(196) שער התורה, פרק ז

וּנְצַיֵּר שְׁתֵּי מִצְוֹת, שֶׁרְגִילִים בָּהֶן כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל, לְמָשָׁל מִצְוַת תְּפִלִּין. הַאִם הִשְׁגִּיחַ עֲלֵיהֶם, שֶׁיִּהְיוּ מְרֻבָּעִים כַּדִּין? וְגַם אִם הָרְצוּעוֹת הֵן שְׁחוֹרוֹת, שֶׁכָּל זֶה הוּא הֲלָכָה לְמֹשֶה מִסִּינַי. וְגַם אִם הָיוּ מֻנָּחִין כָּל הַתְּפִלִּין עַל הָרֹאשׁ וְלֹא עַל הַמֶּצַח, וְגַם שֶׁל יָד אִם הָיָה מֻנָּח כֻּלּוֹ עַל מְקוֹם הַקּבֹּרֶת וְלֹא לְמַטָּה מִזֶּה בְּמִקְצָת, כַּיָּדוּעַ שֶׁבְּכָל זֶה רָגִיל לַעֲבֹר מִי שֶׁאֵינוֹ בֶּן תּוֹרָה מֵחֲמַת חֶסְרוֹן יְדִיעָה.

וְכֵן מִצְוַת קְרִיאַת שְׁמַע הַאִם הָיָה זָהִיר לְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם כַּדִּין, וְכֵן אִם הִשְׁמִיעַ לְאָזְנָֹיו וְדִקְדֵּק בְּאוֹתִיּוֹתֶיהָ כַּדִּין הַמְבֹאָר בַּשַּׁ"ס וְשֻׁלְחָן עָרוּךְ, וְגַם אִם הָיָה זָהִיר לִקְרוֹת שְׁמַע בִּזְמַנָּהּ תָּמִיד, בַּקַּיִץ וּבַחֹרֶף, שֶׁכָּל זֶה הוּא דִּינָא דְּאוֹרַיְתָא. וְכֵן כַּמָּה פְּרָטֵי דִּינִים שֶׁיֵּשׁ בְּאֵלּוּ הַמִּצְוֹת. וּמִזֶּה יָקַישׁ בְּמִכָּל שֶׁכֵּן עַל שְׁאָר מִצְוֹת, שֶׁאֵין יִשְׂרָאֵל רְגִילִין בָּהֶן, שֶׁבְּוַדַּאי יַחְסְרוּ לוֹ עַל יְדֵי חֶסְרוֹן יְדִיעַת הַתּוֹרָה.

וְיַכִּיר כָּל אֶחָד אֶת הַחִסָּרוֹן הַזֶּה, כְּשֶׁיַּכְרִיז הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֶעָתִיד, שֶׁיָּבוֹא כָּל אֶחָד לְקַבֵּל שְׂכָרוֹ עֲבוּר הַמִּצְוֹת, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל: עֲתִידָה בַּת קּוֹל לִהְיוֹת מְפוֹצֶצֶת בְּרָאשֵׁי הֶהָרִים וְאוֹמֶרֶת: מִי שֶׁפָּעַל עִם אֵל יָבוֹא וְיִטֹּל שְׂכָרוֹ, אָז יְמַשְׁמֵשׁ כָּל אֶחָד בְּמִצְוֹתָיו וְיַכִּיר אֶת גֹּדֶל גִּרְעוֹן הַמִּצְוֹת, שֶׁבָּא לוֹ עַל יְדֵי חֶסְרוֹן יְדִיעַת הַתּוֹרָה. וְלָזֶה אָמַר הַכָּתוּב: "מְאִירַת עֵינָיִם", שֶׁהַתּוֹרָה מְאִירָה עֵינֵי הָאָדָם בְּקַיוּם הַמִּצְוֹת.