אכן, מבואר בספר חפץ חיים שהמדבר לשון הרע מבטל מצוות עשה של ואהבת לרעך כמוך, כיון שבוודאי כל אדם אינו רוצה שידברו עליו לשון הרע.
כדאי לומר לה, קשה לומר שזה חיוב גמור, אבל בודאי דבר נכון וראוי.
מצוה בו יותר מבשלוחו
המנהג הוא שיוצאים ידי חובת הברכה באמירת "הרחמן הוא יברך את אבי מורי..", אא"כ כשמזמנים שאז טוב שהמזמן יאמר את נוסח ברכת האורח.
אם יש כזית מהמילוי בלבד, בודאי יש לברך בורא נפשות. אם יש כזית רק בצירוף עם הקמח, לדעת הגרב""צ אבא שאול, והגאון רבי מרדכי אליהו, יש לברך בורא נפשות. לדעת הגר""ע יוסף אין לברך ברכה אחרונה כלל.
בורא פרי האדמה.
לרוב הפוסקים אין לעשות כן [עיין שו"ע יו"ד סימן קפ"א סעיף י"א], אולם לדעת הגר"א [שם ס"ק י"ח] הדבר מותר.
אם הוא לא דיבר עד שהתחיל לאכול מהפיתה עלתה לו ברכתו, אולם אם הוא דיבר שלא מעניני הסעודה לא עלתה לו ברכתו.
לא מועיל לקידוש במקום סעודה, צריך גם מזונות.
אם ידוע על איזו ברכה עונים אמן, מותר לענות. וכן לגבי קדיש, אם ידוע על איזה קטע עונים אמן, מותר לענות. ואם לא – אין לענות.
אם לא יצאת מחוץ לבנין אין צריך לחזור ולברך.
יש לברך, אך ללא שם ומלכות, היות והיה קשר טלפוני.
יש לברך שוב שהכל לאחר ברכת המזון.
דעת רוב הפוסקים שאם היתה הפסקה בדיבור, יש לחזור ולברך על תפילין דרש"י. אולם הנוהג שלא לברך מחשש ברכה לבטלה, אף הוא יש לו על מי שיסמוך, ורצוי לשמוע את הברכה מאחר, ולצאת מידי ספק.
ב. תפוז קלוף נקרא שלם. [עיין שערי תשובה סי' ר"ב ס"ק א'].
ג. אין לפלח את התפוז קודם סיום הברכה כדי לברך על שלם וגדול.
ד. לא ידוע לי דברים מפורשים בפוסקים בקשר לנידון שהעלת אם יש גדול בב' מינים, ומסברא נראה שאין הבדל, ובכל אופן יש כאן את מעלת גדול, וכן שמעתי מהגאון רבי אברהם גנחובסקי זצ"ל.
בדרך כלל אני מקדים להגיע לתפילת שחרית לאמירת קרבנות וכו', ואני שומע ממנין סמוך חזרת הש"ץ, קדיש וכדומה, ועניית אמן וכו' מפריעה וקוטעת את האמירה שלי, האם עלי לענות ? בדומה לכך, כשמתקבץ המנין יש האומרים את ברכות השחר בקול על מנת לזכות את הנוכחים בעניית אמן, האם עלי לענות ?
אם הפגיעה היתה חזקה שנחשבת 'מסוכנת', כלומר, לא משהו שכבר כמעט עצר באופן מוחלט אלא שעדיין נסע קצת ואז היתה הפגיעה, ולכן יש כאן באמת נס:
ברכת הגומל למנהג עדות המזרח- בדרך כלל המנהג שלא מברכים בשם ומלכות אלא מברכים בלי שם ומלכות, נשים כמעט ולא מברכות בכלל מלבד בלידה, לכן לא תברך ואם תרצה יכולה ללכת לבית כנסת ולשמוע ברכת הגומל ממישהו אחר שמברך [צריך לומר לו שיוציא ידי חובה]
ברכת ברוך שעשה לי נס - יש מחלוקת אם מברכים על נס כזה, למעשה נכון לברך בלי שם ומלכות.
אם שותים רביעית [לחזו"א 150 מ"ל ולגר"ח נאה 86 מ"ל] בפעם אחת או בשתי פעמים ברציפות, צריך לברך מיד ברכה אחרונה
וההסבר הוא כך- ברכה ראשונה נמשכת בלי גבול כל עוד לא היה היסח דעת, אבל אם עובר זמן 'שיעור עיכול' [שצמא לשתות שוב או לכל היות 72 דקות] א"כ הפסיד את הברכה האחרונה על מה ששתה בהתחלה, ולכן אם שותה רביעית בלי הפסקה או בהפסקה אחת יברך מיד ברכה אחרונה, וממילא בפעם הבאה יברך שוב ברכה ראשונה
כך פוסק המשנה ברורה
אם התחייבת בברכה אחרונה, ויש חשש שיעבור זמן עיכול עד שתשתי שוב ['זמן עיכול' במים הוא באם רוית ושוב את צמאה, ואם לא רוית השיעור הוא כחצי שעה], יש לברך בורא נפשות, ושוב לברך שהכל על השתיה הנוספת.
אם לא התחייבת בברכת בורא נפשות [למשל אם לא שתית רביעית ברצף] או שהתחייבת אבל תשתי לפני שיעבור שיעור עיכול, אין צריך לברך בכל פעם.
אם יצאת מחוץ לבנין יש לברך בכל אופן שוב.
אם הסדק אך ורק בידית ולא בגוף הספל עצמו, אין חיסרון והספל כשר
אם הספל בעצמו סדוק, הספל פסול לנטילה [בודאי בספל פלסטיק]
אין לברך שהכל ולצאת מהבית, בין עם כוס הקפה בין בלעדיה [ע"מ לחזור] משום שהיציאה מחייבת ברכה שוב, משום 'שינוי מקום'. [ואפילו חשב בעת הברכה לצאת.]
אם רואה מבחוץ את מקומו הראשון, בדיעבד אין לחזור ולברך.
יציאה מהחדר [בתוך אותו בית] אינה מחייבת ברכה נוספת, אלא שלכתחילה ראוי לכוון לכך בשעת הברכה.
המברך בבית ע"מ שלא לקבוע בבית לשתות אלא לצאת מיד, אין בו משום שינוי מקום. [משום שלא קבע את מקומו כלל לשתיה בבית.]
אם הם 'נכססים' והם דקים, ברכתם מזונות
ברכתו המוציא, מכיון שהעמילן נשאר בקמח.
אם האדם לא יצא מהבנין אין הדבר נחשב כהפסק.
מכיון שלדעת חלק מהראשונים בזמן הזה שאין מלח סדומית מצויה אין חובה במים אחרונים, וכמובא בשו"ע או"ח סי' קפ"א סעיף י', לכן הנשים נהגו פחות ליזהר בזה.
בעיקרון אפשר, אבל יש קצת הבדל, כי בקידוש זה ממש לכתחילה, אבל הבדלה רצוי ששתיהן ישמעו הבדלה מאיש- ורק אם אין אפשרות כזאת אז יכולות להוציא אחת את השניה בהבדלה
במשנה ברורה הובאה מחלוקת בין הפוסקים, וכתב שהמנהג שלא לברך. אמנם יש שנהגו לברך על שתיה חמה, שכן דרך שתייתה [כן העידו שנהג החזון איש ועוד גדולים].
מותר. (וא""כ חובה לענות אז אמן).
יש לקרוא ק"ש שעל המטה גם לאחר חצות. (אמנם יש הנוהגים אז לקרוא המפיל בלא ברכה, ומי שמנהג אבותיו כן ינהג כך.)
אם הם נאכלים להשביע [כמו שזה בדרך כלל] אין לברך, אם הם באים רק לקינוח דנו בדבר הפוסקים, וכתב במשנה ברורה שהמברך לא הפסיד. [דין זה הוא דוקא בעוגה עם מילוי כרוגלך שמרים, לגבי עוגות אחרות יש בזה עוד כמה פרטי דינים, ויש לדון על כל סוג עוגה בנפרד].
אין לברך.
אין לברך על המין שני שוב. [אולם אם אפשר, כדאי להדר ולברך על פרי חדש אחר ולהוציא גם את מין זה, לצאת דעת כל הפוסקים.]
השינוי אינו סיבה להתיר במקרה הזה, אבל יש שני צדדי היתר אפשריים :
א. לחמניות בשיעור אכילת כל המשפחה לסעודות של יום שלם [לאשכנזים, ולספרדים לסעודה אחת] מותרות, ולכן אם יש בני משפחה רבים קרוב לודאי שהשיעור אינו גדול כל כך.
ב. מיני מזונות שלא נאכלים עם בשר או עם חלב לא נאסרים, ובדרך כלל לחם ולחמניות כן נאכלים עם בשר או חלב אבל יתכן שלחמניות אלו בגלל טעמם נאכלים בנפרד- ותלוי באמת לפי האמת בזה.
מועיל לתופרו [למעשה כשר גם כך]
מקובל להורות שעקירה מסיבה צדדית שאינה שייכת לסעודה עצמה לא מחייבת ברכה.
אין חיוב לומר, וזה גם לא מועיל, כי צריך לומר בעשרה, אבל בדורות האחרונים יש כאלו שהציעו לומר כעין 'זכר' לקדישו וקדושה וכו'
אפשר לומר עם הזכרת ה' כמו כל לימוד ותפילה
א באמצע הלילה לא יברך על נטילת ידים, אבל בבוקר יטול שוב פעם וכן יברך
ב יש להחמיר בבוקר שלא ללכת בלי נטילה
כל דבר שהרואה מבין שעשו פה שינוי [ולכן הוא צריך לברר] הוא טוב. לכאורה צורת משולש בזוית ברורה הוא בסדר לפי זה.
כן, אם מחליפים מזוזות, צריך לברך שוב.
בין לאשכנזים ובין לספרדים
שהכל נהיה בדברו.
ברכת המאכל הינה מזונות, אפילו אם אכלו ממנו הרבה, מכיון שאינו אפוי אלא מטוגן. (כל זה בתנאי שהשמן ניתן לתת טעם במאפה, אולם אם שמים רק מעט שמן כדי שלא ישרף התבשיל, דינו כפת הבאה בכיסנין, ואם קבעו עליו סעודה יש לברך המוציא וברכת המזון).
ברכתם מזונות, ואם קובעים עליהם סעודה ברכתם המוציא, וכדין עוגות.
יש לברך רק על הירקות, בין ברכה ראשונה ובין ברכה אחרונה.
יש לקחת קודם ירקות לבד ולברך בורא פרי האדמה, ואחר כך מזונות על הקרוטונים. במידה ויש משהו אחר שברכתו האדמה, עדיף לברך קודם מזונות על הקרוטונים ואח”כ אדמה על הדבר ההוא.
מלכתחילה עדיף לסיים את הברכה עם הש"ץ ביחד ממש וכך לא יצטרך לענות אמן
,אם בכל זאת קרה וסיים לפני הש"ץ ושמע את הש"ץ מסיים את הברכה- יענה אחריו אמן
דייסה נוזלית מאד, ששותים אותה, ברכתה שהכל. אולם אם היא סמיכה מעט, ברכתה מזונות. [המודד לכך הוא האם האדם בולעה בבת אחת, כמשקה, או שהיא מתעכבת מעט בפיו].
מזונות.
עד השינה הכל נחשב כיום אחד, למרות שהשמש שקעה. (אמנם אמירת "ותחזירנו לשלום" אינה חובה גמורה, רק שהשתרש המנהג כך)
אם כל אחד מברך לעצמו, הגדול שמסובים נוטל ראשון. ואם הוא מוציא את כולם ידי חובה יש הנוהגים שהוא נוטל גם אז ראשון, ויש הנוהגים שאז הוא נוטל אחרון.
כן
לא, על תיקון של קלקול לא מברכים
השאלה נכונה, ובאמת לפי כל הפוסקים כולם הברכה היא מזונות כפי שכתבת.
עכ"פ ברור שלמעשה שוקולד עם שברי עוגיות, כיף כף, ופסק זמן מברכים עליהם מזונות. לתשומת לב, אם השוקולד והמזונות נפרדים ולא מעורבים [כמו בקרמבו] מברכים שתי ברכות
מותר לקרוא ספר.
קשה לפרט, אבל ממש אי אפשר לסמוך, צריך לטבול בלי ברכה.
מותר ליטול ידים במים הנוטפים מהמזגן, אם הם ראוים לשתיה.
בורא פרי האדמה.
א. באמת יותר טוב לצאת ידי חובה מאיזה שכן כדי שהיא לא תצטרך לשתות יין בעצמה, אבל אם אין אפשרות כזאת בצורה סבירה, אפשר להקל בשעת הצורך
בימינו כמעט ואין אפשרות חוץ מיין.
ב. בוודאי לומר, אומרים את זה גם צעירות שלא נשואות וכו' והכוונה באופן כללי הרי זה נאמר בלשון רבים.
לפי המתואר- לא, מפני שהמתכת היא רק לנוי.
הבשר והסיר הבשרי מותרים
המכסה צריך הגעלה [אפשר גם בבית]
קשה לפרט, אבל ממש אי אפשר לסמוך, צריך לטבול בלי ברכה.
אין צורך להפריש חלה, מכיון שמקפידים שלא יתערבו העיסות זו בזו [כל זה כמובן כשאין כמות של כ1.200 ממין אחד].
יש להפריש קודם חתיכה מהבצק, ולהשאיר את היד עם חתיכת הבצק בתוך הקערה, ואז לברך, ומיד לאחר הברכה לומר "הרי זו חלה", ומיד לסלק את החלה כדי שלא תתערב חלילה בעיסה.
אין צורך ללבוש כפפה, רק שיש לשטוף את היד היטב לאחר הפרשת החלה, כדי שלא יתערב משאריות החלה (האסורה באכילה) בבצק.
אין לשרוף את החלה על הגז בלי הפסק נייר כסף, כדי לא להבליע איסור בכירים. כדאי לייבש את החלה קודם השריפה (רק שצריך ליזהר שלא תהיה מונחת במקום שיבואו לאכלה או להתערב עם עיסה אחרת), ולשרפה אח"כ בתנור או בגז עם הפסק נייר כסף.
אם אפשר לשרפו יש לשרפו, אם אי אפשר, יש לעטפו היטב ולזרקו לאשפה.
1. כשמזיעים מאוד והדבר גורם לצער גדול מותר לרחוץ את המינימום הנצרך, ואם צריך אפשר לרחוץ את כל הגוף, רק לשנות מאופן הרחיצה הרגיל ולא לרחוץ את כל הגוף ביחד. יש לרחוץ במים קרים (או חמים מעט, באופן שאין החום מוסיף הנאה) ובלי סבון, ואם יש הכרח אפשר עם מעט סבון.
2. מותר לעשות הליכה, גם אם הדבר יגרום לרחיצה בהכרח.
א. מותר לכל השיטות, אין לזה שם סעודת נישואין לפני החתונה
ב. מי שאינו נוהג כהרמ"א אלא האבלים אוכלים בסעודה שאין בה שמחה, מותר לאכול בסעודה זו
מעיקר הדין רחיצה שמטרתה לרפואה, מותרת (שלא לשם כוונת הנאה, ובמינימום המוכרח), רק שצריך להיזהר מאוד מחילול ה', דהיינו שלא לשחות בפני אנשים הרחוקים משמירת תו"מ, שייראה להם שאנו מזלזלים באבלות תשעת הימים.
לפתוח מכפלת וכדו' מותר, אבל לפתוח את התפירות ולתפור את הבגד מחדש אסור, שהרי זה כתפירת בגד חדש.
אין איסור לרחוץ בים/ בבריכה בשלשת השבועות (עד תשעת הימים), רק שצריך להיזהר מאוד מכל חשש סכנה.
