הרי"ף ממשיך לדון בענין קטנה שלא מיאנה, והגדילה ברשות בעלה, אך לא בא עליה משעה שגדלה, והתקדשה לשני, וכפי שהכריע הרי"ף צריכה היא גט לחומרא גם מהראשון וגם מהשני: מוסיף הרי"ף, וּמִסְתַּבְּרָא לָן – ומסתבר לנו לומר שֶׁאִם רָצָה הַשֵּׁנִי לְכָּנְסָה, מְגָרֵשׁ רִאשׁוֹן, וְנוֹשֵׂא שֵׁנִי, שהרי באופן זה אין כל חשש, שהרי גם אם באמת חלו קידושי הראשון, הרי גירשה. אֲבָל מְגָרֵשׁ שֵׁנִי וְנוֹשֵׂא רִאשׁוֹן, לֹא, והטעם שאין הראשון יכול לקיימה ברשותו אחר שקיבלה גט מהשני, כִּי הַהִיא דְּגַרְסִינָן – היינו מהטעם הדומה לדין המבואר בְּגִיטִין, בְּפֶרֶק הַמְּגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ (פט:), לגבי אשה שיצא עליה קול שהיא מקודשת לאדם מסוים, ובא אדם שני וקידשה, ולֹא מָצְאוּ דָּבָר עַל בּוּרְיוֹ – לא מצאו עדות ברורה על קידושי הראשון, מַה הוּא – מה דינה, אָמַר רַב הוּנָא, מְגָרֵשׁ רִאשׁוֹן, וְנוֹשֵׂא שֵׁנִי, אֲבָל מְגָרֵשׁ שֵׁנִי וְנוֹשֵׂא רִאשׁוֹן, לֹא, והטעם לכך, גְּזֵרָה היא, דִּילְמָא אָתוּ לְמֵימַר – שמא יבואו בני אדם לטעות ולומר שבאמת היתה מקודשת לראשון, וכפי הקול שיצא בתחילה, ויסברו שאחר כך התגרשה ממנו והתקדשה לשני, שהרי הוצרך השני לתת לה גט, ואחר כך חזר הראשון ונשאה, ויסברו שהראשון הוא מַחְזִיר גְּרוּשָׁתוֹ מִן הָאֵרוּסִין – לאחר שהיתה מקודשת לו, ומחמת כן אסרו חכמים על הראשון לישא אותה. מסיים הרי"ף, וְהָא נַמִּי כַּיּוֹצֵא בָּהּ – ואף בנידון שלנו יש חשש דומה, שמא יסברו בני אדם שכיון שקידושי הראשון תפסו בה [מדרבנן כיון שהגדילה ברשותו], לא היתה נישאת לשני בלא שגירשה הראשון, ולכן אין הראשון רשאי לחזור ולישא אותה.
מוסיף הרי"ף: וְהיתר זה, שהראשון יגרשנה בגט והשני ישאנה, היינו דַוְקָא הֵיכָא [-באופן] דְּלֹא בָּא עָלֶיהָ השני קוֹדֶם גֵּרוּשֵׁי רִאשׁוֹן, אֲבָל אם בָּא עָלֶיהָ השני קוֹדֶם גֵּרוּשֵׁי רִאשׁוֹן, אֲסוּרָה לְתַרְוַיְיהוּ – אסורה על שניהם, וּצְרִיכָה גֵּט מִתַּרְוַיְיהוּ – משניהם, דְּהַוְיָא לָהּ – שהרי דינה הוא כְּאִשָּׁה שֶׁהָלַךְ בַּעְלָהּ לִמְדִינַת הַיָּם, ואמרו לה שמת בעלה, ונישאה לאחר, ובסוף התברר שבעלה הראשון היה חי, שֶׁהִיא אֲסוּרָה עַל זֶה וְעַל זֶה, וּצְרִיכָה גֵּט מִזֶּה וּמִזֶּה. אֲבָל בשונה מדין אותה אשת איש, שהולד מזה ומזה ממזר, הרי כאן הדין שונה, ומַמְזֵר לֵית בָּהּ – אין בנה מאחד מהם נעשה ממזר, כיון דְּהנישואין של הראשון נִשׂוּאֵי דְּרַבָּנָן נִינְהוּ [-הם], וְלַאו נִשּׂוּאֵי תוֹרָה, ובאופן זה לא קנסוה שיהא הולד ממזר.
