מסכת נגעים, פרק א, משנה ד

משנה ד: (רַבִּי חֲנִינָא סְגַן הַכֹּהֲנִים אוֹמֵר, מַרְאוֹת נְגָעִים שִׁשָּׁה עָשָׂר). רַבִּי דוֹסָא בֶּן הַרְכִּינַס אוֹמֵר, מַרְאוֹת נְגָעִים שְׁלשִׁים וְשִׁשָּׁה. עֲקַבְיָא בֶן מַהֲלַלְאֵל אוֹמֵר, שִׁבְעִים וּשְׁנָיִם. רַבִּי חֲנִינָא סְגַן הַכֹּהֲנִים אוֹמֵר, אֵין רוֹאִים אֶת הַנְּגָעִים בַּתְּחִלָּה לְאַחַר הַשַּׁבָּת, שֶׁשָּׁבוּעַ שֶׁלּוֹ חָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת. וְלֹא בַשֵּׁנִי, שֶׁשָּׁבוּעַ שֵׁנִי שֶׁלּוֹ חָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת. וְלֹא בַשְּׁלִישִׁי לַבָּתִּים, שֶׁשָּׁבוּעַ שְׁלִישִׁי שֶׁלּוֹ חָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, לְעוֹלָם רוֹאִים. חָל לִהְיוֹת בְּתוֹךְ הַשַּׁבָּת, מַעֲבִירִין לְאַחַר הַשַּׁבָּת. וְיֵשׁ בַּדָּבָר לְהָקֵל וּלְהַחְמִיר:

משנה ד: במשניות הקודמות התבאר שיש ארבעה מיני לובן המטמאים בנגעים, ובנוסף לכך ארבעה מינים של לבן אדמדם, שאף הם טמאים, ויחד הם שמונה מראות. משנתנו מביאה את מנין כל מראות הנגעים, הן באדם והן בבגדים ובבתים. רַבִּי דוֹסָא בֶּן הַרְכִּינַס אוֹמֵר, מַרְאוֹת נְגָעִים שְׁלשִׁים וְשִׁשָּׁה, והם, שמונה מראות בעור בשר האדם שהוזכרו לעיל, ארבעה לבנים וארבעה לבנים אדמדמים, ושמונה כמותם בשחין ומכוה (והם נמנים בפני עצמם כיון שאינם מצטרפים למראות רגילים שבעור, אבל שחין ומכוה מצטרפים זה עם זה), ושמונה כמותם ב'נתק', והיינו נגעי שער הראש ושער הזקן, ושמונה כמותם בקרחת ובגבחת, הרי אלו שלשים ושתים מראות בנגעי אדם, ובנוסף לכך מראה אדמדם ומראה ירקרק בנגעי בגדים, וכן מראה ירקרק ומראה אדמדם בנגעי בתים, הרי אלו יחד שלשים וששה. עֲקַבְיָא בֶן מַהֲלַלְאֵל אוֹמֵר, מראות נגעים שִׁבְעִים וּשְׁנָיִם, והיינו אותם שלשים וששה שמנה רבי דוסא בן הרכינס, ושלשים וששה בדומה להם לאחר ההסגר של שבוע ראשון או שבוע שני (ובנגעי בתים יתכן אף שבוע שלישי), שצריך הכהן להבחין בשינוי שנהיה במראה הנגע לאחר אותו שבוע של הסגר, הרי אלו יחד שבעים ושנים מראות.

רַבִּי חֲנִינָא סְגַן הַכֹּהֲנִים אוֹמֵר, אֵין רוֹאִים אֶת הַנְּגָעִים בַּתְּחִלָּה – בפעם הראשונה, שאז הבחירה ביד הכהן מתי לבוא (ואילו לאחר ההסגר זמנו קבוע לאחר שבוע), לְאַחַר הַשַּׁבָּת – ביום ראשון בשבוע, כיון שאם יעשה כן, נמצא שֶׁאם יסגיר את הנגע, שָּׁבוּעַ שֶׁלּוֹ – סיום שבעת ימי ההסגר, חָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת, והרי אסור מדרבנן לראות נגעים בשבת (כיון שדבר זה דומה לדין, שאסרוהו מדרבנן מחשש שיבוא לכתוב). וְלֹא בַשֵּׁנִי – וכן אין רואים נגעים בפעם הראשונה ביום שני בשבוע, כיון שֶׁאם יהיו לו שני הסגרים, של שבועיים, סוף שָּׁבוּעַ שֵׁנִי שֶׁלּוֹ חָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת, שהרי השבוע השני מתחיל ביום השביעי של השבוע הראשון, נמצא ששני ההסגרים הם שלשה עשר יום, וכשהם מתחילים ביום שני בשבוע הם מסתיימים בשבת, וְלֹא בַשְּׁלִישִׁי לַבָּתִּים – ואין רואים בפעם הראשונה נגעי בתים ביום שלישי בשבוע, כיון שבנגעי בתים יתכן גם הסגר של שבוע שלישי, כיון שֶׁבאופן זה סיום שָּׁבוּעַ שְׁלִישִׁי שֶׁלּוֹ חָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, לְעוֹלָם רוֹאִים – בכל ימי החול של השבוע ניתן לראות את הנגע בפעם הראשונה, ואם אכן חָל אחד מסיומי ההסגרים של הנגע לִהְיוֹת בְּתוֹךְ יום הַשַּׁבָּת, מַעֲבִירִין את ראיית הכהן לְאַחַר הַשַּׁבָּת. וְיֵשׁ בַּדָּבָר לְהָקֵל וּלְהַחְמִיר, וכפי שיפורט במשניות הבאות.