האיסור הוא גם על נשים. אפשר ללבוש כל בגד קצת זמן קודם ראש חודש אב, כך שלא יהיה כל כך הנאה מלבישתו בעודו מכובס, ובאופו כזה אפשר להכין הרבה בגדים לכל תשעת הימים.
בבגים הצמודים לגוף כגרבים וכדומה, המנהג להקל ולהחליפם כפי הצורך, למרות שהם מכובסים.
אין בכך בעיה הלכתית.
אין איסור לשמוע שירים מהמרכזיה, משום שאין מתכוונים לשמחה. אולם טוב יעשו המשמיעים אם יבטלו את השירים לימי האבלות.
מותר לנקות את הדירה ולסדרה בתשעת הימים. [אולם אם ניתן לעשות את כל זה לאחר תשעה באב בלא עיכוב, מן הראוי להמתין לאחר מכן.]
אין לומר בתשעה באב פרק שירה, אלא להשלים במוצאי הצום.
מותר לתקן תכשיט ישן, אבל לא לעשות תכשיט חדש.
מותר לטוס. [רק שצריך ליזהר לא להסיח דעת מהאבלות].
מותר ללכת עד ראש חודש אב.
מותר לחפש עבודה ולהתראיין בימים אלו.
כדאי (במידת והדבר מתאפשר) שהראיונות יהיו קודם ראש אב.
אסור בתשעת הימים לתפור או לתקן בגדים חדשים, אבל לתקן בגדים ישנים מותר.
אם הניתוח דחוף, בודאי שאין להמתין. אולם אם אין הניתוח דחוף, כדאי להמתין לאחר ט' באב, ולפחות לא לעשותו בתשעת הימים.
ילד עד שנה קודם הבר מצוה [ובמקום הצורך אף אח"כ] יכול להתרחץ כשמזיע. אולם להתרחץ לשם תענוג בלבד – יש לחנך את הילדים מגיל שמבינים את ענין החרבן ויודעים להתאבל על ירושלים. לגבי כביסה עבור קטנים, לילדים עד גיל שנתים שלש מותר לכבס כפי הצורך [ובמקום הצורך עד גיל חמש.] כל זמן שלא הגיע שבוע שחל בו תשעה באב [דהיינו עד שבת], ניתן להקל במקום הצורך בכביסה עבור כל קטנים. לגבי הלבשת בגד מכובס לקטן, יש להחמיר ממתי שיודע להתאבל על ירושלים. לגבי בשר ויין מחמירים בכל קטן, אא"כ עד שנתיים שלש שזקוק לכך לבריאותו. [ויש המקילים בבשר עוף עד גיל תשע].
"משנכנס אב ממעטים במשא ומתן", והזמנת המוצרים הינה בכלל משא ומתן שיש למעט בו.
ולמעשה התבאר בפוסקים [תקנ"א ב'] שאין לקנות כלל דברים שאינם אלא לשמחה והרוחה בעלמא ואינם דברים הכרחיים [אלא אם כן יש מבצע עכשיו שלא יהיה אח"כ, שאז מותר מדין 'דבר האבד'], ובשאר הדברים יש למעט בקנייתם.
כל בגד מותר לכבס אם הוא 'מלוכלך' ואין בגד אחר, אלא שקשה בימינו לומר על כל דבר מלוכלך כי אנחנו מכבסים בגדים 'שלבשו אותם הרבה זמן' ורק בגד שממש מלוכלך [למשל התלכלך בבוץ או בשוקולד] מותר לכבס אם אין לו אחר.
ולכן צריך לראות ולהתבונן היטב האם הבגד באמת 'מלוכלך' שאז מותר לכבס או רק 'צריך כביסה' שאז אין היתר לכבס
אפשר אם יש צורך.
לא, תיקון נעליים אסור ממש מעיקר הדין.
העברה בנקאית היא עצה טובה [אם יש לו אפשרות להשתמש בכסף בפורים עצמו] - ויש לומר לו שהעבירו לו כסף
בשעת הצורך אפשר להקל על ידי קנין שמקנים לו על ידי אחר- וחובה לומר לו שהקנו לו
הכי טוב אם יש אפשרות לתת כסף בהפקדה לשמירה אצל שכן שגר לידו, ובפורים לומר לו שיתן את הכסף הזה לפי החשבון [כמדומני שכך עושים ברוב ועדות הצדקה]
חובה לאכול בשר דוקא
ממתנה שמקבלים, או ילד שקיבל דמי פורים, צריך להפריש מעשר. אבל אדם דחוק שקיבל צדקה למטרה מסוימת, אין לו להפריש מזה צדקה, כדי לא לעבור על דעת הנותן.
א. להתנות ולומר שהכסף אצלו כפיקדון עד פורים ואז יהיה אפשר להשתמש בו לענים
ב. לא
ג. העירו כעין זה בשו"ת האלף לך שלמה סי' שפ"ג ובאחיעזר ח"ג סי' ע"ג, ועי' השולחן כהלכתו סי' י"ט סעי' כב והמועדים כהלכתם סי' ל"א סעי' ו'.
יתכן שבימינו יש קצת חזקה כמו אומן לא מרע אומנותיה, כי רוב הגבאים עוסקים בזה כעיסוק גמור, אלא שלא כולם מקבלים כסף- ובכל זאת יש קצת צירוף לסמוך עליהם שלא ייצא עליהם שם לא טוב
אם יש בגדים רגילים מושלמים ועליהם הבגד הזה רק לתחפושת בלבד, אפשר להקל.
מותר לכתחילה.
איסור קניית בגדים חדשים שייך רק בבין המצרים ולא בספירת העומר בכלל [בכל מקרה, שהחיינו מברכים בזמן הלבישה ולא בזמן הקניה, וגם מותר לברך שהחינו בספירה וגם המהדרים שלא לברך יכולים לברך בשבת]
מותר.
אם אין הנאה מהמוזיקה, ומטרתה רק לתת קצב הדבר מותר.
מותר לחתום, (ואין שום חשש בדבר).
אין הגבלה, והכל מותר. רק שיש להזהר ביותר מסכנות. וכן אין לקנות דברים שצריך לומר עליהם ברכת שהחיינו.
אסור גם בלילה, רק בבוקר מותר.
ההיתר רק לחתן עצמו, ובשעת הדחק להוריו בלבד בלילה- אבל לא לדודים
באמת שההיתר היחיד הוא לכבוד רשב"י, אבל בבית אין היתר לשמוע
האגרו"מ כתב להקל לאותם אלו שמחמירים לא לשמוע כלי שיר כל ימי ספירת העומר עד חג השבועות, אבל כיום שהמנהג להקל אחרי ל"ג בעומר באמת שאין היתר חוץ מלכבוד רשב"י בלבד
בירושלים המנהג לא לומר בכלל
בשאר הארץ אומרים סליחות עד 'הרחמים והסליחות' ומדלגים ואומרים 'אבינו מלכנו' ואחר כך קדיש.
בדרך כלל נהוג לעשות התרת נדרים בערב ר"ה, אפשר גם להקדים ולעשות קודם.
מותר ללכת לשיעור מוסיקה, אם לא מתכוונים לשם הנאה, אבל אין מן הראוי לשמוע סתם מוסיקה.
בשעת המוזיקה והריקודים על האבלה לצאת לחדר אחר. (ואף אם היא שומעת משם אין איסור בדבר.)
אין לברך על ההדלקה. יש מנהגים שונים בהדלקת הנרות, יש הנוהגים להדליק ביום הראשון בנר הימני ביותר (לכיוון פני המדליק) וביום השני להוסיף עוד נר לשמאלו, וכדעת השלחן ערוך, ויש הנוהגים להתחיל בנר השמאלי ולמחרת להוסיף נר ימיני יותר וכן הלאה, וכמנהגך בבית כן עשה כאן. (דהיינו שאם אתה רגיל להתחיל בימני התחל גם כאן בימני שמול פניך).
השמש נחשב נר של חול, ומותר להדליק ממנו.
מרן הגרי"ש אלישיב זצ""ל הורה שמהודר יותר להדליק בשמן זית הראוי לאכילה, משום שהוא דומה יותר לשמן שהיה במקדש. (מלבד זה השמן למאור עשוי כנראה בחלקו הגדול מגרעיני הזית, ואינו דומה לשמן שבמקדש).
מותר.
בספר מועד לכל חי (מהגר"ח פלאג'י זצ"ל) כותב שלמנהג לתת דמי חנוכה לילדים יש טעם ע"פ תורת הסוד. (מלבד זה גם לפי פשוטם של דברים, מכיון שימי החנוכה הם ימי שמחה, יש בזה בודאי תוספת שמחה, וחיבוב המצוות על הילדים.)
מהשמן שנותר בחנוכיה – בודאי שאסור לעשות כך, אולי הסגולה היא לעשות כך מהשמן שנותר בבקבוק בו השתמשו לנרות החנוכה. (ואם התנו מראש שאין מיחדים למצוה רק שמן כשיעור הנצרך להדלקה עד חצי שעה לאחר צאת הכוכבים, והנר אכן דלק עד אז, מותר להשתמש בנותר).
יש להגעיל את הצלחות 3 פעמים. (כל פעם במים אחרים). אם אין הדבר נחוץ עדיף שלא להעבירה לפסח.
מותר לכתחילה.
איסור קניית בגדים חדשים שייך רק בבין המצרים ולא בספירת העומר בכלל [בכל מקרה, שהחיינו מברכים בזמן הלבישה ולא בזמן הקניה, וגם מותר לברך שהחינו בספירה וגם המהדרים שלא לברך יכולים לברך בשבת]
מותר, אולם לכתחילה ראוי שהבדיקה תיעשה דוקא ע""י גדול.
אם יש בפנים חלקים מפורצלן, אין להכשיר. אם לא, יש להמתין 24 שעות, לנקות היטב, ולהפעיל במצב רתיחה, וזו ההכשרה. ואמנם כתב בשו""ת אגרות משה שאם המים במיחם לא מגיעים לרתיחה (100 מעלות צלסיוס) ראוי להניח בתוך המיחם קודם ההכשרה אבן שלובנה באש, כדי שהמים ירתחו לגמרי. (אם א""א אין זה מעכב). מדיח שיש…
אין בעיה.
מותר.
ראוי לבדוק את מקום העבודה, ולראות שלא נשאר שם חמץ. [פירורים פחות מכזית המלוכלכים קצת, אין חובה לבערם מעיקר הדין], אם קשה לנקות ולבדוק יש למכור את החמץ ששם.
ע""פ המידע שנמסר ע""י ""ועד הכשרות של העדה החרדית"" אין בקטשופ חמץ, ורק תערובת קטניות, ועל כן מותר לאכלו לאחר הפסח ללא חשש.
תספורת אסורה, הסרת שיער מותרת.
מהדרים לכתחילה להצריך הכשר, מחשש עמילן המרוח על הכלים. (למרות שמסתבר שמעיקר הדין אין לחשוש, משום שטעם העמילן כבר נפגם.)
אם אין הנאה מהמוזיקה, ומטרתה רק לתת קצב הדבר מותר.
לא. [גם המקלים בקניית ספרים, זהו רק כשמשאילים אותם לאחרים].
מותר לחתום, (ואין שום חשש בדבר).
מוצרי איפור הנספגים בגוף, יש הידור שיהיו כשרים לפסח.
רשימת התרופות לפסח הינה רק בקשר לחמץ, ואין בה עדות כלל על כשרות התרופות לשאר ימות השנה, אלא שהמנהג הנפוץ להקל בנושא התרופות, ולסמוך על דעת המקילים בענין תרופות שיש בהם תערובת איסור במקום חולי, (מכיון שהתרופה מרה, ואינה כדרך אכילה וכו'), ורק לגבי פסח נהגו להחמיר, אמנם בתרופה מתוקה, הנושא חמור יותר.
מידע ספיצפי על כל תרופה, אפשר לקבל בטלפון במשרדי ועד הכשרות של העידה החרדית.
אין הגבלה, והכל מותר. רק שיש להזהר ביותר מסכנות. וכן אין לקנות דברים שצריך לומר עליהם ברכת שהחיינו.
יש לערות מים רותחים על הצינורית שבה יוצאים המים הרותחים, ועל מקום העמדת הכוסות, ומסביבן. [הנ”"ל הינו באופן שניתז עליו לפעמים מהמאכלים במטבח, אם לעולם לא ניתז, די בניקוי היטב].
פירורים מלוכלכים קצת, שאין אדם אוכלם, או שנמצאים במקלדת, אין צריך לנקותם. [כמובן שכל זה על פי הדין, אלא שישראל קדושים המהדרים במצוות נהגו לנקות הרבה יותר מהמחויב, אולם חובה הלכתית אין בזה, וכנ”"ל].
אם מניחים טפט, זה בסדר גמור לכתחילה.
מעיקר הדין ודאי שאין חשש, אולם יש שמנהג אבותיהם בידם (בעיקר בקהילות החסידים) לחשוש לקמח העובר באויר לחדר האריזה, ונמצא על המצות, ובבואו במגע עם מים – מחמיץ. (כמו כן חששו במצות יד, שמא לא נילוש הבצק היטב, ויש שם קמח שלא נילוש, שכשיבוא במגע עם מים יחמיץ).
הדבר מותר. (כדאי לגמור עם ההליכים קודם ר"ח אב.)
אין איסור לרחוץ בים/ בבריכה בשלשת השבועות (עד תשעת הימים), רק שצריך להיזהר מאוד מכל חשש סכנה.
בודאי שכן.
אבל לגבי ריקודים וכלי שיר, יש היתר רק למי שרגיל תמיד להביא כלי שיר בשמחת השבע ברכות שעושה [לכן אשכנזים כמעט תמיד לא מביאים].
אין איסור לשמוע שירים מהמרכזיה, משום שאין מתכוונים לשמחה. אולם טוב יעשו המשמיעים אם יבטלו את השירים לימי האבלות.
בודאי שמותר וראוי, ורחמנא לבא בעי.
מותר ללכת לבריכה עד ר"ח אב. [אלא שיש ליזהר בתקופה זו יותר מבכל השנה, מכל דבר שיש בו חשש סכנה.]
מותר ללכת עד ראש חודש אב.
מותר לחפש עבודה ולהתראיין בימים אלו.
כדאי (במידת והדבר מתאפשר) שהראיונות יהיו קודם ראש אב.
אם הניתוח דחוף, בודאי שאין להמתין. אולם אם אין הניתוח דחוף, כדאי להמתין לאחר ט' באב, ולפחות לא לעשותו בתשעת הימים.
אפשר אם יש צורך.
כמנהג הציבור בו אתה מתפלל. (אם אין שם מנהג ברור, כדברי השו"ע.) ב. לכיוון ירושלם.
תספורת אסורה, הסרת שיער מותרת.
עד על כן נקוה.
בנות לא נשואות סומכות בהתרת נדרים על אמירת כל נדרי. [וראוי שידעו את פירוש הדברים, ויגמרו בלבם להתחרט על העבר אם נדרו, ולקבל לעתיד לבטל את כל נדריהם, ובעיקר שכל קבלות וכדו' לא יהיו בתורת נדר.] וגם רוב הנשים הנשואות סומכות על כך.
בדרך כלל נהוג לעשות התרת נדרים בערב ר"ה, אפשר גם להקדים ולעשות קודם.
אם הסכך הינו בגדר 'חמתה מרובה מצילתה' דהיינו ששטח האויר שבין הענפים גדול משטח הענפים, והסוכה היא בגדר 'צילתה מרובה מחמתה' דהיינו שרובה מסוככת, ובאופן שגם אם ננכה את המקום בסכך שמעליו יש ענפים ישאר עדיין 'צילתה מרובה מחמתה' (למשל אם שטח הענפים מכסה 20 % והסכך מכסה 71 %, כך שיש 51% גם לולא המקום שמעליו ענפים) הסוכה כשירה.
אם המצב אינו כך, אין מנוס מלגזום את הענפים ולדללם.
