יום שבת
י"א כסלו התשפ"ז

חיפוש בארכיון

שיעור 120, מסכת יבמות, פרק שלישי

משנה
משנתנו ממשיכה בדיני קטנה המקודשת מדרבנן: שְׁנֵי אַחִין, נְשׂוּאִין שְׁתֵּי אֲחָיוֹת יְתוֹמוֹת קְטַנּוֹת, שקידושי שתיהן מדרבנן, וּמֵת בַּעְלָהּ שֶׁל אַחַת מֵהֶם ללא בנים, תֵּצֵא – אינה צריכה חליצה ולא יבום מאחי בעלה, מִשּׁוּם שהיא אֲחוֹת אִשָּׁה, שהרי אחותה נשואה ליבמה, ואף שאחותה אינה נשואה ליבמה אלא מדרבנן, הרי גם קידושיה עצמה לא היו אלא קידושין דרבנן. וְכֵן הדין בשְׁתֵּי חֵרְשׁוֹת, שקידושיהן מדרבנן, כדין שתי יתומות.
היו שתי אחיות פקחות, אחת גְּדוֹלָה שקידושיה מן התורה, וְאחת יתומה קְטַנָּה שקידושיה דרבנן, והיו נשואות לשני אחים, מֵת בַּעְלָהּ שֶׁל הקְטַנָּה ללא בנים, הקטנה יוֹצְאָה בלא חליצה ובלא יבום מִשּׁוּם שהיא אֲחוֹת אִשָּׁהּ – אחות אשתו הגדולה של יבמה, ואסורה היא עליו באיסור תורה. מֵת בַּעְלָהּ שֶׁל גְּדוֹלָה, ונפלה היא ליבום של תורה לפני אחי בעלה, הנשוי לאחותה הקטנה בקידושין דרבנן, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, מְלַמְּדִין אֶת הַקְּטַנָּה שֶׁתְּמָאֵן בּוֹ, ותפקיע בכך אפילו את הקדושין דרבנן שהיו לה, ותהיה אחותה הגדולה מותרת להתייבם לאחי בעלה. רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, אין מלמדים אותה למאן, אלא אִם מֵאֲנָה מעצמה, מֵאֲנָה, ואחותה הגדולה מתייבמת, וְאִם לַאו – אם לא מיאנה, תַּמְתִּין הגדולה הזקוקה ליבום עַד שֶׁתַּגְדִּיל אחותה, ויהיו נישואיה לאחי בעלה המת נישואין דאורייתא, וְתֵצֵא הַלָּזוֹ – תיפטר הגדולה מיבום וחליצה מִשּׁוּם שהיא אֲחוֹת אִשָּׁה של היבם. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, אִי – אוי לוֹ עַל אִשְׁתּוֹ, וְאִי – ואוי לוֹ עַל אֵשֶׁת אָחִיו, לפי ששתיהן אסורות עליו, אשתו הקטנה אסורה עליו משום שהיא אחות זקוקתו, שהרי מהתורה אשת אחיו זקוקה ליבומו, וזיקה זו נחשבת קצת כקידושין לאסור את אחותה עליו, והגדולה אסורה עליו משום שהיא אחות אשתו המקודשת לו בקידושין דרבנן, ולכן מוֹצִיא הוא אֶת אִשְׁתּוֹ הקטנה בְּגֵט, וְאֶת אֵשֶׁת אָחִיו פוטר בַּחֲלִיצָה.

גמרא
שנינו במשנה שנחלקו תנאים בדין גדולה וקטנה הנשואות לשני אחים, ומת בעלה של הגדולה, פוסקת הגמרא את ההלכה: אָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר שְׁמוּאֵל, הֲלָכָה כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, וְכֵן אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, הֲלָכָה כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, שמלמדים את הקטנה שתמאן ותפקיע את הקידושין, ומייבם את הגדולה.

