(192) שער התורה, פרק ז

וּבֶאֱמֶת הוֹצָאַת בָּנָיו לְתַלְמוּד תּוֹרָה הוּא חוּץ מִמְּזוֹנוֹת, הַקְּצוּבִין לוֹ מֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל: כָּל מְזוֹנוֹתָיו שֶׁל אָדָם קצוּבִין לוֹ מֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה עַד יוֹם הַכִּפּוּרִים, חוּץ מֵהוֹצָאַת שַׁבָּתוֹת וְכוּ' וְהוֹצָאַת בָּנָיו לְתַלְמוּד תּוֹרָה, שֶׁאִם פָּחַת פּוֹחֲתִין לוֹ, וְאִם מוֹסִיף מוֹסִיפִין לוֹ. לֵךְ נָא רְאֵה, מַה שֶּׁאָמְרוּ חֲזַ"ל: כָּל הַמְלַמֵּד אֶת בֶּן בְּנוֹ תּוֹרָה, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב, כְּאִלּוּ קִבְּלָהּ מֵהַר סִינַי שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ", וְסָמִיךְ לֵהּ: "יוֹם אֲשֶׁר עָמַדְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בְּחֹרֵב". גַּם עַל יְדֵי זֶה זוֹכֶה לַאֲרִיכוּת יָמִים, הוּא וּבָנָיו. כְּמוֹ דִּכְתִיב: "וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם" וְגוֹ' וְסָמִיךְ לֵהּ: "לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם" וְגוֹ;

גַּם עַל יְדֵי לִמּוּד תּוֹרָתוֹ שֶׁל הַבֵּן זוֹכֶה לְהִנָּצֵל מִן הַגֵּיהִנֹּם, כִּדְאִיתָא בְּתָנָא דְּבֵי אֵלִיָּהוּ זוּטָא פֶּרֶק י"ב: עַמֵּי הָאָרֶץ שֶׁהִקְרוּ וְהִשְׁנוּ אֶת בְּנֵיהֶן תּוֹרָה, בְּנֵיהֶן מַצִּילִין אֶת אֲבִיהֶן מֵאוֹתָהּ בּוּשָׁה וְחֶרְפָּה וּמֵאוֹתָהּ כְּלִמָּה וּמִדִּינָהּ שֶׁל גֵּיהִנֹּם.