1. כשמזיעים מאוד והדבר גורם לצער גדול מותר לרחוץ את המינימום הנצרך, ואם צריך אפשר לרחוץ את כל הגוף, רק לשנות מאופן הרחיצה הרגיל ולא לרחוץ את כל הגוף ביחד. יש לרחוץ במים קרים (או חמים מעט, באופן שאין החום מוסיף הנאה) ובלי סבון, ואם יש הכרח אפשר עם מעט סבון.
2. מותר לעשות הליכה, גם אם הדבר יגרום לרחיצה בהכרח.
א. מותר לכל השיטות, אין לזה שם סעודת נישואין לפני החתונה
ב. מי שאינו נוהג כהרמ"א אלא האבלים אוכלים בסעודה שאין בה שמחה, מותר לאכול בסעודה זו
מעיקר הדין רחיצה שמטרתה לרפואה, מותרת (שלא לשם כוונת הנאה, ובמינימום המוכרח), רק שצריך להיזהר מאוד מחילול ה', דהיינו שלא לשחות בפני אנשים הרחוקים משמירת תו"מ, שייראה להם שאנו מזלזלים באבלות תשעת הימים.
לפתוח מכפלת וכדו' מותר, אבל לפתוח את התפירות ולתפור את הבגד מחדש אסור, שהרי זה כתפירת בגד חדש.
אין איסור לרחוץ בים/ בבריכה בשלשת השבועות (עד תשעת הימים), רק שצריך להיזהר מאוד מכל חשש סכנה.
האיסור הוא גם על נשים. אפשר ללבוש כל בגד קצת זמן קודם ראש חודש אב, כך שלא יהיה כל כך הנאה מלבישתו בעודו מכובס, ובאופו כזה אפשר להכין הרבה בגדים לכל תשעת הימים.
בבגים הצמודים לגוף כגרבים וכדומה, המנהג להקל ולהחליפם כפי הצורך, למרות שהם מכובסים.
בודאי שכן.
אבל לגבי ריקודים וכלי שיר, יש היתר רק למי שרגיל תמיד להביא כלי שיר בשמחת השבע ברכות שעושה [לכן אשכנזים כמעט תמיד לא מביאים].
אין בכך בעיה הלכתית.
מותר לנקות את הדירה ולסדרה בתשעת הימים. [אולם אם ניתן לעשות את כל זה לאחר תשעה באב בלא עיכוב, מן הראוי להמתין לאחר מכן.]
מותר לתקן תכשיט ישן, אבל לא לעשות תכשיט חדש.
מותר לטוס. [רק שצריך ליזהר לא להסיח דעת מהאבלות].
מותר ללכת עד ראש חודש אב.
מותר לחפש עבודה ולהתראיין בימים אלו.
כדאי (במידת והדבר מתאפשר) שהראיונות יהיו קודם ראש אב.
בדבר האבד מותר
כיום, באזורים מסוימים קשה למצוא יחידה מתאימה, ובמקומות כאלו מציאת יחידה מתאימה היא דבר האבד.
כמובן, שאם יש אפשרות ראוי ונכון לא להגיע למצב של דבר האבד אלא לשכור מראש לתאריכים הנצרכים.
אסור בתשעת הימים לתפור או לתקן בגדים חדשים, אבל לתקן בגדים ישנים מותר.
אם הניתוח דחוף, בודאי שאין להמתין. אולם אם אין הניתוח דחוף, כדאי להמתין לאחר ט' באב, ולפחות לא לעשותו בתשעת הימים.
ילד עד שנה קודם הבר מצוה [ובמקום הצורך אף אח"כ] יכול להתרחץ כשמזיע. אולם להתרחץ לשם תענוג בלבד – יש לחנך את הילדים מגיל שמבינים את ענין החרבן ויודעים להתאבל על ירושלים. לגבי כביסה עבור קטנים, לילדים עד גיל שנתים שלש מותר לכבס כפי הצורך [ובמקום הצורך עד גיל חמש.] כל זמן שלא הגיע שבוע שחל בו תשעה באב [דהיינו עד שבת], ניתן להקל במקום הצורך בכביסה עבור כל קטנים. לגבי הלבשת בגד מכובס לקטן, יש להחמיר ממתי שיודע להתאבל על ירושלים. לגבי בשר ויין מחמירים בכל קטן, אא"כ עד שנתיים שלש שזקוק לכך לבריאותו. [ויש המקילים בבשר עוף עד גיל תשע].
אם המשכיר מרשה לשוכר, על השוכר לשייר אמה על אמה, ויש שהקילו בכך, והמיקל יש לו על מה שיסמוך. [מקורות לדיון בנושא אפשר למצוא במ"ב דרשו סי' תק"ס הערה 10.]
"משנכנס אב ממעטים במשא ומתן", והזמנת המוצרים הינה בכלל משא ומתן שיש למעט בו.
ולמעשה התבאר בפוסקים [תקנ"א ב'] שאין לקנות כלל דברים שאינם אלא לשמחה והרוחה בעלמא ואינם דברים הכרחיים [אלא אם כן יש מבצע עכשיו שלא יהיה אח"כ, שאז מותר מדין 'דבר האבד'], ובשאר הדברים יש למעט בקנייתם.
אם שייך להקדים או לאחר, בודאי שנכון לעשות כך, אולם אם הדבר כרוך בהפסד ממוני מותר לעבור בתשעת הימים.
צריך לקרוע
והעצה הטובה היא להביא בגד ישן מאוד וללבוש מעל הבגד הרגיל ולקרוע את הבגד הישן ולהוריד מיד אחר כך כפי שכתבתם
יש גם גמ"ח כזה [בתשלום סימלי] הטל' שלו- 0527146090 נמצא קרוב מאוד לכותל המערבי
מתחילים עם מספריים וממשיכים ועושים ביד מלמעלה למטה
אפשר אם יש צורך.
לא, תיקון נעליים אסור ממש מעיקר הדין.
בעיקרון אפשר, אבל יש קצת הבדל, כי בקידוש זה ממש לכתחילה, אבל הבדלה רצוי ששתיהן ישמעו הבדלה מאיש- ורק אם אין אפשרות כזאת אז יכולות להוציא אחת את השניה בהבדלה
בדבר האבד מותר
כיום, באזורים מסוימים קשה למצוא יחידה מתאימה, ובמקומות כאלו מציאת יחידה מתאימה היא דבר האבד.
כמובן, שאם יש אפשרות ראוי ונכון לא להגיע למצב של דבר האבד אלא לשכור מראש לתאריכים הנצרכים.
אפשר להקל
מפני שהמשמעות היא מליצית, ובדבר כזה שיש רק שילוב כמה מילים מתוך פסוק אפשר להקל בלשון מליצית בלבד
הזמנות שיש בהם פסוק שלם צריכות גניזה גם אם לא השתמשו בהם כלל
בימינו צריך מאוד להבדיל בין בעיה נפשית אמיתית לבין קושי טקטי ואולי חוסר מוצלחות חברתית שבעידן שלנו שיש הרבה מטפלים ופרסום אז מטפלים גם בזה
לפי המתואר, אין לה חיסרון במידות טובות ולא בהבנה איך צריך להתייחס לבעל וגם יכולה לעבוד בעבודה סבירה, ואפילו את השכל והתבונה לא לקחת כדורים היה לה, אם כן אין כאן חיסרון משמעותי לבעל
ולפי המתואר גם המיועד דומה לה בדיוק בנקודה הזאת, כך שגם מבחינת הציפיות הכל מתאים פחות או יותר
לכן אחרי כל השבחים והמעלות שבאים כרגיל בהגזמה מסויימת בשידוכים, אפשר לכל היותר לומר שהחלק החברתי [או הטקטי] הוא לא החלק החזק שלה- אבל זה לא מפריע לה לחיים בשום דבר בכלל - ולהמשיך במעלותיה במידות וביראת שמים ובעבודה וכו'
שמעתי מהגרי"ש אלישיב זצ"ל כך: פזל בתוך מסגרת אסור לחברו או לפרקו. פזל שלא בתוך מסגרת, אם החיבור רפוי עד כדי שאם מרימים חלק אחד החלקים מסביב נופלים אז מותר לחבר ולפרק ואם החיבור מהודק ואם מרימים חלק אחד גם החלקים שמסביב עולים איתו, אסור לחברו ולפרקו. לגבי קטנים, אם הם ילדים שלו צריך למנוע אותם מגיל שמבינים מהו 'אסור', שזה מוקדם מאוד, לפני גיל שלוש.
אורך הפיאה מותר שיהיה עד סוף הכתף. (תחילת הזרוע).
לאחר שיחה עם מנסחי תקנות 'משמר התורה' כך אמרו:
פאה נכרית טוב שתגיע עד סוף החוליה הראשונה של הצואר [המקום של השרשרת בעורף], ומעיקר הדין מותר שתגיע עד סוף הכתף.
ולכן מותר עד סוף הכתף, אבל טוב שתהיה רק עד סוף החוליה הראשונה
אם פרסם מודעה בישיבה למשך שבוע ברציפות, יכול אחר כך להשתמש בקופסה
אבל צריך לפרסם מודעה מקודם.
זה לא חיוב גמור כי הרי יש שיטות שאי אפשר להשלים, אבל באמת הדבר קרוב לחיוב, וכך נכון וראוי לעשות.
אין צד קולא, כי מצוה מתמשכת כמו ספירת העומר שמתחילה לפני בר מצוה מועילה לחיוב של אחרי בר מצוה וכך נפסק להלכה.
באמת שהדבר קרוב לחיוב אבל הוא גם ירויח בזה מפני שהמאמץ יועיל לו לעתיד שיזכור ויתמיד בזה ויזכה לאריכות ימים טובים בזכות זה כידוע.
זה לא ממש איסור הלכתי, אבל אין זה צנוע ואין זה מוסרי לאשה לנהוג כך, כפי שהלכות צניעות אינם רק ביחס לאנשים אחרים אלא גם לאדם בתוך ביתו וזה מפורש בשו"ע הרבה פעמים בסימנים הראשונים, ההיתר היחיד הוא לצורך בריאות וכדו' שמתירים במקום שודאי אין גברים כמו שמתירים מכנסי התעמלות
בפסחים דף ג. מבואר שאין דרכה של אשה לישב בפיסוק רגלים על בהמה, וברש"י ובמאירי בנדה דף יד. מבואר שנשים אינם רוכבות בפיסוק רגליים, וכ"כ השיטמ"ק [כתובות דף י: ד"ה ולאו] שגנאי לאשה לפסק את רגליה. ומלבד זאת, לפעמים יש חשש בצניעות הלבוש (וכן לפעמים עלול להיות חשש פגיעה בבתולים).
וכ"כ שבט הלוי ח"י סי' כ"ו.
מותר להוליד ריח בגוף האדם, רק לא בבגדים כמבו' בו ביום השבת סי' ל' סעי' כ"א, ושערות הם חלק מהגוף, לכן רק צריך להיזהר שלא יהיו שם בגדים.
בודאי צריך לברך על הציצית כמפורש בשו"ע ובמשנ"ב
יתכן שיש כאלו שבטעות לא מברכים מפני שבעבר היו אנשים נמנעים מלברך על טלית קטן מכיון שהיו בה הרבה פסולים כמש"כ המשנ"ב, אבל בימינו ב"ה הציציות כשרות ומהודרות ויש לברך.
ילד עד שנה קודם הבר מצוה [ובמקום הצורך אף אח"כ] יכול להתרחץ כשמזיע. אולם להתרחץ לשם תענוג בלבד – יש לחנך את הילדים מגיל שמבינים את ענין החרבן ויודעים להתאבל על ירושלים. לגבי כביסה עבור קטנים, לילדים עד גיל שנתים שלש מותר לכבס כפי הצורך [ובמקום הצורך עד גיל חמש.] כל זמן שלא הגיע שבוע שחל בו תשעה באב [דהיינו עד שבת], ניתן להקל במקום הצורך בכביסה עבור כל קטנים. לגבי הלבשת בגד מכובס לקטן, יש להחמיר ממתי שיודע להתאבל על ירושלים. לגבי בשר ויין מחמירים בכל קטן, אא"כ עד שנתיים שלש שזקוק לכך לבריאותו. [ויש המקילים בבשר עוף עד גיל תשע].
אין לעשות את העירוב קודם ערב יום טוב. (ומ""מ בליל ערב יו""ט ניתן לעשות את העירוב בשעת הדחק, למשל כשחושש שישכח).
לא צויין בשאלה האם השואל אשכנזי או מבני עדות המזרח
לאשכנזי ההולך כפסק הרמ"א- הנכון לכתחילה הוא להדליק במקום האכילה, ולכן ברור שתדליק במקום האכילה בלבד בברכה
לבן עדות המזרח- רק האשה הראשונה שתדליק במקום האכילה - יכולה לברך, ולכן אם לא בטוחה שתצליח להדליק הראשונה, תדליק בבית ותעשה תנאי, אבל צריך שהנרות ישארו דולקים עד הלילה כשתחזרו וגם להדליק במקום שיש קצת חושך.
אין איסור בדבר.
כן, אך צריך שיהיה בהם שיעור כזית. [ונוהגים לקחת ביחד איתם גם חלה או מצה בגודל כביצה.]
מותר להשתמש. אלא שמן הראוי לפתחו בזמן שהתנור עובד, ולא כשהתרמוסטט כיבה את התנור, ופתיחתו תגרום להפעלתו.
לא. יש ענין רק לכבדו בסעודה.
מותר להוציא את הקצפת, אולם אין לעשות צורות מיוחדות לנוי עם הקצפת.
אסור לרחוץ את כל הגוף ביום טוב, ואפילו במים שהוחמו מערב יו""ט, ומותר רק לרחוץ פניו ידיו ורגליו, ובמקום ההכרח אף מקצת מהגוף, כל זמן שאינו רוחץ את כל הגוף, ובתנאי ששאר הגוף לבוש, כדי שלא יבוא לרחוץ את כולו.
(כל הנ""ל למנהג אשכנז, למנהג ספרד מותר לרחוץ את כל הגוף במים שהוחמו מערב יו""ט או ביו""ט בלי התערבות אדם.
אולם לגבי השימוש ביו""ט בכלל במים מבוילר או מדוד שמש נחלקו הדיעות בין פוסקי זמננו, ויעשה כל אחד כהוראת רבותיו).
לכתחילה לא, אבל בשעת הדחק אפשר להקל- ובשעת הדחק עדיף מגבת לבנה ממגבת אדומה.
בתוך ה'תחום' כן,
מחוץ לתחום- רק אם צריך את שתיהם [למשל- צריך את הבעל כדי שידבר עם הצוות הרפואי ו'יזכיר' להם מדי פעם לטפל וגם צריך את האמא כדי שתסייע לאשה בהקלת הכאבים בזמן הלידה עצמה]
'תחנה' נוספת- אם יש צורך כנ"ל בודאי מותר [לתשומת לב- הכונה להקלה בזמן הלידה עצמה] ואם אין צורך ממש - אם יש 'יתובי דעתא' כי היא מפחדת ללדת בלי אמא שלה א,כ מותר, אבל אם רק כדי 'לכבד' אותה א"כ אסור
- כל הנ"ל גם ביום טוב מפני שיש הבערות חדשות כל רגע
זו לא כל כך שאלה מעשית, מפני שאם אין ארגון חסד שיש לו נהגים נכרים, א"כ מהיכן ימצא נהג בלי כסף- וממילא הצורך להגיע לבית חולים מכריח גם תשלום - כפי שצריך לענות לפקידת הקבלה על שאלות של תשלום [קופת חולים וכתובת וכו'] למרות שהיא יהודיה וזה חמור הרבה הרבה יותר
אם יכולים אנשים להגיע בכל רגע, והדבר מצוי שיתכן שיבואו 3 אנשים, אם כן הדבר הוא בגדר "פתח פתוח לרשות הרבים", ואין בכך משום יחוד. אם המצב אינו כן, יש לדאוג שיהיה גם לבעלך כרטיס ושהוא יהיה באותה עיר. [בכל אופן יש להזהר לשמור מרחק כדי שלא יווצר מצב של "לבו גס בה", שמלבד הסכנה הגדולה שבדבר, גם דיני יחוד באופן זה חמורים יותר.]
