(175) שער התורה, פרק ד

הג"ה. (וְשָׁמַעְתִּי מַעֲשֶׂה עַל גְּבִיר אֶחָד וּבַעַל עֲסָקַים גָּדוֹל, שֶׁפֵּרֵשׁ עַצְמוֹ לְגַמְרֵי מֵהַבְלֵי עוֹלָם לַעֲסֹק בְּתוֹרַת ה' יוֹמָם וָלַיְלָה. וְחָבְרוּ עָלָיו אֶחָיו וּבֵית אָבִיו וְאַנְשֵׁי בֵּיתוֹ לְהַחֲזִירוֹ לְעִנְיָנוֹ הָרִאשׁוֹן, וְלֹא הִטָּה אֹזֶן לָהֶם, וְנִתְיָאֲשׁוּ מִמֶּנּוּ. וּשְׁאָלוּהוּ הָאֲנָשִׁים הַמַּכִּירִים אוֹתוֹ מִכְּבָר לְעַסְקָן גָּדוֹל, בְּאֵיזֶה אֹפֶן פָּעַל בְּעַצְמוֹ, שֶׁלֹּא לְהַטּוֹת אֹזֶן לְצַעֲקַת אַנְשֵׁי בֵּיתוֹ.

וַיַּעַן וַיֹּאמַר אֲלֵיהֶם: הִתְבּוֹנַנְתִּי בְּמַה שֶּׁאָמְרוּ חֲזַ"ל: אֵין הַתּוֹרָה מִתְקַיֶּמֶת, אֶלָּא בְּמִי שֶׁמֵּמִית עַצְמוֹ עָלֶיהָ, שֶׁנֶּאֱמַר וְגוֹ', וּפֵרוּשׁוֹ כְּאִלּוּ כְּבָר מֵת. וְהַיְנוּ שֶׁיִּתְבּוֹנֵן בְּעַצְמוֹ, כְּאִלּוּ כְּבָר גָּמַר כָּל עֲסָקָיו שֶׁהָיָה בְּכֹחוֹ, וְגַם גָּמַר בָּהֶם אֶת יְמֵי חַיָּיו, וְהֱבִיאוּהוּ לְדִין לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל כָּל הָעִנְיָנִים, שֶׁכִּלָּה בָּהֶם אֶת זְמַנּוֹ לַהֶבֶל וְלָרִיק, וְיָצָא חַיָּב בְּדִין שֶׁל מַעְלָה. וְהוּא צוֹעֵק: אוֹי לִי, וַי לִי עַל רֹעַ מַעֲשַׂי וְעַל רֹעַ עִנְיָנַי. וְאִלּוּ בְּתוֹךְ כָּךְ הִרְשׁוּהוּ, שֶׁיֵּרֵד תֵּכֶף לָעוֹלָם הַזֶּה וְיַעֲשֶׂה תְּשׁוּבָה, בְּוַדַּאי לֹא הָיָה מִתְעַצֵּל אֲפִלּוּ רֶגַע אֶחָד מִזֶּה וְלֹא הָיָה מַטֶּה אָזְנוֹ כְּלָל לֵידַע מֵעִסְקַי בֵּיתוֹ.

וְאִם כֵּן יַחְשֹׁב הָאָדָם בְּעַצְמוֹ לְפִי עֲוֹנוֹתָיו, שֶׁהָיָה רָאוּי לוֹ לָמוּת מִכְּבָר, וְאִם אַחֲרֵי הַמָּוֶת הָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְנַהֵג עִמּוֹ בְּחֶסֶד גָּדוֹל וְהָיָה נוֹתֵן לוֹ רְשׁוּת שֶׁיַּחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה, בְּוַדַּאי לֹא הָיָה מִתְרַפֶּה מִזֶּה אֲפִלּוּ רֶגַע אֶחָד, אִם כֵּן מַה הֶזֵּק עוֹשֶׂה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהוּא מַאֲרִיךְ אֶת יְמֵי חַיָּיו, כְּדֵי שֶׁיַּעֲשֶׂה תְּשׁוּבָה בְּחַיָּיו מַמָּשׁ? בְּוַדַּאי צָרִיךְ לְזָרֵז אֶת עַצְמוֹ בְּכָל כֹּחוֹתָיו לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה עַל עֲוֹנוֹתָיו וְלִלְמֹד הַתּוֹרָה תָּמִיד, וְעַל כָּל פָּנִים לִהְיוֹת לוֹ עֵת קָבוּעַ תָּמִיד לַתּוֹרָה וְלֹא לְהַטּוֹת אֹזֶן כְּלָל לְמִי שֶׁרוֹצֶה לְהַפְרִיעוֹ מִזֶּה).