וְהֵיכָא דְּבָּעַל לְאַחַר שֶׁגָּדְלָהּ – ובאופן שבא עליה הראשון לאחר שגדלה, קְנָאָהּ קִנְיַן גָּמוּר מִדְּאוֹרַיְיתָא, וְאֵינָהּ צְרִיכָה גֵּט מִשֵּׁנִי, כְּרַב, וְלֵיתָא דִּשְׁמוּאֵל – ואין הלכה כדברי שמואל דְּאָמַר, כָּל הַבּוֹעֵל עַל דַּעַת קִדּוּשִׁין הָרִאשׁוֹנִים הוּא בּוֹעֵל, ולדבריו אף אם בא עליה הראשון לאחר שגדלה אין כוונתו לקדשה בביאה זו, ועדיין אין קדושיה קדושי תורה, אלא הלכה כרב, שאם בא עליה לאחר שגדלה נחשבת היא מקודשת מן התורה, וקידושי השני אינם כלום. וְהָא דְּתַנְיָא – ומה ששנינו בברייתא, הַמְּקַדֵּשׁ אֶת קְטַנָּה קִדּוּשֶׁיהָ תְּלוּיִין, מִכָּל מָקוֹם – בכל אופן שנבאר זאת הַוְיָא תְּיוּבְתָּא לִשְׁמוּאֵל, שהרי בתחילה סברה הגמרא שהכוונה שמיד כשגדלה חלים קידושיה כקידושין גמורים מדרבנן [שזקוקה לגט, ואין מיאון מועיל בה], וזה ודאי שלא כדברי שמואל [ואמנם גם שלא כדברי רב, ולכן צריכה היא גט לחומרא, וכמו שהתבאר], ולדחיית הגמרא היינו שאם בא עליה בגדלותה חלו קידושיה מן התורה, וגם זה שלא כדברי שמואל, ולכן הלכה כרב, שניתן לפרש את הברייתא כדבריו, שאם בא עליה בגדלותה, חלו עליה קדושי תורה.
משנה
משנתנו ממשיכה לדון בענין יבום וחליצה ביתומות קטנות, שקידושיהן דרבנן: מִי שֶׁהָיָה נָשׂוּי שְׁתֵּי יְתוֹמוֹת קְטַנּוֹת, שאינן אחיות, שקידושיהן דרבנן, וּמֵת ללא בנים, בִּיאָתָהּ אוֹ חֲלִיצָתָהּ שֶׁל אַחַת מֵהֶן פּוֹטֶרֶת צָרָתָהּ, ואף שיבום זה אינו אלא יבום דרבנן, שהרי גם קידושיה היו קידושין דרבנן, מועיל יבום זה לפטור את זיקתה של צרתה, כיון שגם זיקתה היא זיקה דרבנן, שהרי קידושי שתיהן שוים, שאינם אלא קידושין דרבנן. וְכֵן שְׁתֵּי חֵרְשׁוֹת הנשואות לאדם אחד, ומת ללא בנים, שיבומה או חליצתה של האחת פוטרת את השניה, כיון שקידושי שתיהן שוים, שהם רק מדרבנן.
היה אדם נשוי שתי נשים, אחת קְטַנָּה וְאחת חֵרֶשֶׁת, אֵין בִּיאַת אַחַת מֵהֶן פּוֹטֶרֶת צָרָתָהּ, אף על פי שקידושי שתיהן דרבנן, כיון שאין ידוע מי היתה נחשבת בעיניו יותר כ'אשתו', האם הקטנה, משום שעתידה היא לגדול ולהיות אשתו גמורה, או החרשת, כיון שהיא ראויה כעת לביאה, ולכן אין אחת מהן פוטרת ביבומה או חליצתה את צרתה [ובגמרא יבואר כיצד יש לנהוג באופן זה כדי להתיר את שתיהן].
היה האדם נשוי שתי נשים, האחת פִּקַחַת, שקידושיה מהתורה, וְהאחת חֵרֶשֶׁת, שקידושיה קידושין דרבנן, ומת בלא בנים, בִּיאַת היבם על הַפִּקַחַת, הזקוקה לו מן התורה, פּוֹטֶרֶת אֶת הַחֵרֶשֶׁת, שאינה זקוקה אלא מדרבנן, וְאֵין בִּיאַת הַחֵרֶשֶׁת, הזקוקה לו מדרבנן, פּוֹטֶרֶת אֶת הַפִּקַחַת, הזקוקה לו מן התורה. היה נשוי שתי נשים, גְּדוֹלָה, שקידושיה קידושי תורה, וִיתומה קְטַנָּה, שקידושיה קידושין דרבנן, בִּיאַת הַגְּדוֹלָה על ידי היבם פּוֹטֶרֶת אֶת הַקְּטַנָּה, וְאֵין בִּיאַת הַקְּטַנָּה פּוֹטֶרֶת אֶת הַגְּדוֹלָה.