רצוי מאד להשאיר את הדלת פתוחה מעט.
1. אין שום איסור בעיקרון, אבל צריך לשים לב שתהיה מבד עבה כי אם היא מבד דק, היא עלולה להיות קצת שקופה, אולי לכן יש את השמועה הזאת.
2. אין איסור בכלל וגם לא חשש במנשא אדום (רק צריך לשים לב בקשירה שיהיה מרווח).
במקום שהנשים רגילות לכסות את כפות רגליהם, הרי המקום נחשב כמקום צנוע ואסור לגלותו, שיש בזה חוסר צניעות ומשיכת עין. מאידך במקום אין הנשים רגילות לכסות את כפות רגליהם, מותר לצאת עם כפות הרגלים שאינם מכוסות.
בגבול המקום אותו מותר לגלות (במקום שהדרך לגלות) נחלקו הפוסקים, יש אומרים שמותר לגלות עד הברך, ויש אומרים שמותר רק עד הקרסול.
למעלה מהברך (או הקרסול לדיעה המחמירה) אין היתר לגלות בשום אופן, שמקום זה מצד עצמו הוא מקום צנוע.
מכיוון שיש לצערנו מצילים גברים, צריך ללכת רק עם בגד ים צנוע
-בבריכה שיש רק מצילות ב"ה אפשר ללכת גם עם בגדים קצרים.
זה לא ממש איסור הלכתי, אבל אין זה צנוע ואין זה מוסרי לאשה לנהוג כך, כפי שהלכות צניעות אינם רק ביחס לאנשים אחרים אלא גם לאדם בתוך ביתו וזה מפורש בשו"ע הרבה פעמים בסימנים הראשונים, ההיתר היחיד הוא לצורך בריאות וכדו' שמתירים במקום שודאי אין גברים כמו שמתירים מכנסי התעמלות
בפסחים דף ג. מבואר שאין דרכה של אשה לישב בפיסוק רגלים על בהמה, וברש"י ובמאירי בנדה דף יד. מבואר שנשים אינם רוכבות בפיסוק רגליים, וכ"כ השיטמ"ק [כתובות דף י: ד"ה ולאו] שגנאי לאשה לפסק את רגליה. ומלבד זאת, לפעמים יש חשש בצניעות הלבוש (וכן לפעמים עלול להיות חשש פגיעה בבתולים).
וכ"כ שבט הלוי ח"י סי' כ"ו.
זה לא הידור אלא איסור גמור ומוחלט, אסור לנשים לרקוד במקום שיש צלם כפי שהורו הגרי"ש אלישיב זצ"ל והגר"ש ואזנר זצ"ל.
אסור לאשה לרכב בפני גבר, כי הדבר נוגד את כללי הצניעות.
במשנ"ב סי' ע"ה סקט"ו הביא מחלוקת הפוסקים בענין זה, ולמעשה המנהג לאסור לגמרי גם לשלב בשיער אחר.
אפשר [וכך רבים עושים] להחליף עם אחרת.
מעיקר הדין אפשר להקל, אעפ"כ צריך לשקול אם הדבר ראוי.
מכיון שאחותך היתה באזור, ויכלה להיכנס בכל רגע הביתה, הרי זה בגדר "אשתו עמו", ולא היה בכך משום איסור יחוד.
א. אם הילד ברמה כזאת שהוא יוכל לספר כשיראה דברים לא שגרתיים הוא נחשב כשומר.
ב. כשיש ביביסיטר אסור לו להתייחד איתה, וצריך מישהו שישמור וכו', ככל דיני יחוד.
אם החצאית לא מספיק צנועה (כולל מקרה שאינה מגיעה לחצי הרגל) אין להחמיא לה.
אם החלק התחתון של הגוף מתגלה, יש לכסות את הספרים.
בודאי שאין זו דרך התורה להרבות בשיחה חלילה עם הגיס, ואמרו חז"ל "אל תרבה שיחה עם האשה" (ועד כדי כך הדברים חמורים שסיפרו לנו חז"ל שברוריה אשתו של רבי מאיר גערה באחד ששאלה "באיזו דרך נלך ללוד" ולא שאלה אותו "באיזו ללוד"), ובשלחן ערוך (אבן העזר סימן כ"א) כתב "צריך אדם להתרחק מהנשים מאוד מאוד.. ואסור לשחוק עמה להקל ראש כנגדה…, והמתכוין לאחד מאלו הדברים מכין אותו מכת מרדות..".
ולכן צריך להתחמק משיחות שכאלו, ולתת לגיס להבין שאינך מוכנה לזה.
אם הנסיעה היא בכבישים שעוברים שם מכוניות כל הזמן, ואפשר לראות מבחוץ את הנעשה בתוך האוטובוס אין זה יחוד ואין איסור בדבר.
אורך הפיאה מותר שיהיה עד סוף הכתף. (תחילת הזרוע).
לאחר שיחה עם מנסחי תקנות 'משמר התורה' כך אמרו:
פאה נכרית טוב שתגיע עד סוף החוליה הראשונה של הצואר [המקום של השרשרת בעורף], ומעיקר הדין מותר שתגיע עד סוף הכתף.
ולכן מותר עד סוף הכתף, אבל טוב שתהיה רק עד סוף החוליה הראשונה
מותר לאב עד גיל 11, או עד שהבת מרגישה בושה בכך. [יעויין שלחן ערוך אבן העזר כ"א ז'.]
גם אם תהיה אי נעימות, אין שום היתר!.
ב"ה יש צלמות, וכיום כשהנסיון הוכיח מאוד [בעווה"ר] כמה מכשולות נגרמים כשיש צלם ומסריט, וכמעט בכל הסמינרים המכובדים שומרים על כך, אין שום היתר לדבר כזה.
הבאת ראיה נכונה, ויש עוד עשרות ראיות דומות בגמרא- שמותר לשקר לצורך אם אין הפסד ממון, ובודאי כאן שיש בזה מצות כיבוד אב ואם שמותר וצריך לשקר ולומר שהיה טעים וכו'
ולכן יש לומר שאכלו והיה טעים
והאמת שלגבי האכילה אין צורך לשקר כי אפשר לטעום משהו קטנטן ויהיה אמת לומר שאכלו- ורק השקר שהיה טעים
אסור לבת להוכיח את הוריה אפילו בלשון רכה, וכמבואר בשלחן ערוך [יורה דעה סימן ר"מ סעיף י"א] ומותר רק לומר ברמז שכך כתוב בתורה ומעצמם יבינו, ואם א"א לומר באופן כזה – אין להוכיח כלל.
צריך לתת את המעשר, ולא רק לא לקחת תמורתו.
אמנם הדבר לא כתוב מפורש בשו"ע אבל פשוט וברור שתפילה לפני העמוד עדיפה מקדיש ואין בנקודה זו מחלוקת, אלא שכפי שרמזתם לא הנהיגו כך בעדות המזרח מפני שרצו ש"ץ קבוע ומסודר שמתפלל בקצב נכון ובקול נעים ובדקדוק התיבות וכו', והדבר ניכר בשטיבלא'ך וכדו' שלא תמיד האבלים מתפללים כרצון כולם
בשנים האחרונות התפשט קצת ענין הש"ץ גם אצל עדות המזרח, בעיקר בגלל שעם התפשטות השטיבלא'כים ורבים מתפללים במנינים שאינם קבועים ואין ש"ץ קבוע, א"כ אין סיבה להתנגד לכך שהאבל יהיה חזן כי גם ש"ץ אחר אינו קבוע, ועלול להיות בו בדיוק אותם החששות לחסרונות
אסור למחות בהורים בצורה ישירה, ורק בצורה עקיפה ע"י רמז וכדו', או להטות את נושא השיחה לכיוון אחר.
אין היתר לעבור על גילוי סוד משום כיבוד הורים, ויש להתחמק באופן שההורים לא ייפגעו. במקום הצורך מותר אף לשנות משום השלום.
לשניהם אין חיוב כי מעריב שלפני מוצ"ש הוא רק מנהג ולא דוחה חיובים ומצד שני תפילה על אח זה רק 'התנדבות' [כמובן שמדובר שאין לו בנים- אם יש בנים א"כ אין צורך כי הבנים מתפללים], לכאורה הדבר הנכון יותר שיתפלל מי שיש לו יארצייט על אביו משום כיבוד אב.
כדאי להשתדל להסיט את נושא השיחה. אם אי אפשר, צריך להיזהר לא להראות כאילו אתה מקבל את הלשון הרע. אין להוכיח את ההורים בצורה ישירה, אם אפשר יש לומר למשל: "אולי לא כדאי לדבר על אנשים" וכדומה.
אם אמך מעוניינת שבזמן הזה תעזרי לה במקום לסבתא, הרי שכבוד אמך קודם. אולם אם אין זה העניין, אין אמך יכולה למנוע אותך מלכבד את סבתך.
1. אם הכלי או הבלנדר אינם בני יומם (דהיינו שלא התבשל או נחתך בהם בשר או חלב ב24 שעות האחרונות) הדבר מותר. (בתנאי שהשום והבצלים הינם מיעוט לעומת שאר הירקות.) 2. אם בתפוחי אדמה היה פי שישים משאריות הבשר, לא נעשה הכלי בשרי.
1. בדרך כלל לא, רק צריך לשים לב שהקופסאות לא יהיו פתוחות בקביעות כי לפעמים יש אדים כשפותחים את הדלת של המיקרוגל.
2. במיקרוגל עצמו תמיד יש אדים, ולכן בכל מקרה אי אפשר לאכול אם המאכל עם חלב ממש - גם אם אין בו פירורי בשר וגם אם יש
ולגבי המתנת שש שעות, אם יש ששים כנגד הבשר בודאי לא צריך להמתין שש שעות שהרי אין זה יותר מבישול בסיר בשרי, ואם אין ששים כנגדם יש בזה מחלוקת פוסקי זמנינו, ולכן במקום ספק בודאי שאפשר להקל.
1. אם הסכין נשטפה היטב, הדבר מותר. 2. יש להגעיל את הכף וליעדה לאיזה מין שתרצו. [רק לסמנה כדי שלא יבואו לטעות].
לכתחילה יש להזהר בזה, ובדיעבד, כתב בחכמת אדם [סו א] שאין בכוחנו למחות ביד המקילים. ובערוך השולחן כתב שבשעת הדחק אפשר להקל בזה. ומכל מקום נראה שבמקרה כזה אין צריך להכשיר את הכלים
במיקרוגל עצמו תמיד יש אדים, ולכן בכל מקרה אי אפשר לאכול אם המאכל עם חלב ממש - גם אם אין בו פירורי בשר וגם אם יש. ולגבי המתנת שש שעות, אם יש ששים כנגד הבשר בודאי לא צריך להמתין שש שעות שהרי אין זה יותר מבישול בסיר בשרי, ואם אין ששים כנגדם יש בזה מחלוקת פוסקי זמנינו, ולכן במקום ספק בודאי שאפשר להקל.
אם הסיר פרווה מלבד כל זה, א"כ בשר טחון אינו 'נוזלי' מספיק בשביל לתת דין כבוש כמבושל- שקיים גם בכלים.
אם האוכל לא נגע ישירות בצלחת, די לנקות היטב את המיקרוגל ולהרתיח בו כוס מים עד שהמים יתאדו לגמרי, [לאחר שעבר 24 שעות משעת חימום האוכל האחרון הבשרי או החלבי].
אם המגבת היתה נקיה, והמגשים היו נקיים ויבשים, הכל מותר בדיעבד.
בדרך כלל לא, רק צריך לשים לב שהקופסאות לא יהיו פתוחות בקביעות כי לפעמים יש אדים כשפותחים את הדלת של המיקרוגל
אם מכניסים לסוכר והקפה רק כפיות נקיות, אין בעיה בדבר.
אם התנור התמלא באדים מחמת העוף יש להמתין 6 שעות, ואם לאו אין צריך להמתין.
במקום הצורך מותר להעביר אוכל דרך השירותים, ואף אין חובה לכסותו.(ובפרט בשירותים של ימינו שהינם נקיים בדרך כלל).
יש להגעיל את המצקת לאחר 24 שעות מזמן שהיא נאסרה. (מכיון שחלקה מפלסטיק, רצוי להגעיל 3 פעמים.)
לכתחילה יש ליזהר בזה, (לא לשפוך על חלב חם וכדו') אולם בדיעבד לא נעשה המכשיר חלבי, וכן בשל גוי לא נאסר המכשיר, וכמ"ש הרמ"א יו"ד סי' ק"ה ס"ג.
אם הגיעו אדים חמים לאטריות א"כ אין לאוכלם עם חלב- ובמקרה זה גם הסיר נעשה בשרי
אבל אין צורך להמתין שש שעות במקרה הזה.
המסננת בוודאי נעשית בשרית.
אם הפה היה פתוח, יש לשטוף את הפה, אבל לא צריך המתנה בכלל מאדים כאלו. אם הפה היה סגור, לא צריך כלום.
יש להגעיל את הצלחות 3 פעמים. (כל פעם במים אחרים). אם אין הדבר נחוץ עדיף שלא להעבירה לפסח.
אם הטוסט נעשה מחומרים שאפשר לאכלם גם בלי אפיה נוספת, (כגון לחם וגבינה צהובה) מותר אף הטוסט עצמו באכילה.
אם יש בפנים חלקים מפורצלן, אין להכשיר. אם לא, יש להמתין 24 שעות, לנקות היטב, ולהפעיל במצב רתיחה, וזו ההכשרה. ואמנם כתב בשו""ת אגרות משה שאם המים במיחם לא מגיעים לרתיחה (100 מעלות צלסיוס) ראוי להניח בתוך המיחם קודם ההכשרה אבן שלובנה באש, כדי שהמים ירתחו לגמרי. (אם א""א אין זה מעכב). מדיח שיש…
הטעם נפסל [מלבד מה שחיתוך דבר קר לא מעביר טעם] ואין שום חשש.
לכתחילה אין לעשות כן, אולם בדיעבד התנור לא נהיה בשרי, אולם רצוי לחממו על החום המקסימלי למשך כרבע שעה. (כל זה בין אם בישלו בסיר בתוך 24 שעות בין לא בישלו, וכך הדין לגבי אם חתכו את הבצל בסכין בשרי.)
לא צריך לחשוש הם לא חמץ ודאי.
יש המהדרים להגעיל כלים חדשים ממתכת, מבריקים, מחשש שמא נמרחו בשומן מן החי. [מעיקר הדין יש מקום להקל בזה מכמה סיבות, ובפרט שהחשש כנראה רחוק, ובדרך כלל לא מורחים, ומכל מקום יש הידור בדבר, ואפשר אף להרתיח בתוכם מים עד למעלה, עד שיגלשו על דפנות הכלי]. לכתחילה יש להגעיל ואחר כך להטביל, ובדיעבד בכלי…
יש לנקותו היטב ולהדליקו כשעה על החום הגבוה ביותר, ואז מותר להשתמש בו. כל זה לגבי התנור, אולם תבניות ורשתות צריך לקנות חדשים.
אין בעיה של הגעלת כלים במכשיר זה. לגבי טבילה, אם המכשיר מיוצר ע"י יהודים [בארץ] אין צריך להטבילו, אם הוא מיוצר ע"י גוים יש להטבילו, ומכיון שלא שייך להטבילו יש לתת לאומן ישראל שיפרקו וירכיבנו מחדש. אם נמצאים במקום שיש מכשיר כזה ואין אפשרות כמובן שם להטביל/לפרק, מותר להשתמש במכשיר.
