעל ידי קנייתה תהיה קדושה בקדושת מעשר שני ויצטרך להעלותה לירושלים לא היה קונה, ויַחְזְרוּ דָמֶיהָ לִמְקוֹמָן – יחזיר המוכר את הדמים לקונה, ותחזור הבהמה למוכר, ללא קדושה. אבל אם קנאה במֵזִיד, שידע שהם מעות של מעשר שני, חלה עליה קדושת מעשר שני, ותְּעָלֶה וְתֵאָכֵל בַּמָּקוֹם אשר בחר ה', והיינו בירושלים. וְאִם אֵין מִקְדָּשׁ בנוי ואי אפשר לאוכלה שם, נשארת בקדושתה עד שתמות, ותִּקָּבֵר עַל יְדֵי (-יחד עם) עוֹרָהּ, כיון שחלה קדושת מעשר שני אף על עורה.