277. חברה (ב)

אָמְנָם גַּם לְעִנְיָן תַּלְמוּד תּוֹרָה, לִמּוּד תּוֹרָה דְּרַבִּים עָדִיף, וּלְפִי דַּעְתִּי יוֹתֵר טוֹב לִלְמֹד עִם הָרַבִּים תְּהִלִּים, מֵאֲשֶׁר לִלְמֹד יְחִידִי אָהֳלוֹת וּנְגָעִים. וְדָוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם אָמַר "חָבֵר אָנִי לְכָל אֲשֶׁר יְרֵאוּךָ", וְאָמְרוּ חז"ל עַל הַפָּסוּק "וְחֶסְרוֹן לֹא יוּכַל לְהִמָּנוֹת", זֶה שֶׁנִּמְנוּ חֲבֵרָיו לִדְבַר מִצְוָה וְלֹא נִמְנָה עִמָּהֶם.

הִנֵּה כִּי כֵן, רָאוּי לְכָל אָדָם לְהִתְחַבֵּר לְכָל חַבוּרָה שֶׁל מִצְוָה שֶׁיֵּשׁ בָּעִיר, יְהִי חֶלְקוֹ עִמָּהֶם, כִּי אֵין אָדָם יוֹדֵעַ מַתָּן שְׂכָרָן שֶׁל מִצְווֹת, וּכְשֶׁיִּרְאֶה מַתָּן שְׂכָרָן שֶׁל צַדִּיקִים לֶעָתִיד לָבוֹא, וְהוּא לֹא נִמְנָה עִמָּהֶם, שִׁנָּיו יַחֲרֹק, וְלֹא יוּכַל לְתַקֵּן, וְלָכֵן, בְּעוֹדוֹ בַּחַיִּים, כָּל אֲשֶׁר בְּכֹחוֹ לַעֲשׂוֹת, יַעֲשֶׂה.