מותר להשתמש במים החמים שבמטבח (מכיון שכשמערים מכלי חם לכלי קר אין העליון נטרף בכך).
דג סלמון נורבגי מוחזק כנקי.
יש להטביל בלא ברכה.
המחבת לא נהיתה בשרית בדיעבד.
קלחי התירס הרי הם מוחזקים בנגיעות גבוהה ואין לאכלם בלא ניקוי ובדיקה המועילה לפי דעת המומחים בנושא. [ואף אם נתבשלו אין משתנה הדין.] וכן הדין לענין התותים.
מותר, כיון שאינו עולה על שולחן מלכים ואין בו משום בישולי עכו"ם.
לכתחילה יש לחמם את המכשיר בין שימוש לשימוש, ורק אז לאפות בו את הוופל הפרוה.
כלי שאי אפשר להכשיר אותו, אסור להניח עליו מאכל איסור או 'הפוך' (בשרי על חלבי או להיפך) גם כשהוא צונן, הטעם לאיסור הוא מפני שאי אפשר להכשיר את הכלי החמירו בו יותר.
אם הניחו, לא צריך להכשיר בדיעבד.
כיון שאי אפשר להכשיר שיש של אבן קיסר, לכתחילה אסור להניח עליו מאכל איסור או מאכל בשרי על שיש חלבי, ולהיפך.
[הסבר: שיש קיסר אינו שיש אמיתי, אלא הוא תרכובת של חומרים שונים ודבקים, ולכן אי אפשר להכשירו (על פי הספר 'השלחן כהלכתו', של הרב ווייל, שעל פיו נשלחות ההלכות במדור 'הלכות כשרות')].
אפשר להכשיר שיש שעשוי מאבן [ולא משחיקת אבנים מעורבת בדבק ופלסטיק], זהו שיש שבעבר היה השיש היחיד והיום הוא נדיר ויקר מאוד מאוד.
כשהאוכל במיקרוגל מגולה, אסור להשתמש בו לבשרי וחלבי יחד. כשהאוכל מכוסה הרמטית, יש שכתבו שמותר לכתחילה להשתמש בו לשני המינים, בתנאי שלא יהיו מונחים ישירות על אותה צלחת, ויש מגדולי הפוסקים שאסרו זאת משום ריבוי המכשולות, וראוי להחמיר בזה [ולפחות לעטוף פעמיים]. בדיעבד, אם המיקרוגל היה נקי, ולא השתמשו בו ב 24 שעות האחרונות,…
Read More
אם המאכל סגור הרמטי הדבר מותר מעיקר הדין, רק שרצוי להימנע מכך, כי הרבה פעמים השקית מתפוצצת ויש מעבר של אדים, בכל מקרה יש להשתמש בכיסוי כפול.
הנבטים מוחזקים כנקיים [אם אין בהם גרגירים] ואין צריך לבדקם.
ניתן להקל במקום הצורך בשתי כיסויים הרמטיים.
איפור שהוא 'קרם' ולא רק צבע, ראוי להדר שיהיה הכשר לפסח כמו סבון ו'שמפו'
כלומר, מי שמקפיד על כשרות של סבון ושמפו לפסח, יקפיד גם על כשרות של קרם פנים וסבון פנים [אבל אודם וסומק לא צריך הכשר בכלל]
רשימת התרופות לפסח הינה רק בקשר לחמץ, ואין בה עדות כלל על כשרות התרופות לשאר ימות השנה, אלא שהמנהג הנפוץ להקל בנושא התרופות, ולסמוך על דעת המקילים בענין תרופות שיש בהם תערובת איסור במקום חולי, (מכיון שהתרופה מרה, ואינה כדרך אכילה וכו'), ורק לגבי פסח נהגו להחמיר, אמנם בתרופה מתוקה, הנושא חמור יותר.
מידע ספיצפי על כל תרופה, אפשר לקבל בטלפון במשרדי ועד הכשרות של העידה החרדית.
ניתן לקנות גם בחו"ל.
המאכל מותר. בקשר לצלחת, אם המים הרותחים היו בכלי ראשון [דהיינו בתוך הסיר שבו התחממו], רצוי להגעיל את הצלחת 3 פעמים (כל פעם במים אחרים), אם א""א להגעילה יש לערות עליה 3 פעמים מים רותחים על הצלחת. אם המים הרותחים היו כבר בכלי שני, אין הצלחת צריכה הכשרה.
השינוי אינו סיבה להתיר במקרה הזה, אבל יש שני צדדי היתר אפשריים :
א. לחמניות בשיעור אכילת כל המשפחה לסעודות של יום שלם [לאשכנזים, ולספרדים לסעודה אחת] מותרות, ולכן אם יש בני משפחה רבים קרוב לודאי שהשיעור אינו גדול כל כך.
ב. מיני מזונות שלא נאכלים עם בשר או עם חלב לא נאסרים, ובדרך כלל לחם ולחמניות כן נאכלים עם בשר או חלב אבל יתכן שלחמניות אלו בגלל טעמם נאכלים בנפרד- ותלוי באמת לפי האמת בזה.
השניצל מותר. את הצלחת יש להגעיל 3 פעמים (כל פעם במים אחרים), ואם א""א – לפחות לערות עליה מים חמים 3 פעמים. אם אי אפשר, הצלחת מותרת גם בלי זה
הכלים לא נעשו חלביים, ודי לשטוף אותם היטב.
מותר לאכול את הפרי. (חיתוך בסכין לא טבול אינו אוסר את האוכל, גם בקשר לכשרות הסכין, אם הוא הי שטוף היטב יש להקל בדיעבד, דהיינו לאחר שהפרי נחתך.)
הכלי הבשרי והאוכל מותרים (אלא שאין לאכול את האוכל עם גבינה וכדו' למנהג אשכנז), את הכלי החלבי יש להגעיל.
אין לאכול את הסלט, וצריך להוציא את אחד המינים.
בצל נחשב חריף, ואם טיגנו אותו לבדו בלי ירקות אחרים שהם הרוב מהמאכל, הוא נעשה בשרי בכל מקרה, גם אם כבר עברו 24 שעות מבישול הבשרי במחבת
אבל לא צריך לחכות שש שעות, רק לא לאכול אותו עם חלב
הבצל כמובן בשרי
אבל מכיון שהוא התמתק בבישול א"כ עכשיו דינו כמו מאכל בשרי רגיל [הפלפל חריף הוא מיעוט ולא מתחשבים בו] שהבלוע לא יוצא בלי רוטב- לכן המעבד מזון לא נעשה בשרי
אם אכן הסיר היה חלבי באמת [כלומר, בישלו בו בעבר מאכל חלבי], א"כ הבצל נעשה חלבי, בהמשך הכניסו כף בשרית- דין הבצל תלוי האם הוא עדיין חריף או שכבר התמתק בבישול- אם בתחילת הבישול והוא עדיין חריף א"כ הבצל נאסר, ואם בסוף הבישול וכבר הצהיב והתמתק א"כ הבצל לא נאסר. לגבי הכף הבשרית, אם היה רוטב עם הבצל, היא צריכה הגעלה [בעוד 24 שעות] אפשר גם להגעיל בבית. אם לא היה רוטב [או רק טיפות של לחות אבל לא רוטב ממש] א"כ הכף נשארה מותרת.
על מנת לאסור את הכף החלבית ואת הסיר החלבי, צריף שני תנאים: א. הבצל עדיין היה חריף בזמן שהכניסו את הכף הבשרית, ב. היה רוטב בסיר. אם היה את שני התנאים, אז הסיר והכף נאסרו, אם רק אחד מהם, לא נאסרו.
לפי מה שנכתב שהבצל כבר התמתק, א"כ לא נאסרו. [לגבי הרוטב, אם היה שמן כמו ששמים לחביתה, זה כבר נחשב רוטב]
אם אין מים חמים בכלל, אין שום בעיה ומותר גם לכתחילה [אם יש כלים בכיור השני מומלץ להיזהר כדי שלא יהיו תקלות- אבל רק כהמלצה לזהירות כי מותר גם לכתחילה]
יש להגעיל את המצקת [אפשר גם בבית בתוך סיר גדול או קומקום חשמלי].
אין בעיה להשתמש במים אלו למים חמים או קרים.
הוא בודאי נעשה בשרי-לגבי שאסור לאוכלו עם חלב ממש.
אבל לגבי המתנת שש שעות, הכרעת האחרונים שאם בישלו בשר בהמה ממתינים שש שעות מזיעה שלהם ואם בישלו בשר עוף אפשר להקל שלא צריך להמתין שש שעות מהזיעה והאדים שלהם.
1. פטריות שגדלו בתנאים מבוקרים בדרך כלל הינם נקיות מתולעים, רק שיש ליזהר לקנות פטריות טריות בעלות מראה מוצק. [פטריות שגדלו בר נגועות מאוד, וצריכות בדיקה יסודית.]
2. נבטים מוחזקים לנקיים ואינם צריכים בדיקה.
לפי המתואר- לא, מפני שהמתכת היא רק לנוי.
אם מניחים טפט, זה בסדר גמור לכתחילה.
כל דבר שהרואה מבין שעשו פה שינוי [ולכן הוא צריך לברר] הוא טוב. לכאורה צורת משולש בזוית ברורה הוא בסדר לפי זה.
ציפורן אינה אסורה באכילה, אבל עור האדם אסור באכילה, ולכן אם התגרד מעט ציפורן אין איסור לאכול אבל אם התגרד עור אסור לאכול אא"כ יש ביטול [ביבש- ברוב ובלח בששים], דם אדם אסור רק משום מראית העין ובטל כשלא ניכר צבע אדום.
הכפות מותרות בשימוש, משום שהכף האסורה בטלה ברוב. ומן הראוי להחמיר ולהגעיל כף אחת [כדי שנוכל להניח שהיא האסורה, ולא יווצר מצב שממה נפשך כף אחת אסורה].
יש לזרוק את התבשיל ולשטוף את המחבת היטב. [במקרה שאין במאכל סדקים ואינו מתובל בתבלין די לקלף את המקום בו נשפך החלב, ובמקום הפסד מרובה ניתן להקל בכל אופן, ורק להדיח את הבשר היטב, ולחתוך מקום שרואים שנספג בו חלב.]
אם הכלי והמיקרוגל לא היו בני יומן, (דהיינו שלא השתמשו בהם ב24 שעות האחרונות עם דבר חם בשרי או חלבי) והמיקרוגל היה נקי, הכל מותר. אם שניהם היו בני יומם (והכלי היה אסור מבליעה של כלי ראשון, דהיינו שחיממו למשל אוכל חלבי בתוך המיקרוגל), המאכל אסור, ואת הכלי יש להגעיל, ואת המיקרוגל להכשיר. אם…
לאחר שהמאכל התבשל בכלי שאינו בן יומו, מותר לאוכלו אפילו עם המין השני. [אולם לכתחילה אם יש כלי אחר פרווה, יש לבשלו בכלי הפרווה אם רוצים לאכלו ממש עם המין השני.] בכל אופן אין בעיה לאכלו לאחר ארוחה בשרית.
ברכתו מזונות. (לגבי ברכה אחרונה, אם יש כזית מהחיטה יש לברך על המחיה, ואם לא יש לברך בורא נפשות.)
א. ביום חול מותר להשתמש במים החמים. ב. בשבת, הדבר תלוי אם חימם הגוי עבור יהודי או לא, אם הגוי חימם במיוחד עבור הישראל [כגון שרוב האורחים הם יהודים] אסור להשתמש בהם, אולם אם לא עשה מלאכת איסור עבור ישראל [כגון שרוב האורחים גוים ולא הרבה את כמות המים עבור היהודים, או שחימם גם עבור עצמו] מותר להשתמש במים.
אין שום חשש
זה מדיני 'תליה' כלומר שיש במה לתלות שהחתך נעשה מהכלים והסכינים במשחטה
דיני תליה הם גם בדאורייתא
הסכין לא נעשתה חלבית, ודי לשטפה היטב עם סקוטש וכדו'.
הבשר והסיר הבשרי מותרים
המכסה צריך הגעלה [אפשר גם בבית]
יש לטובלו בלא ברכה. את הבסיס אין צורך לטבול, רק את הקומקום עצמו
מותר לערות לכלי הבשרי אם איננו חם, אולם אם הכלי הבשרי חם, יש לערות לכלי קר וממנו לכלי הבשרי.
אפשר להגעיל את הכלים 3 פעמים, ואז יהיה אפשר להשתמש בהם לאיזה מין שתירצו.
מותר [כמובן בתנאי שיש לשוקולד הכשר].
הכיתוב "קמח ישן" פירושו שאין בעוגיות חשש איסור חדש, והם כשרים למהדרין מן המהדרין (ודלא כמקילים באיסור חדש בחו"ל.)
1. יש לפרק באופן שרק מומחה יוכל לתקן, ולא כל אדם. 2. לגבי חלקי מיקסר וכדו', החלקים שיש בהם מתכת חייבים בטבילה. [לרוב הפוסקים די לטבול את החלקים, והמנוע פטור לגמרי מטבילה, אולם דעת הגרי"ש אלישיב זצ"ל היתה שגם המנוע חייב טבילה, ומכיון שא"א להטבילו יש לפרק ולהרכיבו ע"י מומחה.]
קשה לפרט, אבל ממש אי אפשר לסמוך, צריך לטבול בלי ברכה.
אם בנפה לא נראו סימני נגיעות, אין חשש להשתמש בו.
כל כלי מחו"ל העשוי ממתכת או מזכוכית (או משניהם יחד) טעון טבילה בברכה.
לגבי הגעלה, יש המהדרים להגעיל כל כלי ממתכת כשהוא מבריק שמא מרחו עליו שומן טרף. (ומעיקר הדין א"צ לחשוש לזה, כי מדובר בחשש רחוק.)
לאפות מאכל פרווה שאין תוכנית לאוכלו עם המין השני אין בעיה. [וגם לא יהיה צורך להמתין לאחר אכילתם, רק לא לאכלם ממש עם המין השני.] לגבי אפית מאכל פרווה, ע"מ לאוכלו עם המין השני, אם התנור אינו נקי, אין לעשות כן. אם התנור נקי ועברו 24 שעות מאפיית המין השני, אפשר לאפות בו מאכל…
אם יש על התנור השגחה מגורם המוסמך לכך הדבר מותר. (משום שבמצב כזה, התנור בנוי משני תאים שאינם עשויים מגוף אחד, ואינם נוגעים זה בזה.)
הדבר מותר, רק שלאחר הנקיון יש להדליקו על החום המקסימלי כמה דקות.
הכל נפסל מאכילת אדם ואין מה לחשוש בכלל.
אין חובה, אולם הידור יש בזה.
המלח לא נעשה חלבי, ובודאי שהמאכלים והכלים לא נאסרו.
נראה שאין חשש בדבר, משום שאף אם יש איזה חשש איסור בדבק, הוא בודאי נפגם מאכילת כלב, ואיו כאן אחשביה. (וכמבואר כעין זה בשו"ע או"ח תמ"ב י', עיי"ש במ"ב.)
מותר לשתותה, אך יש להתבונן אם לא נפלו חרקים לתוכה.
יש עצה שכתב המשנ"ב [בבאה"ל סי' תכ"ח, ו'] שיסיימו שבעה קרואים עד [קצת לפני] פרשת התוכחה והכהן יעלה שמיני- אחרון עד סוף הפרשה, עי"ש בדיוק איך לחלק את העליות. למעשה יש עצה נוספת שהכהן יעלה מתחילת בהר עד אחרי התוכחה אבל היא פחות מוצלחת מכמה סיבות, וגם נהוג לעשות כפי העצה שכתב המשנ"ב בבאה"ל שם.
א. באופן כללי צריך להקפיד מאוד מאוד על זמני העבודה ואסור לקרוא בהם דברים אחרים ואפילו לא הלכות, אבל אם יש הפסקה או זמן שאפשר לקרוא, מתאים שזה יהיה הראשון בתור.
