מסכת מעשר שני, פרק ד, משנה ח 2
המשך משנה ח: הַמַּנִּיחַ אִסָּר שֶׁל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי, אוֹכֵל עָלָיו אַחַד עָשָׂר בְּאִסָּר וְאֶחָד מִמֵּאָה בְּאִסָּר. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, הַכֹּל עֲשָׂרָה. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, בַּוַּדַּאי אַחַד עָשָׂר, וּבַדְּמַאי עֲשָׂרָה:
המשך משנה ח: המשנה דנה עתה במי שיש לו מטבע של מעשר שני, ומחללו מעט מעט על ידי שאוכל פירות בקדושת מעשר שני עד שיוצא המטבע כולו לחולין, מהו השיעור שניתן להשאיר במטבע בלא לאכול כנגדו, ואף על פי כן יוצא המטבע כולו לחולין: הַמַּנִּיחַ אִסָּר שֶׁל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי של דמאי, והיינו של מעשר שני שהופרש על פירות עם הארץ, שחיוב הפרשה זו הוא רק מדרבנן, ולכן הקילו בו יותר, אוֹכֵל עָלָיו אַחַד עָשָׂר בְּאִסָּר – לאחר שאכל פירות כנגד שווי עשרה חלקים מתוך אחד עשר, וכגון שבאיסר אחד ניתן לקנות אחד עשר רימונים, ואכל עשרה רימונים כנגדו, אף שנשאר חלק זה של אחד חלקי אחד עשר שלא אכל כנגדו, יצא כל האיסר לחולין. וְאֶחָד מִמֵּאָה בְּאִסָּר – ואם היה זה מעשר שני ודאי, שהופרש על פירות שהם טבל ודאי וחיללם על מטבע זו, אם אכל פירות בקדושת מעשר שני כנגד תשעים ותשעה חלקים משווי האיסר, ונשאר רק חלק אחד ממאה שלא אכל כנגדו, וכגון שנמכרים מאה תאנים באיסר ואכל תשעים ותשעה בקדושת מעשר שני, יוצא האיסר כולו לחולין.
בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, הַכֹּל עֲשָׂרָה – בין אם היה זה איסר של מעשר שני של דמאי, ובין אם היה זה איסר של מעשר שני של ודאי, בכל אופן די בכך שיאכל כנגד תשעה חלקים מתוך עשרה משוויו, ולכן אם נמכרים עשרה רימונים באיסר, די בכך שיאכל תשעה רימונים כנגדו. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, בַּוַּדַּאי – במעשר שני של ודאי, השיעור הוא אחד מאַחַד עָשָׂר, כלומר, שאם אכל כנגד עשרה חלקים מתוך אחד עשר יצא המטבע כולו לחולין, כיון שאחד מתוך אחד עשר חלקים באיסר הוא פחות משוה פרוטה, ואפילו לאחר שיוסיף עליו את ערך החומש שמוסיפים בעת חילול מעשר שני עדיין יהיה שווי חלק זה פחות מפרוטה, ואין לו חשיבות כלל אף לא לגבי הקדש. וּבַדְּמַאי – אם היה זה איסר של מעשר שני של דמאי, שאין מוסיפים עליו חומש בעת חילולו, עֲשָׂרָה – די בכך שיאכל כנגד תשעה חלקים מתוך עשרה, וישאיר את החלק העשירי שבאיסר ללא חילול, ואף על פי כן יוצאת המטבע כולה לחולין, כיון שחלק אחד מעשרה, ללא הוספת חומש, הרי הוא פחות משוה פרוטה.
