מסכת נגעים, פרק ב, משנה ד

משנה ד: כֵּיצַד רְאִיַּת הַנֶּגַע. הָאִישׁ נִרְאֶה כְעוֹדֵר, וּכְמוֹסֵק זֵיתִים. הָאִשָּׁה כְּעוֹרֶכֶת וּכְמֵנִיקָה אֶת בְּנָהּ, כְּאוֹרֶגֶת בְּעוֹמְדִין לַשֶּׁחִי לַיָּד הַיְמָנִית. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף כְּטוֹוָה בְפִשְׁתָּן לַשְּׂמָאלִית. כְּשֵׁם שֶׁנִּרְאֶה לְנִגְעוֹ, כָּךְ הוּא נִרְאֶה לְתִגְלַחְתּוֹ:

משנה ד: נאמר בפסוק לגבי מראה נגעים, 'לכל מראה עיני הכהן', ללמד שרק מה שנראה לעיני הכהן מטמא, ולא נגעים שנמצאים במקומות מוסתרים, ומשנתנו מבארת אילו מקומות נחשבים כמוסתרים ואינם מטמאים. כֵּיצַד היא רְאִיַּת הַנֶּגַע, לדעת אם הוא נחשב כנמצא במקום מגולה או נסתר, הָאִישׁ עומד כשהוא נִרְאֶה כְעוֹדֵר בקרקע שדרכו לפסק את רגליו, ואם הנגע נמצא בין רגליו עומד הוא כדרך שהוא עודר, ואם אינו נראה בדרך עמידה זו, אינו מטמא, וּכְמוֹסֵק זֵיתִים מהעץ שדרכו להגביה את זרועותיו, ואם הנגע תחת זרועותיו עומד הוא כדרך מוסק זיתים, ואם אינו נראה בדרך זו אינו מטמא. והָאִשָּׁה נראית כְּעוֹרֶכֶת – לשה את הבצק, שדרכה לפסק את רגליה, וּכְמֵנִיקָה אֶת בְּנָהּ, לענין נגע הנמצא תחת הדד, שרק מה שנראה בזמן שהיא מניקה את בנה מטמא, וכְּאוֹרֶגֶת בְּעוֹמְדִין לַשֶּׁחִי לַיָּד הַיְמָנִית, כלומר, אם יש לה נגע בסביבות בית השחי שבידה הימנית, רואים אותה כדרך שהיא עומדת בזמן שהיא אורגת ב'עומדים', כלומר בכלי אריגה גדול העומד לפניה, ומגביהה את ידה הימנית כדי להשליך את חוט השתי בין חוטי הערב, ואם אפילו בדרך זו אין הנגע נראה, אינו מטמא (ולפי זה אם היה הנגע בבית השחי של ידה השמאלית, אינו מטמא כלל). רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף כְּטוֹוָה בְפִשְׁתָּן לַשְּׂמָאלִית, כלומר, גם אם היה הנגע בסביבות בית השחי של היד השמאלית, רואים אותה כדרך שהיא טווה בפשתן, שדרכה להגביה ידה מעט עם הפלך כדי לכרוך סביבו את חוט הפשתן.

מוסיפה המשנה ואומרת, כְּשֵׁם שֶׁנִּרְאֶה לְנִגְעוֹ – באותה דרך שבה עליו לעמוד כדי לראות אם נחשב מקום הנגע כבית הסתרים או כמקום גלוי, כָּךְ הוּא נִרְאֶה לְתִגְלַחְתּוֹ, שבזמן טהרת המצורע עליו לגלח כל מקום שבגופו שיש בו כינוס שיער, אך כינוס שיער שבבין הסתרים אינו צריך לגלח, ובודקים מהו 'בית הסתרים' לענין התגלחת כדרך שהתבאר במשנתנו שבודקים לענין הנגעים.