ב. לא כדאי להתחבר למייל בבית רק בשביל ההלכות, בתקופה של שהיה בבית עדיף לומר תהלים
לגבי זמן לחוץ בעבודה - יותר נכון להמשיך בקביעות של ההלכות שיש בזה גם תועלת גדולה.
זה לא חיוב גמור כי הרי יש שיטות שאי אפשר להשלים, אבל באמת הדבר קרוב לחיוב, וכך נכון וראוי לעשות.
אין צד קולא, כי מצוה מתמשכת כמו ספירת העומר שמתחילה לפני בר מצוה מועילה לחיוב של אחרי בר מצוה וכך נפסק להלכה.
באמת שהדבר קרוב לחיוב אבל הוא גם ירויח בזה מפני שהמאמץ יועיל לו לעתיד שיזכור ויתמיד בזה ויזכה לאריכות ימים טובים בזכות זה כידוע.
מתוך ספר משכן עולם [סי' מ' סעי' ז']: אם כותבים קנס על איחור תשלום, צריך לכתוב רק קנס אחד על האיחור ולא קנס שנוסף על כל יום איחור וכדומה.
בדרך כלל אין מי שפרע על מי שלא נתן כסף אבל 'אין רוח חכמים נוחה ממנו' על שביטל את הסיכום.
אבל במקרה הזה בודאי מותר, מפני שהשני דוחה את העיסקה [אלא אם כן הוא אנוס באמת למשל אם אינו יכול לצאת בגלל שגר במקום מסוכן וכדו']
הבעיה יותר גדולה ממחוסר אמנה, מפני שהרשויות מחייבות להחזיר גם בלי סיבה בכלל, אלא רק חוזר בו, ויש בזה חשש גזל ממש
באופן כללי יש מקום להקל קצת אם 'מנהג המדינה' כך, אבל באמת הדבר בעייתי ביסודו, ורק 'מנהג המדינה' המקובל שנוצר למעשה מביא להקל קצת.
אסור לעלות לקבר בימי שבת, יום טוב, חול המועד ופורים. לגבי ראש חודש, חנוכה, חודש ניסן וכדו', יש מנהגים שונים, והמנהג הנפוץ כנראה שאפשר לעלות. [וכמש"כ בספר גשר החיים].
אין להתפלל שם רק תפילות לעילוי נשמת המת, ואסור להתפלל שם שמונה עשרה וכדו'.
מותר להשתתף.
למנהג אשכנז: עד לאחר שבת אין להשתתף בשמחות, ואין להתרחץ במים חמים אלא בפושרים. [יש המקילים כשאשר האם יושבת בעיר אחרת, ומן הראוי להחמיר בדבר.]
בשעת המוזיקה והריקודים על האבלה לצאת לחדר אחר. (ואף אם היא שומעת משם אין איסור בדבר.)
עדיף להקדים ליום שקודם היארצייט, כיון שהמצוות שעושים ביארצייט מטרתם לטובת נשמת הנפטר ולטובת החיים שמזלם הורע ביום זה, וכדאי שכשיגיע היארצייט – יהיו כבר הזכויות קיימות.
אין להשתתף בהקפות שניות בשנת האבל.
כל סיום ספר שנלמד בהבנה הראויה מתחילתו לסופו נחשב לסיום, והסעודה שעושים היא סעודת מצוה, ובודאי יש בזה גם עילוי נשמה.
אין להשתתף בשבת זו, אלא אם כן כל המשפחה מגיעה באופן שאי ההגעה יחשב כאבלות בפהרסיא.
אמנם הדבר לא כתוב מפורש בשו"ע אבל פשוט וברור שתפילה לפני העמוד עדיפה מקדיש ואין בנקודה זו מחלוקת, אלא שכפי שרמזתם לא הנהיגו כך בעדות המזרח מפני שרצו ש"ץ קבוע ומסודר שמתפלל בקצב נכון ובקול נעים ובדקדוק התיבות וכו', והדבר ניכר בשטיבלא'ך וכדו' שלא תמיד האבלים מתפללים כרצון כולם
בשנים האחרונות התפשט קצת ענין הש"ץ גם אצל עדות המזרח, בעיקר בגלל שעם התפשטות השטיבלא'כים ורבים מתפללים במנינים שאינם קבועים ואין ש"ץ קבוע, א"כ אין סיבה להתנגד לכך שהאבל יהיה חזן כי גם ש"ץ אחר אינו קבוע, ועלול להיות בו בדיוק אותם החששות לחסרונות
אם יש צער לאחותה שלא תבוא, אפשר להקל.
ורצוי וכדאי 'לרמוז' באיזה דרך לבעלה שידרוש ממנה לבוא לחתונה, מפני שאחרי שלושים הבעל יכול לדרוש מאשתו שתבוא לשמחה למען כבודו.
אסור. [במקרה שהדבר יגרום צער לבעל בזה שאשתו לא תבא איתו, יש שהתירו, וראוי להמנע מכך].
מותר לתת מכספי מעשר.
כל הנידון בפוסקים הוא רק לגבי עליה שיש לה כעין שויות ממון מסוימת [כבוד וזכות לברכות וכדו'], אבל בהקדשה להרבצת ת"ת אין שויות ממון א"כ נשאר רק המצוה לכשעצמה ואפשר לתת מכספי מעשר את הכל.
אפשר להספיד גם לאחר השלשים, עד סיום י"ב חודש.
אם אפשר לעשות בתוך השלשים – מה טוב, ואם לא, אפשר לעשות אח"כ. [לימדונו רבותינו ז"ל שבתוך שלשים יום לפטירה מדת הדין מתוחה יותר, ועל כן יש להשתדל אז יותר לעשות דברים לעילוי הנשמה].
מותר לחדש. [משום שאין זה בגד העשוי לכבוד.]
לימוד המשנה הוא דבר ששייך לגברים ולא לנשים. [מלבד משניות מסכת אבות.] נשים יכולות לומר תהילים לעילוי נשמה.
א. יש לומר את שם האב.
ב. אפשר לדלג על המילים בעבור שיתן וכו'.
צריך לקרוע
והעצה הטובה היא להביא בגד ישן מאוד וללבוש מעל הבגד הרגיל ולקרוע את הבגד הישן ולהוריד מיד אחר כך כפי שכתבתם
יש גם גמ"ח כזה [בתשלום סימלי] הטל' שלו- 0527146090 נמצא קרוב מאוד לכותל המערבי
מתחילים עם מספריים וממשיכים ועושים ביד מלמעלה למטה
1. הוראת הגרי"ש אלישיב זצ"ל היא שאפשר לעשות כך בסביבות שנתיים - שלוש לפני גיל השידוכין
2. אם הוא יודע על אברכים מסוימים שקשה להם לגמור את החודש [ולכן הם נחשבים עניים] והוא לוקח מהם מחיר יותר זול מהמקובל [כלומר, פחות מהמחיר הזול המקובל] בגלל זה, אפשר לחשב ממעשר כספים
יש עדיפות להורים על פני אחים.
עדיף לחלק את המעשר להרבה אנשים.
את המעשר יש להעביר עד סוף השנה – ראש השנה. אולם כבר הפרשתם את הכסף לצדקה, ומצוים עניים הזקוקים לו יש לתיתו להם מיד. (ולכן כדאי שלא להפריש את הכסף עד זמן הנתינה).
שתי האפשרויות טובות.
א צריך לתת מעשר כספים, מכיון שיש כאן כסף כללי [ולא כסף שניתן למשל רק לאולם בלבד]
ב אפשר לקזז ולא צריך לתת מעשר מזה
ג משכנתא אינה חישוב כלל לענין מעשר, מכיון שהדירה נשארת אצל הבעלים, כך הורו הפוסקים ובראשם הגרי"ש אלישיב זצ"ל
יש לתת את המעשר להורים, ואם לאחר שניתן להם כדי צרכם נשאר מהמעשר, יש לתת את הנותר לאח.
צריך לתת את המעשר, ולא רק לא לקחת תמורתו.
מעיקר הדין אפשר לתת קצת יותר, באופן שיצא הספק מן הלב. אולם על פי הקבלה יש למעשר כספים "סוד ויסוד", וראוי לתת מעשר בדיוק, ואח"כ אפשר להוסיף עוד, וכמו שביאר כל זה החפץ חיים בספרו אהבת חסד.
צריך לתת מעשר כספים מתלושי מזון שאפשר לקנות איתם הרבה מוצרי מזון ומוצרי צריכה נוספים.
בתקופה האחרונה רבים שואלים האם צריך לתת מעשר כספים מתלושי מזון, ועיקר השאלה האם הם נחשבים כמו 'כסף' לענין מעשר.
והורה הגרי"ש אלישיב זצ"ל שאם יש אפשרויות רבות והתלושים אינם מוגבלים למוצר מסוים או כמה מוצרים מסוימים [למשל- התלושים אינם רק למשקאות או רק למוצרי חשמל, אלא אפשר לקנות הרבה דברים], הרי הם נחשבים כמו כסף, וממילא יש חיוב להפריש מהם מעשר כספים.
ולכן, תלושי המזון המחולקים כיום, כיון שאפשר לקנות בהם את רוב מוצרי המזון הנצרכים וכן את רוב מוצרי הבית הנצרכים בקביעות, הרי בודאי נחשבים כמו כסף וצריך לתת מהם מעשר כספים.
מותר לתת מכספי מעשר.
כל הנידון בפוסקים הוא רק לגבי עליה שיש לה כעין שויות ממון מסוימת [כבוד וזכות לברכות וכדו'], אבל בהקדשה להרבצת ת"ת אין שויות ממון א"כ נשאר רק המצוה לכשעצמה ואפשר לתת מכספי מעשר את הכל.
יש להפריש מעשרות רק מהסכום אותו מקבלים בפועל, לאחר ניכוי כל המיסים.
יעויין בשו"ת שבט הלוי (חלק ה' סי' קל"ג ב') שכתב שמי שאין השעה דחוקה לו לא יחשב את תשלום הת"ת לתשלום המעשר, ומי שהשעה דחוקה יכול לחשב, אולם לא את הכל אלא רק עבור לימוד תורה שבע"פ ולא עבור לימוד תורה שבכתב.
הוצאות עבור העבודה [נסיעות, מטפלת וכדומה] אפשר לנכות מחשבון המעשר, הוצאות מחיה, משכנתא וכדומה, אין לנכות.
יש להפריש מעשרות מכסף זה.
אין צורך לומר זאת, ואדרבה, יותר מכובד לא לומר.
ממתנה שמקבלים, או ילד שקיבל דמי פורים, צריך להפריש מעשר. אבל אדם דחוק שקיבל צדקה למטרה מסוימת, אין לו להפריש מזה צדקה, כדי לא לעבור על דעת הנותן.
אם יש להורים ב""ה כדי מחייתם, והם אינם בחובות, אין לתת מכספי המעשר להרווחה בלבד. אם ההורים נזקקים, ואין באפשרות הבן או הבת לעזור להם אלא מכסף המעשרות, מצוה לתת להם [אם אפשר – עדיף שההורים לא יידעו שזהו כסף המעשרות, משום כבודם]. אולם מכיון שאין לתת את כל המעשרות למטרה אחת, יש לתת להורים את רוב המעשרות, ומיעוטם לחלק למטרות אחרות.
לא. [גם המקלים בקניית ספרים, זהו רק כשמשאילים אותם לאחרים].
כן. (מתנות של כסף יש לעשר, לגבי מתנות של כלים וכדומה המנהג שלא לעשר, ויש המהדרים לעשר ולתת כשווי עשירית מדמיהם (ובחפצים שכך לא היו קונים, כמה שהיו מוכנים לשלם אילו היה מזדמן להם בזול, דהיינו להעריכם כ2/3 מדמיהם ולתת עשירית ממחיר זה), ואשרי המחמיר בכך).
מותר לתת ממעשר כספים לביהכ"נ, אמנם יש המהדרים לצאת ידי כל השיטות ולתת דוקא לצדקה לעניים.
צריך לתת מעשר כספים מתלושי מזון שאפשר לקנות איתם הרבה מוצרי מזון ומוצרי צריכה נוספים.
באופן עקרוני עדיף לתת לאח, שהרי קרוב קודם לצדקה. אולם מכיון שהבטחת לתת לישיבה, יש לגשת קודם לרב או לתלמיד חכם הבקי בהלכות התרת נדרים, ולהישאל על ההבטחה לתת לישיבה
אם הוא סמוך על שלחנכם ואוכל משלכם, הרי מעיקר הדין כל מה שהוא מרוויח שלכם, ואדרבה התחייבתם אתם לתת מזה מעשר…
אולם אם לפני שהוא מרוויח אתם מודיעים שאתם מוותרים על זכותכם בכסף שהוא מרוויח הרי הכסף שלו, והוא יכול לתת לכם מעשר, אולם מן הראוי לא לתת את כל המעשר לקרובים, ורק את חציו.
כשנותנים מעשר כספים, יש שני 'מסלולים', יש 'מסלול' רק צדקה ויש 'מסלול' מצוות שזה כולל למשל תרומה למקוה או לכולל וכדו'
מי שרוצה רק צדקה, צריך כל חייו להצמיד בכך, ולכן רבים בוחרים מראש במסלול של מצוות באופן כללי
ולכן, מי שרגיל לתת ממעשרות למצוות כמו תרומה לבית כנסת או לכולל וכדו', בודאי יכול לתת לעזרה כזאת, וכך נוהגים רבים, אבל מי שבחר לתת רק צדקה לעניים, אם כן הדבר תלוי אם הוא 'עני' על פי ההלכה, והמודד הוא אם הוא לא גומר את החודש בצורה מספקת וההכנסות אינם מכסות את ההוצאות בצורה מספקת.
מותר לתת מעשר כספים לקרובים, אם הם נזקקים, דהיינו שאין באפשרותם לגמור את החודש, ואדרבה יש להקדים את הקרובים לאחרים, אלא שאין לתת את כל המעשר בקביעות לאדם אחד, אלא לחלק את המעשר לכמה בני אדם.
לקרובי משפחה, הם קודמים
אבל באופן כללי רבים וטובים מחלקים את המעשרות לכמה חלקים וחלק ממנו נותנים לתמיכה במוסדות כמו כוללים משום הצורך ה'לאומי' שלהם בעם ישראל
אין צריך לעשר מהסכום הזה, כי זה ניתן עבור המשקפים לילד.
יעויין במה שכתב בזה החפץ חיים בספרו אהבת חסד [חלק ב' פרק י"ח] שניתן לעשות כך, אולם מכיון שיש שהחמירו בזה טוב להתנות בשעה שמתחיל האדם לתת מעשר כספים שהוא יוכל לעשות כך, [כדי שלא יהיה הדבר עליו כנדר אם התרגל לתת רק ממה שהרויח כבר.]
1. אין צורך לומר קריאת שמע עם גרבים בדוקא. 2. אם הידים לא נקיות [מחמת נגיעה בנעליים או במקומות המכוסים שבגוף] יש ליטלם או לפחות לנקותם ע"י שפשוף בשמיכה וכדומה.
אם הסדק אך ורק בידית ולא בגוף הספל עצמו, אין חיסרון והספל כשר
אם הספל בעצמו סדוק, הספל פסול לנטילה [בודאי בספל פלסטיק]
מספיק לשטוף ידים. (לפני התפלה, מן הראוי להקפיד על כלי.)
מכיון שלדעת חלק מהראשונים בזמן הזה שאין מלח סדומית מצויה אין חובה במים אחרונים, וכמובא בשו"ע או"ח סי' קפ"א סעיף י', לכן הנשים נהגו פחות ליזהר בזה.
במצב כזה אין צריך להוריד. [ע"פ משנה ברורה סימן קס"א ס"ק י"ט, יעוין גם שו"ת אור לציון חלק ב' פרק י"א תשובה י'.]
