281. טעם (א)

דָּבָר טוֹב הוּא לָדַעַת אֶת טַעֲמֵי הַמִּצְווֹת, וְלֹא יְקַיֵּם אוֹתָן כְּמִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה, כִּי עַל זֶה כַּעַס הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאָמַר עַל יְדֵי יְשַׁעְיָה הַנָּבִיא "יַעַן כִּי נִגַּשׁ הָעָם הַזֶּה, בְּפִיו וּבִשְׂפָתָיו כִּבְּדוּנִי, וְלִבּוֹ רִחַק מִמֶּנִּי, וַתְּהִי יִרְאָתָם אֹתִי מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה. לָכֵן הִנְנִי יוֹסִף לְהַפְלִיא אֶת הָעָם הַזֶּה הַפְלֵא וָפֶלֶא, וְאָבְדָה חָכְמַת חֲכָמָיו, וּבִינַת נְבֹנָיו תִּסְתַּתָּר", רַחֲמָנָא לִצְּלָן.

וְיֵשׁ פְּעָמִים שֶׁהַמִּצְוָה בְּלִי יְדִיעַת הַטַּעַם הִיא כְּגוּף בְּלִי נְשָׁמָה, כְּגוֹן מִצְוַת צִיצִית, שֶׁצִּוָּנוּ ה' וְגִלָּה טַעְמוֹ וְאָמַר "וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת ה' וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם", "לְמַעַן תִּזְכְּרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֶת כָּל מִצְוֹתָי", וְאִם לֹא יִתֵּן לֵב לִזְכֹּר עַל יְדֵי הַצִּיצִית אֶת כָּל הַמִּצְווֹת, נִמְצָא שֶׁלֹּא קִיֵּם כַּוָּנַת יוֹצְרֵנוּ. וְכֵן עַל זֶה הַדֶּרֶךְ בַּהֲנָחַת תְּפִלִּין וּבְעוֹד מִצְווֹת.

וְאִם תַּעֲמִיק בָּזֶה תִּרְאֶה שֶׁמִּי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ טַעַם הַמִּצְווֹת, כִּמְעַט הוּא עָרוּם מִן הַמִּצְווֹת. וּמִי שֶׁאֵין לוֹ לֵב לָדַעַת, שָׁאוֹל יִשְׁאַל, וְיִתְאַבֵּק בַּעֲפַר רַגְלֵיהֶם שֶׁל חֲכָמִים, לְמַעַן יִלְמַד.