אִיתְּמַר – נשנתה מימרא זו בבית המדרש, קְטַנָּה שהתקדשה בקידושין דרבנן, שֶׁלֹּא מֵאֲנָה, וְהִגְדִּילָה בעודה תחת בעלה, וְעָמְדָה וְנִשֵּׂאת לאדם אחר, רַב אָמַר, אֵינָהּ צְרִיכָה גֵּט מִשֵּׁנִי, כיון שלא חלו קידושיו כלל, שהרי לאחר שגדלה ללא מיאון היא מקודשת לראשון קידושין דאורייתא. וּשְׁמוּאֵל אָמַר, צְרִיכָה גֵּט מִשֵּׁנִי, וְאוּקִימְנָא לְהָא – והעמידה הגמרא דין זה דְּאָמַר רַב, שאֵינָהּ צְרִיכָה גֵּט מִשֵּׁנִי, כְּשֶׁבְּעָלָהּ הָרִאשׁוֹן אַחַר שֶׁגָּדְלָה אֶצְלוֹ, ובכך חלו קידושיו לגמרי, ונעשו קידושין דאורייתא שאין מיאון מועיל בהם, אֲבָל אִם לֹא בְּעָלָה אַחַר שֶׁגָּדְלָה אֶצְלוֹ, קִדּוּשֵׁי קְטַנָּה וְלֹא כְּלוּם הוּא – אין קידושי קטנה כלום, וכשם שיכולה למאן בקטנותה כך יכולה למאן לאחר שגדלה, כל זמן שלא בעלה הראשון בגדלותה, וּצְרִיכָה גֵּט מִשֵּׁנִי, כיון שחלו קידושיו. וּשְׁמוּאֵל סָבַר, אַף עַל גַּב דִּבְעָלָהּ הראשון אַחַר שֶׁגָּדְלָהּ, מכל מקום צְרִיכָה גֵּט מִשֵּׁנִי, כיון שֶׁכָּל הַבּוֹעֵל עַל דַּעַת קִדּוּשִׁין הָרִאשׁוֹנִים הוּא בּוֹעֵל, ולא היתה כוונתו לקדשה בביאה זו, ונשארו קידושיה קידושי קטנה שמועיל בהם מיאון, עד שיחזור ויקדשה בגדלותה.
ובאופן שבעלה אחרי שגדלה, ודאי הלכה כרב ולא כשמואל, ואינה צריכה גט משני. ולגבי האופן שלא בא עליה לאחר שגדלה, דנה הגמרא האם הלכה כרב, שצריכה גט משני, או שאף בזה מחמירים לומר שתפסו קידושי הראשון לגמרי, וְאוֹתְבִינָן עֲלֵיהּ דְּרַב – והקשתה הגמרא על סברתו של רב, האומר שאם לא בא עליה הראשון לאחר שגדלה צריכה גט משני, מֵהָא דְּתַנְיָא – מדין זה ששנינו בברייתא, הַמְּקַדֵּשׁ אֶת הַקְּטַנָּה, קִדּוּשֶׁיהָ תְּלוּיִין, ויש לברר, מַאי – מה כוונת הברייתא באומרה ש'קִדּוּשֶׁיהָ תְּלוּיִין', לַאו דְּכִי גָּדְלָה גָּדְלוּ בַּהֲדָה – האם אין הכוונה שלאחר שתגדל הקטנה 'יגדלו' גם הקידושין ויהיו קידושי תורה, ומשמע שהקידושין חלים מעצמם בגדלותה, וְאַף עַל גַּב דְּלֹא חזר ובָּעַל אותה בגדלותה, והיינו שלא כדברי רב האומר שאם לא בא עליה אין חלים קידושי הראשון לגמרי, ואם קידשה שני, צריכה ממנו גט. וּפָרִיק לָהּ – ותירצה הגמרא, מִילְּתָא דִּקְטַנָה – קידושין אלו של קטנה מִיתְלָּא תַּלְיָא וְקַיְימָא – תלויים ועומדים בדבר זה, אִי בָּעַל לאחר שגדלה, אִין – חלו הקידושין לגמרי, וְאִי לֹא בָּעַל, לֹא חלו הקידושין, והיינו כדברי רב.
מברר הרי"ף את ההלכה בנידון זה: וְלֹא אִפְסְקָא הָכָא הִלְכְתָא בְּהֶדְיָא – ובסוגייתנו לא נפסקה בפירוש ההלכה בנידון זה, וַחֲזִינָן מַאן דְּכָתַב דְּהָא מִילְּתָא סְפֵיקָא הִיא – וראינו מי שכתב שדין זה ספק הוא, וְעַבְדִּינָן בָּהּ לְחוּמְרָא – ויש לנהוג בו לחומרא, דְּהָא תַּנְיָא – שהרי שנינו בברייתא שהביאה הגמרא, הַמְּקַדֵּשׁ אֶת הַקְּטַנָּה קִדּוּשֶׁיהָ תְּלוּיִן, ומשמע