מן הראוי ליטול ידים שוב, אם נגעו בידי מי שלא נטל.
אולם אם קודם שנטלו שוב נגעו במאכלים מותר לאכלם ללא חשש.
מעיקר הדין אין בזה חילוק בין איש לאשה. (אולם יש שנהגו להקל ולסמוך על הסוברים שבזמן הזה שלא מצוי מלח סדומית בינינו אם היד נקיה א""צ ליטול).
יש לרחוץ ידים בכל פעם (רצוי 6 פעמים) ולברך. אם קשה, די בנקיון הידים קודם הברכה.
לאחר השרותים די ליטול פעם אחת, ויש המהדרים [ע""פ קבלה] ליטול 3 פעמים לסירוגין. לאכילה מעיקר הדין די ליטול פעם אחת, ומהודר יותר ליטול על כל יד שתי פעמים ברצף [לא לסירוגין], והנוהגים ע"פ קבלה נוטלים 3 פעמים כל יד.
א באמצע הלילה לא יברך על נטילת ידים, אבל בבוקר יטול שוב פעם וכן יברך
ב יש להחמיר בבוקר שלא ללכת בלי נטילה
יש ליטול ידים משעה שהילד נוגע במאכלים. [ויש הנוהגים לתוספת קדושה ליטול לו כל בוקר מיום שנולד.] בדיעבד אם נגע במאכל, אין צריך לזורקו. [ומאכל שאפשר לשטפו, יש לשטפו 3 פעמים.]
בבוקר יש ליטול ידים 6 פעמים לסירוגין (דהיינו פעם על יד ימין ופעם על יד שמאל 3 פעמים על כל יד), והנוהגים כדעת הגר"א נוטלים 8 פעמים.
לסעודה די ליטול ידים מספל פעם אחת על כל יד. (ויש ליטול בשפע, שיהי בכל שפיכה כרביעית מים, דהיינו )10-20% מספל רגיל), יש המהדרים ליטול 2 פעמים על כל יד (2 פעמים על יד זו ו2 פעמים על חברתה), והנוהגים כדעת המקובלים שופכים 3 פעמים על כל יד.
אחרי יציאה מבית הכסא די לשטוף את הידים בברז, ויש המהדרים לשטוף 6 פעמים בסירוגין. (דהיינו 3 פעמים על כל יד.)
אם עומדים להתפלל אחר היציאה מבית הכסא, מן הראוי ליטול ידים מספל.
אם כל אחד מברך לעצמו, הגדול שמסובים נוטל ראשון. ואם הוא מוציא את כולם ידי חובה יש הנוהגים שהוא נוטל גם אז ראשון, ויש הנוהגים שאז הוא נוטל אחרון.
מותר ליטול ידים במים הנוטפים מהמזגן, אם הם ראוים לשתיה.
אפשר בשלב ראשון לתת לו את ההמלצה בלי להתנות בדחיית התשלום
ואחרי כמה ימים לבקש את דחיית התשלום בלי לומר שזה בגלל ההמלצה, ולקוות שיהיה לו שכל ולב.
יש להעביר לבעל הבית.
בלי רשות מפורשת מהמעסיק אסור לעשות כך.
החומר המנוקד הוא רכושו של המעביד הראשון, ואי אפשר למכרו בשום אופן ללא רשותו.
אם את מתפללת שמונה עשרה וכדומה, באופן שגם אם יהיו שיחות טלפון לא תוכלי להרים, אין לחשב את הזמן הזה כשעת עבודה.
א. באופן כללי צריך להקפיד מאוד מאוד על זמני העבודה ואסור לקרוא בהם דברים אחרים ואפילו לא הלכות, אבל אם יש הפסקה או זמן שאפשר לקרוא, מתאים שזה יהיה הראשון בתור.
ב. לא כדאי להתחבר למייל בבית רק בשביל ההלכות, בתקופה של שהיה בבית עדיף לומר תהלים
לגבי זמן לחוץ בעבודה - יותר נכון להמשיך בקביעות של ההלכות שיש בזה גם תועלת גדולה.
יש לברר האם מדובר במקרה חד פעמי או בדבר קבוע [אפשר אולי לברר אצל המחנכת], אם מדובר בדבר חד פעמי אין לעשות דבר. אם הדבר קבוע, יש לנסות להוכיחה קודם [מסתבר שכדאי לשלוח מכתב אנונימי כביכול בשם אחד ההורים ולהבהיר שאם הדבר ימשיך נאלץ להודיע על כך לממונים עליה]. אם למרות כן הדבר ימשך צריך לדווח על כך, אולם יש ליזהר מאוד בתנאי היתר סיפור לתועלת, א. לכוון אך ורק לתועלת ולא עם חשבונות אישיים חלילה. ב. לא להגזים, ולספר אך ורק את הנצרך.
צריך להעביר מידע ברמז, באופן שלא ייגרם נזק למפעל, ומאידך לא להזיק לעובד יותר מהנצרך. לכן נראה שעדיף לרמוז לאחראי על המיחשוב לחסום את האינטרנט, או לקנות תוכנה ולהודיע לעובדים שנקנתה תוכנה שכזו, בלי לפרט שם של עובד מסוים.
אם הסדק אך ורק בידית ולא בגוף הספל עצמו, אין חיסרון והספל כשר
אם הספל בעצמו סדוק, הספל פסול לנטילה [בודאי בספל פלסטיק]
בדרך כלל אין צורך ליידע את הלקוח,
אלא אם כן מפנים אותו לאחת יקרה יותר מהמקובל או פחות מוצלחת מהמקובל- רק בגלל אחוזי התיווך.
קשה כמובן לענות מרחוק, בלי להכיר את התמונה מקרוב, על כן אענה באופן כללי: א] אם על פי הדין התקיימו כל תנאי היתר לשון הרע לתועלת, אין צורך לבקש מחילה כלל. ב] אם היה אסור לספר, אולם הסיפור לא הוסיף נזק, גם אין צורך לבקש מחילה, ורק לעשות תשובה בין אדם לקונו. ג] אם הסיפור היסב נזק, יש לבקש מחילה, אולם לא באופן שיוסיף פגיעה חלילה, אלא למשל להתקשר קודם יום כיפור לאחל שנה טובה ולבקש מחילה באופן כללי אם אירע משהו ביחסי העבודה.
יש לנסות קודם כל להוכיח את הרופא [כדאי לשלוח מכתב בעילום שם ולהתרות בו], ואם המצב יימשך – מותר להתלונן. רק יש להזהר שלא לעשות זאת בגלל רגשות נקם.
אם המנהלת יודעת שיש לך זמנים פנויים [בגדרי הנורמה כנ"ל], אינך צריכה לעורר את הדבר. אולם אם אינה יודעת על כך מוטל עליך לשוחח איתה על הנושא.
באופן כללי זה בסדר, הרי רוב התמונות נערכות בכל מקרה על ידי אנשים בצורה דומה ממש, ואפשר לקרוא גם לזה הדמיה של בריאת העולם.
מאז ומעולם היו תמונות כאלו ואחרות, וההבדל רק בחדות ובעיצוב, כך שאין עם זה בעיה
כמובן שיש להשמיט הדמיה של 'תמונות' של אדם או של חוה!
כל המצאה יכולה לשמש לטוב ולרע
אם משתמשים בה לפסוק הלכות זה אכן חמור מאוד מאוד
אבל אם משתמשים בה לתמונות ודמויות זה בסדר גמור. (כלי לגרפיקה וכד')
זה שייך לך.
יש להמנע מכתיבת התצהיר [על אף שמצוה להציל עשוק מיד עושקו, מכל מקום כיון שעל פי דין תורה אי אפשר להוציא ממון בעד אחד, וגם בהרבה מקרים בית המשפט מחייב יותר ממה שהיו מחייבים בבית דין לפי דין תורה, על כן אין להתערב בדבר. יעוין בכל זה בחפץ חיים הלכות רכילות כלל ט סעיף ב וסעיף יב
אם אין מנהג אחר- הדבר הנכון הוא חסה שזו האפשרות הטובה ביותר, גם למרור וגם לכורך
מי שיש לו מנהג אחר- יאכל חריין גם למרור וגם לכורך
ישנם מעטים שאוכלים חסה למרור וחריין לכורך- וזה בגלל הבעיה באכילת החריין מפני שיש סתימות שבלוע בהם חמץ ונשיכת החריין היא כמו חיתוך דבר חריף בסכין חמץ, ולכן בכורך אין את הבעיה הזאת כי אוכלים גם מצה ביחד והרוב הוא מצה.
מי שאוכל חסה גם במרור וגם בכורך, ישים בקערה חסה בשניהם.
מותר לכתחילה.
איסור קניית בגדים חדשים שייך רק בבין המצרים ולא בספירת העומר בכלל [בכל מקרה, שהחיינו מברכים בזמן הלבישה ולא בזמן הקניה, וגם מותר לברך שהחינו בספירה וגם המהדרים שלא לברך יכולים לברך בשבת]
לא צריך לחשוש הם לא חמץ ודאי.
איפור שהוא 'קרם' ולא רק צבע, ראוי להדר שיהיה הכשר לפסח כמו סבון ו'שמפו'
כלומר, מי שמקפיד על כשרות של סבון ושמפו לפסח, יקפיד גם על כשרות של קרם פנים וסבון פנים [אבל אודם וסומק לא צריך הכשר בכלל]
מקובל להורות שעקירה מסיבה צדדית שאינה שייכת לסעודה עצמה לא מחייבת ברכה.
אם מניחים טפט, זה בסדר גמור לכתחילה.
הכל תלוי במציאות, מקום שלא אמור להיות שם חמץ לא צריך לבדוק, ואם כן יכול להגיע לשם חמץ צריך לבדוק
אם המקום קטן מאוד אפשר להכניס לשם איזה חומר 'פוגם' כי פחות מכזית חמץ שהוא מאוס לא צריך בדיקה, ואם מכניסים לשם חומר חריף מאוד שפוסל לגמרי את החמץ א"כ גם אם יש שם כזית לא צריך לבדוק.
בירושלים המנהג לא לומר בכלל
בשאר הארץ אומרים סליחות עד 'הרחמים והסליחות' ומדלגים ואומרים 'אבינו מלכנו' ואחר כך קדיש.
מועיל לתופרו [למעשה כשר גם כך]
בודאי צריך לברך על הציצית כמפורש בשו"ע ובמשנ"ב
יתכן שיש כאלו שבטעות לא מברכים מפני שבעבר היו אנשים נמנעים מלברך על טלית קטן מכיון שהיו בה הרבה פסולים כמש"כ המשנ"ב, אבל בימינו ב"ה הציציות כשרות ומהודרות ויש לברך.
אם יש בגדים רגילים מושלמים ועליהם הבגד הזה רק לתחפושת בלבד, אפשר להקל.
אפשר בשלב ראשון לתת לו את ההמלצה בלי להתנות בדחיית התשלום
ואחרי כמה ימים לבקש את דחיית התשלום בלי לומר שזה בגלל ההמלצה, ולקוות שיהיה לו שכל ולב.
בדרך כלל אסור
אם המוצר מוכן ורק צריך 'השלמה ושיפוץ' מותר, וכן אם אין מחיר ידוע למוצר מותר- ובתנאי שאינו מפרש שיש שני מחירים אחד למי שמשלם מראש ואחד למי שמשלם בזמן אלא מפרסם רק שמי שקונה עכשיו מקבל מחיר מסוים וההטבות [התנאי צריך להיות בשתי האפשרויות הנ"ל].
מתוך ספר משכן עולם [סי' מ' סעי' ז']: אם כותבים קנס על איחור תשלום, צריך לכתוב רק קנס אחד על האיחור ולא קנס שנוסף על כל יום איחור וכדומה.
מותר להוציא את הכינים [רק להיזהר מאוד לא לתלוש שיער], ומן הראוי שלא להרגם, אלא להניחם. לגבי תולעים מותר להוציאם, אולם אסור להרגם.
א. אין לעצב את הסלט עם כף מיוחדת. ב. מותר לזלף ביצים עם שקית מחוררת, אלא שיש לנקב את השקית מערב שבת, ואין לזלף ע"מ לעשות צורה מיוחדת.
לא.
עצם הדבר לטבול כשאין לו צורך לתקנת עזרא אלא רק לתוספת קדושה שנוי במחלוקת [עי' וביום השבת סי' ל' סעי' י"א]
במקוה חמה לרוב הפוסקים אסור בכל מקרה [אפילו כשיש צורך מתקנת עזרא], ויש המקילים בשעת הדחק [עי' וביום השבת שם]
וכן אסור לנגב שערות רטובות, ויש היתר להניח עליהם בזהירות את המגבת [עי' וביום השבת סי' ט"ו סעי' כ"ז]
ואם אין עירוב שסומך עליו, אסור לטלטל את המגבת [עי' וביום השבת סי' כ"ב סעי' ט"ז]
- לגבי יציאה בשיער רטוב עי' וביום השבת סי' כ"ב סעי' כ"ג
- לגבי סלסול פאות אחרי הטבילה עי' וביום השבת סי' י' הע' צ"ה- צ"ו.
- לגבי שימוש בסבון עי' וביום השבת סי' ו' סעי' כ"ח
- לגבי תשלום על הטבילה בשבת עי' וביום השבת סי' כ"ט סעי' י"ח
אין לשטוף כלים בשבת כשאין בהם צורך כלל לשבת.
מותר במקום הצורך (דהיינו כשיש בדבר הפסד גדול או כשהחום מפריע, או שיש בזה חשש סכנה) לרמוז לגוי רמז שאינו של ציווי, דהיינו לומר לו שיש כאן להבה שדלוקה שלא לצורך, ואם הוא יבין הוא יכבנה מאיליו.
אין להניח אוכל על הפלטה בשבת אפילו לפני שנדלקה, ואפילו אוכל יבש.
לא מועיל לקידוש במקום סעודה, צריך גם מזונות.
לא צויין בשאלה האם השואל אשכנזי או מבני עדות המזרח
לאשכנזי ההולך כפסק הרמ"א- הנכון לכתחילה הוא להדליק במקום האכילה, ולכן ברור שתדליק במקום האכילה בלבד בברכה
לבן עדות המזרח- רק האשה הראשונה שתדליק במקום האכילה - יכולה לברך, ולכן אם לא בטוחה שתצליח להדליק הראשונה, תדליק בבית ותעשה תנאי, אבל צריך שהנרות ישארו דולקים עד הלילה כשתחזרו וגם להדליק במקום שיש קצת חושך.
בשבת בעצמה אסור להכניס באופן הזה בשום אופן - אלא אם כן מכוונים הפסקות בשעון שבת ואז מכניסים בזמן ההפסקה אך ורק דברים יבשים לגמרי בלי רוטב - וגם זה רק בשעת הצורך כי אינו מוסכם על כל הפוסקים
בערב שבת מותר להכניס כל מאכל מבושל גם אם רוטב אם הוא התבשל לגמרי ועכשיו הוא חם - וכנ"ל שההיתר רק בשעת הצורך כי אינו מוסכם על כל הפוסקים
- חשוב לשים לב שהמכשיר יהיה בהכשר טוב.
אני עושה דיאטה מסוימת שבה לא ניתן לאכול לחם לתקופה של כמה שבועות. הבעיה שלי היא בשבת, כאשר אני מתחילה לאכול שיעור לחם על מנת שזה ייחשב לי כסעודה אני לא מתאפקת ואוכלת יותר. האם יש אפשרות שבתקופה זו אני לא אוכל לחם בשבת במהלך הסעודות ובמקום זה אני אשתה כוס מיץ ענבים?
מותר לעשות דיאטה בשבת, אם אין הדבר גורם צער [למשל אם מאוד מתחשק לאכול עוגה, אין להימנע מלאוכלה, אולם ניתן לאכול ממנה רק מעט].
