(197) שער התורה, פרק ז

וְעַתָּה נִתְבּוֹנֵן וְנִקַח מוּסָר מִדּוֹרוֹת הָרִאשׁוֹנִים, אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנֵינוּ זֶה כַּמָּה מֵאוֹת שָׁנִים (כְּמוֹ בִּזְמַן הַמַּהַרְשַׁ"ל וְהַמַּהַרְשָׁ"א וְהַמַּהֲרָ"מ שִׁי"ף וּפְנֵי יְהוֹשֻׁעַ וצל"ח, שֶׁהָיוּ כֻּלָּם רָאשֵׁי מְתִיבְתּוֹת), שֶׁנָּתְנוּ אֶת בְּנֵיהֶם לְבֵית הַסֵּפֶר, וְאִם לֹא הָיָה בְּכֹחוֹ לְהַשְׂכִּיר לוֹ מְלַמֵּד לְעַצְמוֹ, הָיָה מוֹלִיכוֹ לִישִׁיבָה לִלְמֹד עַד שֶׁעָשָׂהוּ לְאִישׁ. וְכִי נֹאמַר, שֶׁכָּל אָב חָשַׁב שֶׁבְּנוֹ יִהְיֶה הָרַב וְהַמּוֹרֶה בְּיִשְׂרָאֵל, וַהֲלֹא יָדוּעַ הוּא מַה שֶּׁאָמְרוּ חֲזַ"ל עַל הַפָּסוּק: "אָדָם אֶחָד מֵאֶלֶף מָצָאתִי", שֶׁאֶלֶף נִכְנָסִין לְמִקְרָא, וּמֵהֶם יוֹצְאִין מֵאָה בַּעֲלֵי מִשְׁנָה, וּמֵהֶם עֲשָׂרָה בַּעֲלֵי תַּלְמוּד, וּמֵהֶם יוֹצֵא אֶחָד הָרָאוּי לְהִקָּרֵא אִישׁ וּלְהוֹרוֹת הוֹרָאָה בְּיִשְׂרָאֵל. אֶלָּא הָאֱמֶת הַבָּרוּר כָּךְ הוּא, הָאָב, שֶׁנָּתַן אֶת בְּנוֹ לְבֵית הַסֵּפֶר וְלִישִׁיבָה, הָיָה רְצוֹנוֹ כָּךְ: אִם יְזַכֵּנִי ה', שֶׁיֵּצֵא בְּנִי בַּעַל תַּלְמוּד וְיִהְיֶה רָאוּי לְהוֹרוֹת בְּיִשְׂרָאֵל מַה טּוֹב חֶלְקִי, וְאִם לֹא אֶזְכֶּה לָזֶה, רַק שֶׁיֵּדַע מְעַט בְּלִמּוּד הַגְּמָרָא אוֹ עַל כָּל פָּנִים בְּלִמּוּד הַמִּשְׁנָיוֹת, גַּם כֵּן טוֹב הוּא. כִּי כְּשֶׁיְּזַכֵּהוּ הַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְיִהְיֶה בַּעַל עֵסֶק, אֵיזֶה עֵסֶק שֶׁיִּהְיֶה לוֹ, בְּוַדַּאי יִקְבַּע עַל כָּל פָּנִים אֵיזֶה שִׁעוּר קָבוּעַ בְּיוֹם לְלִמּוּדוֹ בִּגְמָרָא אוֹ בְּמִשְׁנָיוֹת אוֹ עַל כָּל פָּנִים בְּאַגָּדוֹת חֲזַ"ל. וַאֲפִלּוּ אִם, חַס וִשָׁלוֹם, לֹא יִהְיֶה לוֹ שׁוּם פְּנַאי בִּימוֹת הַחֹל, עַל כָּל פָּנִים בְּשַׁבָּת קֹּדֶשׁ בְּוַדַּאי יִכָּנֵס לְבֵית הַמִּדְרָשׁ וְיִלְמַד אֵיזֶה דַּפֵּי גְּמָרָא אוֹ מִשְׁנָיוֹת, וְעַל זֶה גַּם כֵּן כְּדַאי הוּא לִי כָּל הַכֹּחוֹת שֶׁעָמַלְתִּי עָלָיו, בֵּין בְּחַיָּי וּבֵין בְּמוֹתִי, (כַּיָּדוּעַ שֶׁהַבֵּן הַלּוֹמֵד תּוֹרָה מְזַכֶּה לְאָבִיו וּמוֹצִיאוֹ מִגֵּיהִנֹּם, וְגַם אִם הוּא בְּגַן עֵדֶן, זוֹכֶה לְהִתְעַלֶּה עַל יָדוֹ וְכַנַּ"ל).