קבלת שבת (יא)

כי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא שהוא אֶחָד לְעֵלָּא (-למעלה) לָא יָתִיב עַל כּוּרְסַיָּא דִיקָרֵיהּ – אינו יושב על כסא שכינת כבודו (-בחינת היחוד עם השכינה) עַד דְאִתְעֲבִידַת אִיהִי (-שגם היא נעשית) בְּרָזָא דְאֶחָד כְּגַוְנָא דִילֵהּ – בסוד האחד כמוהו (-כמו הספירות העליונות) לְמֶהֱוֵי – כדי שיהיה היחוד באחדות גמורה אֶחָד בְּאֶחָד, וְהָא אוּקִימְנָא – והרי כבר העמדנו (-פירשנו) רָזָא (-הסוד) דַיהֹוָה הוא אֶחָד, וּשְׁמוֹ (-בחינת השכינה) גם הוא צריך להיות בבחינת אֶחָד (-ובחינה זו של יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה נהיה בשבת, וכמו שמפרש והולך) .

וזהו רָזָא דְּשַׁבָּת – הסוד הנעלם של השבת, אִיהִי – השכינה (-מדת מלכות) הקרויה "שַׁבָּת" דְּאִתְאַחֲדַת בְּרָזָא דְאֶחָד – שנתאחדה בסוד האחד (-שלא יהיה נראה שום פירוד בין הבורא לברואיו) לְמִשְׁרֵי עֲלָהּ רָזָא דְאֶחָד – שישרה עליה סוד האחד (-שהקב"ה שורה עליה בסוד היחוד הנעשה אז). וזהו צְלוֹתָא דְמַעֲלֵי שַׁבְּתָא – סוד התפילה של ליל שבת, דְּהָא אִתְאַחֲדַת כּוּרְסַיָּא יַקִּירָא קַדִּישָׁא – שהרי נתייחד כסא הכבוד הקדוש (-מדת מלכות) בְּרָזָא דְאֶחָד (-בסוד האחד), וְאִתְתַּקָּנַת (-ומתקנת עצמה) לְמִשְׁרֵי עֲלָהּ מַלְכָּא קַדִּישָׁא עִלָּאָה – שישרה עליה המלך הקדוש העליון (-שבשבת נהיה יחוד קוב"ה ושכינתיה). כַּד עַיִּל שַׁבְּתָא – כאשר נכנסת השבת אִיהִי – השכינה (-מדת מלכות) אִתְיַחֲדַת (-מתייחדת) וְאִתְפַּרְשַׁת מִסִּטְרָא אַחֲרָא – ונפרדת מסטרא אחרא (-אבל כל זמן שיש בה פירוד, נאחזים בה החיצונים), וְכָל דִּינִין מִתְעַבְּרִין מִנָּהּ – וכל הדינים מסתלקים ממנה, וְאִיהִי לבדה אִשְׁתְּאָרַת בְּיִחוּדָא דִנְהִירוּ קַדִּישָׁא – נשארת ביחוד של האור הקדוש (-שאין מי שיחשיך אור פניה), וְאִתְעַטְרַת בְּכַמָּה עִטְרִין לְגַבֵּי מַלְכָּא קַדִּישָׁא – ומתעטרת בכמה עטרות לפני המלך הקדוש. וְכָל (-החיצונים) שׁוּלְטָנֵי רוּגְזִין וּמָארֵי דְדִינָא – השולטים מצד הרוגז ובעלי הדין והקטרוג כֻּלְּהוּ עַרְקִין וְאִתְעַבְּרוּ מִנָּהּ – כולם בורחים ומסתלקים ממנה, וְלֵית שׁוּלְטָנָא (עִלָּאָה) אַחֲרָא בְּכֻלְּהוּ עָלְמִין – ואין שום ממשלה אחרת בכל העולמות (בַּר מִנָּהּ – חוץ ממנה) – כי כולם מכירים במלכות השי"ת. וְאַנְפָּהָא נְהִירִין בִּנְהִירוּ עִלָּאָה – ופני השכינה מאירים אז באור העליון, וְאִתְעַטְּרַת לְתַתָּא בְּעַמָּא קַדִּישָׁא – ומתעטרת למטה בעם ישראל (-על ידי תפילותיהם). וְכֻלְּהוֹן – וכל ישראל מִתְעַטְּרִין (-מתעטרים) בְּנִשְׁמָתִין חַדְתִּין – בנשמות חדשות (-הנמשכים מהארת השכינה). כְּדֵין – אז הוא שֵׁירוּתָא דִצְלוֹתָא – תחילת התפילה, וצריך לְבָרְכָא לָהּ (-לברך את השכינה) בְּחֶדוָה בִּנְהִירוּ דְּאַנְפִּין – בשמחה ובהארת פנים, וְלוֹמַר בָּרְכוּ אֶת ה' הַמְבוֹרָךְ.