שבגדלותה נעשים אלו קידושין גמורים, וכמו שהקשתה הגמרא, וְאַף עַל גַּב דְּשַׁנִינָן לָהּ – ואף שתירצה הגמרא את הברייתא גם לשיטתו של רב, אַשִׁינוּיָא לֹא סַמְכִינָן – אין סומכים על תירוץ, אלא מחמירים מספק, וְלכן, אִי לֹא בָּעַל [מִשֶׁגָדְלָה], וְנִתְקַדְּשָׁה לְאַחֵר, צְרִיכָה גֵּט מִזֶּה וּמִזֶּה. וְהַאי סְבָרָא, סְבָרָא מְעַלְּיָא הוּא – וסברא זו היא סברא נכונה וטובה, דְּגַרְסִינָן בְּהֶדְיָא – שהרי שנינו בפירוש במסכת נדה (מו.) בְּפֶרֶק יוֹצֵא דֹּפֶן, בְּעִנְיַן שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת שֶׁל בַּת שהם סימן גדלות, אָמַר רַב דִּימִי מֵהעיר נְּהַרְדְעָא, הִלְכְתָא – כך היא ההלכה, גם אם בדקוה לאחר שהתקדשה ולא מצאו לה שערות, חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא היו לה שערות ונָשְׁרוּ, וְהַנֵי מִילֵּי הֵיכָא – ואמנם דין זה הוא רק באופן דְּקִדֵשׁ תּוֹךְ זְמַן – קידש אותה קודם גיל שתים עשרה, וּבָעַל לְאַחַר זְמַן – אחר שנעשתה בת שתים עשרה, דְּהַוְיָא סְפֵיקָא דְּאוֹרַיְיתָא – שזהו ספק בקידושי תורה, אֲבָל מֵעִיקָּרָא – אבל אם קידש ובעל קודם שנעשתה בת שתים עשרה, לֹא – אין חוששים לקידושין, כֵּיוָן דְּקִדֵשׁ וּבָעַל תּוֹךְ זְמַן, וְלֹא בָּעַל אַחַר זְמַן גדלותה, ובדקוה וראו שלא הביאה שערות, [לֹא] חַיְישִׁינָן שֶׁמָּא נָשְׁרוּ, אֲבָל בַּדְקִינָן לָהּ – אבל בודקים אותה, אִי אַיתִיאַת – אם הביאה שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת, שהם סימן גדלות, אַמְרִינָן גְּדוֹלָה הִיא, וְלֹא מְמָאֲנָה – ואינה יוצאת במיאון, וְאִי לֹא אַשְׁכְּחָן – ואם אין מוצאים לה שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת, אַמְרִינָן עֲדַיִן קְטַנָּה הִיא, וְתֵצֵא בְּמֵיאוּן, והטעם שבאופן זה אין חוששים שמא היו לה שתי שערות ונשרו, מִשּׁוּם דְּנִשׂוּאֵי קְטַנָּה מִדְּרַבָּנָן הוּא, ואף על פי שאם גדלה היתה צריכה גט מדרבנן, וכטעם שיבואר להלן, מכל מקום זהו רק ספק אם גדלה, וַהֲוָה לֵיהּ סְפֵיקָא דְּרַבָּנָן – והרי זה ספק בדין דרבנן, ונוהגים בו לְקוּלָּא. מסיים הרי"ף את ראייתו, וְשַׁמְעִינָן מִינָּה – ועל כל פנים יש ללמוד מדין זה, דִּקְטַנָה שֶׁלֹּא מֵאֲנָה, וְהִגְדִּילָה, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִבְעֲלָה לְאַחַר שֶׁגָּדְלָהּ, אֵינָהּ יוֹצְאָה בְּמֵיאוּן, אֶלָּא צְרִיכָה גֵּט מִדְּרַבָּנָן, וְכֵיוָן דְּמִדְרַבָּנָן הוּא דִּצְרִיכָה גֵּט – וכיון שרק מדרבנן הצריכוה גט באופן זה, תָּפְשֵׂי בָּהּ קִדּוּשֵׁי שֵׁנִי מספק, וּצְרִיכָה מִמֶּנּוּ גֵּט.

"גָּדוֹל מִכּוּלָּם רַב יִצְחָק בְּרַבִּי יַעֲקֹב בֶּן אַלְפַאסִי... חִבֵּר הֲלָכוֹת כְּמוֹ תַּלְמוּד קָטָן, וּמִימוֹת רַב הַאי לֹא נִמְצָא כָּמוֹהוּ גָּדוֹל בְּחָכְמָה." (ספר יוחסין)

האם "זמני היום" באתר יועילו לך?