יש לשטוף את האיפור במים. אם האיפור מסוג שאינו נמרח מותר על ידי נייר. אבל יש להמנע מלהשתמש במגבונים, כיון שבדרך כלל יש בזה סחיטת נוזל.
כתב שתחת התמונה אסור לקוראו, ולכן הבעיה היא בקריאה של ההסבר של התמונה
אמנם, האיסור בהסבר ותיאור של הנעשה בתמונה, אבל אם רק כתוב שם עצם [שם של המצולם] אין איסור כלל.
מותר לרסס רק על הגוף עצמו ולא על הבגד
אין צורך למנוע ממנו את הדבר [אין כאן חשש משום הלכות שבת. כמובן שבאופן כללי גם ביום חול יש בעיה בהחזקת כלב מסוכן, אולם אין זה הנושא כרגע].
מותר לה להוציא את המחברת מהילקוט כרגיל. [משום שאף אם רוב הדברים בילקוט הם מוקצה כגון עפרונות וכדו', מ"מ דינם כדין כלי שמלאכתו לאיסור שמותר לטלטלו לצורך גופו, ואין המחברת גרועה מהם.]
אם מפריע לכם מאד שהכלים המלוכלכים נמצאים בכיור בשבת, מותר לשוטפם בשבת.
אסור להרים את הכפתור לאחר כניסת השבת.
לגבי מים, יש איסור 'שהיה' שזה איסור להשהות על האש מאכל או משקה שאינו מבושל כל צרכו, ואם השהה אסור ליהנות, אבל אם היה מבושל כמאכל 'בן דרוסאי' מותר ליהנות בדיעבד כשהשהה בשוגג, ומחשבים לפי 80 מעלות [שאם היה חם בחום כזה מותר בדיעבד]
לכן לכתחילה בודאי אין לעשות כך ובדיעבד הדין כנ"ל.
'קיפול רגיל' הוא קיפול שלא מתכוונים לעשות כאן צורה מיוחדת, אלא רק קיפול לצורך הסדר הטוב, כקיפול משולש וכדומה, מה שאין כן אם רוצים ליצור צורות מיוחדות, הדבר אסור. יש להוסיף שגם בקיפול מיוחד, אם לא עושים קמט בנייר, באופן שאין שום קיום לדבר, אין בזה איסור.
מותר לסגור את ברז הגז בשבת. אמנם אם בכניסת השבת היתה האש דולקת, והיא כבתה בשבת, יש לסגור אז את הברז בשינוי, למשל במרפק.
על גבי השולחן – מותר להזיז, ואף משולחן לשולחן – אם אינו עובר מעל הקרקע. אולם אסור להורידו מן השולחן לקרקע, או אפילו להעבירו באויר מעל הקרקע, אלא אם כן העציץ עשוי מפלסטיק, ואינו נקוב, ואין הנוף בולט החוצה כלל.
בספר שמירת שבת כהלכתה (פרק י""ג הלכה ל""ג) כתב שמותר לעשות כן, רק שיש להוריד את המפסק בשינוי, משום איסור מוקצה. [אמנם בשם החזון איש זצ""ל נמסר שיש להחמיר בכך.]
לגבי דוד שמש ישנה מחלוקת גדולה בדבר בין הפוסקים בדורות האחרונים, וקשה להכריע בדבר.
אין לעצב הזמנה למסיבה שתערך בשבת תוך חילול שבת ח"ו, כדי שלא לסייע חלילה בידי עוברי עבירה.
נייר כסף אחד - נחשב כמו מכסה שאין בו איסור הטמנה, בין לספרדים ובין לאשכנזים.
כמובן שלהוסיף עוד נייר כסף נוסף, אסור.
אם העוגה לא נאפתה עד הסוף, אין לחממה [אם יכולה להגיע שם לחום של כ45 מעלות צלסיוס], ויש בזה להרבה דעות איסור תורה, וכן פסק השלחן ערוך.
באמת לפי השו"ע זה קצת יותר חמור- כי אם המים בצינורית יורדים לפחות מחום שהיד סולדת בו א"כ יש בעיה לחממים ולהרתיחם שוב
אבל לפי הרמ"א אם הם עדיין נשארו קצת חמים א"כ אין איסור בישול.
אם בודאי ימחקו האותיות יש ליזהר למצוץ שלא במקום האותיות, אולם אם אין הדבר ודאי מותר למצוץ בכל מקום.
מותר להוסיף, אלא שיש לערב בשינוי, דהיינו לערב שתי וערב ולא כמו שרגילים לערב תמיד. [ויש להוציא את הכפית בה מערבבים בין השתי לערב וכו'.]
אין לקפל קיפול מיוחד, גם אם בדעתו לזרוק את המפיות לאחר השימוש.
אסור למיין כלים לצורך מחר, אולם אם אין הכלים מעורבים, אלא כל מין מונח בפני עצמו, מותר לסדר את השלחן לצורך מחר. כמו כן, כששוטפים כלים, מותר לקחת מכל הבא ליד, ואחר השטיפה להניח כל אחד במקומו, כך שלאחר השטיפה יהיו הכלים ממילא ממוינים.
לכתחילה ודאי שעדיף להדליק בסלון שבו אוכלים את סעודת השבת. אולם אם הדבר אינו מתאפשר מותר להדליק במטבח, בתנאי שהנרות אכן יוסיפו אור ויעזרו להכנת האוכל לסעודה.
מותר להזיז מפזר חום עם הרגל. [זו דעת רוב הפוסקים, אמנם הנוהגים כהוראות החזון איש מחמירים בזה.]
מותר לזרוק את הטישו לאחר שספוג, ואין צריך לחוש לסחיטה. (משום שזה סחיטה בשינוי ואין תועלת מסחיטה זו וכו').
אסור להכין טחינה גולמית משום איסור לש.
אסור להכין מנה חמה בשבת, משום מלאכת בישול ומלאכת לישה.
אסור. [על ידי גוי אפשר להקל].
אם התמונה היא של דברי תורה, או דברים שיש בהם מסר חינוכי, מותר. אם לא, יש מקילים במקום שיש בזה משום עונג שבת, ולילדים ודאי ניתן להקל בזה.
אם הנורה היא נורת להט או פלורסנט אסור, משום שהשלהבת או הגז בפלורוסנט הוא מוקצה, והמנורה נחשבת כבסיס אליו. (בנורת לד יש המקילים, והמקיל יש לו על מה שיסמוך.)
אין הבדל בין מיץ למים, ובשניהם אין איסור מוחלט, אלא שטוב להמנע מכך שלא במקום צורך גדול.
חדשות והודעות שנכתבו ע"י ישראל באיסור בשבת , או ע"י גוי לצורך היהודי, אסור לקראם בשבת. דברים שנכתבו ע"י גוי שלא לצורך ישראל, מותר לקראם – ללא נגיעה או לחיצה על כפתורי המכשיר, אם יתכן שיהיה מקריאתם תועלת בשבת.
יש בדבר דעות שונות בין פוסקי זמנינו, וקשה להכריע בדבר, ועל כל פנים אם אפשר – רצוי מאד להמנע לא לרדת במעלית כזו [בירידה הנושא יותר בעייתי כי האדם בכובדו מזרז את הירידה, ואף גורם על ידי משקלו להרבה פעולות הנעשות בהגעת המעלית למקום עצירתה].
אין להשתמש בסלייסר משום איסור טוחן.
מותר להוליד ריח בגוף האדם, רק לא בבגדים כמבו' בו ביום השבת סי' ל' סעי' כ"א, ושערות הם חלק מהגוף, לכן רק צריך להיזהר שלא יהיו שם בגדים.
אין להשתמש בקרם ידים בשבת (משום איסור ממרח), וכן אין להשתמש בליפסטיק. (גם משום איסור צובע.)
משום איסור טוחן יש להמנע מכך, בפרט שהטחינה כאן היא על ידי כלי המיועד לכך.
במקום הצורך אפשר להשתמש, אולם רק בזמן שהמים יורדים, כך שאין צורך במים היוצאים מן המברשת לניקוי
אין להשתמש במגבוני נייר בכל אופן, אף לאחר סחיטתם, משום שקשה מאוד לדעת אם נסחטו כראוי באופן שאין בהם משום סחיטה.
אסור להשתמש בשעון חול בשבת, משום איסור מדידה בשבת.
בערב שבת מותר להתפלל ערבית מפלג המנחה ולקבל שבת. אלא שצריך להתחיל את הסעודה לא יאוחר מחצי שעה קודם צאת הכוכבים [כ10 דקות קודם השקיעה], משום שאסור להתחיל סעודה בתוך חצי שעה לזמן חיוב ק""ש. [דין זה אינו אלא לגברים המחויבים בק""ש.] יש לקרוא ק""ש [ג' פרשיות] לאחר צאת הכוכבים, [ושוב רק גברים, נשים יכולות לסמוך על ק""ש שעל המטה], אם אכן הותחלה הסעודה מבעוד יום. ראוי לאכול לפחות כזית פת נוספת לאחר צאת הכוכבים. כל דינים אלו מבוארים בשו""ע ובפוסקים בסי' רס""ז סעיף ב', וכך נהגו בחו""ל בהרבה מקומות שהלילה בקיץ מאוחר מאוד.אולם מכיון שיש מן הפוסקים שמחמירים לא לעשות כן, יש המהדרים [בעיקר אצל בני אשכנז] להימנע בכך שלא במקום הצורך, וכמש""כ במ""ב בביאור הלכה בתחילת סי' רע""א.[ותלמידי הגאון מוילנא נהגו להחמיר בזה כדעת הגר""א.]
מותר [רק שיש להזהר שלא לגרום בצורה ודאית לשינוי הקוים על המכשיר בגלל שינוי קליטה וכדומה. אם לא ברור שהקוים ישתנו, כמו שזה בדרך כלל, מותר].
אם ההזמנה תגרום לה ליסוע בשבת, אין להזמינה.
ויטמנים הבאים לחיזוק אין ליטלם בשבת, והבאים כתחליף לאוכל מותר ליטלם. [כן היא דעת המשנה ברורה. ובאגרות משה התיר לבריא ליטלם בכל אופן].
לכתחילה לא, אבל בשעת הדחק אפשר להקל- ובשעת הדחק עדיף מגבת לבנה ממגבת אדומה.
מותר ליסוע בקורקינט בשבת, אולם יש הנמנעים ליסוע ברשות הרבים מפני כבוד השבת.
מותר להכין ע"י שישנה בסדר הערבוב, דהיינו לערב שתי וערב ולא כרגיל בחול. [בין כל 'שתי' ל'ערב' יש להוציא את הכפית החוצה.]
רצוי מאוד לפתוח את הכל לפני שבת, אולם במקרה שהחלב נגמר, יש לפתוח את השקית במקום שלא יהיה אפשר להשתמש בה כך [למשל בצידי השקית], ולהעביר מיד את תכולתה לבקבוק וכדומה.
אין לעשות כן משום איסור הכנה משבת לחול.
אם א"א לעבור בלי להיבדק ויש עליך מתכות שישמיעו קול בבדיקה מותר לקחת את האישור כדי למנוע חילול שבת, אולם אם אין חשש כזה אין לקחתו.
אם מדובר בדברי תורה או דברים שיש בהם מסר חינוכי, מותר. אם לא, יש מקילים במקום שיש בזה משום עונג שבת, ולילדים ודאי ניתן להקל בזה.
מותר לקרוע את המעטפה. (אם המתנה היא דבר שיהיה בו שימוש בשבת, אז אין צורך להקנות קודם השבת).
מותר.
אין לשים שוקו בלבן, אלא להמיסו במשקה קודם.
אפשר גם לשנות בצורת הנתינה, דהיינו לשים קודם את השוקו ואח"כ את הלבן, וכן לשנות בצורת הערבוב, דהיינו לערב שתי וערב ולא עירוב רגיל. [יש להוציא את הכפית בין שתי לערב ולהיפך.]
אסור לקרוא מרשימה זו, מחשש שיבא הקורא למחוק או לשנות דברים. אולם אם הקורא אינו בעל הבית [או בעלת הבית], ואין בידו לשנות את התפריט, ואין אצלו את החשש שימחוק, מותר לקרוא, אם הסעודה היא סעודת מצוה, ויש תועלת ממה שקורא.
בספר שמירת שבת כהלכתה (טז לא) הובאה הוראת הגרש”"ז אויערבך זצ”"ל שאין למנוע מילדים לשחק בזה, אולם אין לומר להם לשחק בזה.
יש להניח אוכל מערב שבת אף בשביל שבת.
בודאי שמן הראוי ללכת עם בגדי השבת כל השבת. (וחכמי הקבלה כתבו שאין להחליפם עד לאחר סעודה רביעית).
שערה תלושה המונחת על הבגד אינה מוקצה ומותר להסירה, משום שהיא נטפלת לבגד.
אם הדבר ניתן לא בתור שכר אלא בתור פרס, אין בזה משום שכר שבת.
אסור ליהנות מחילול שבת חלילה, ועל כן אין לקרוא וכדו’ לאור החשמל שהדליק הלה, מאידך אין הלה יכול לאסור על החייל השני את השימוש בחדר, ולכן כל דבר שיכל לעשות קודם (באור שהיה אז, או דבר שאפשר לעשותו אף בחושך), ושהיה בדעתו לעשות קודם, יכול הוא לעשות גם אחר כך.
בתוך ה'תחום' כן,
מחוץ לתחום- רק אם צריך את שתיהם [למשל- צריך את הבעל כדי שידבר עם הצוות הרפואי ו'יזכיר' להם מדי פעם לטפל וגם צריך את האמא כדי שתסייע לאשה בהקלת הכאבים בזמן הלידה עצמה]
'תחנה' נוספת- אם יש צורך כנ"ל בודאי מותר [לתשומת לב- הכונה להקלה בזמן הלידה עצמה] ואם אין צורך ממש - אם יש 'יתובי דעתא' כי היא מפחדת ללדת בלי אמא שלה א,כ מותר, אבל אם רק כדי 'לכבד' אותה א"כ אסור
- כל הנ"ל גם ביום טוב מפני שיש הבערות חדשות כל רגע
זו לא כל כך שאלה מעשית, מפני שאם אין ארגון חסד שיש לו נהגים נכרים, א"כ מהיכן ימצא נהג בלי כסף- וממילא הצורך להגיע לבית חולים מכריח גם תשלום - כפי שצריך לענות לפקידת הקבלה על שאלות של תשלום [קופת חולים וכתובת וכו'] למרות שהיא יהודיה וזה חמור הרבה הרבה יותר
אם הנכנסים הינם גוים, אין מניעה להשאיר את האתר פתוח בשבת. אם נכנסים גם יהודים, ראוי במידת האפשר לסוגרו בשבת.
אין להכין משבת זו לשבת הבאה, אולם אם באמת הדבר מפריע מאד בשבת מותר להדיחם משום שהדבר נעשה לצורך שבת זו.
כשהמקרר עובד – מותר לפתחו [במקררים כאלו], בשעה שהוא לא עובד – נחלקו הפוסקים בדבר, ומן הראוי להחמיר ולא לפתוח, אולם המיקל יש לו על מי שיסמוך. [המגבת לכאורה לא משנה כלל, כיון שסוף סוף פתיחת הדלת משפיעה על הטרמוסטט].
מותר להמשיך לעבוד איתו, אלא שצריך להיזהר מאוד לא לגרום לו לחלל שבת. אולי אפשר להסביר לו בדרכי נועם כמה הדבר חשוב לך, שבפרויקט המשותף שלא יעבוד בשבת.
אין בעיה בעירוב החומרים, אולם אם רק באחד מהם יש ריח וע"י העירוב מקבל כל החומר ריח, יש האוסרים את הדבר, והמיקל יש לו על מי שיסמוך.
נחלקו בדבר גדולי פוסקי זמנינו, דעתו של הגרי""ש אלישיב זצ"”ל היתה להחמיר בזה, ומאידך דעתו של הגר""ש ואזנר שליט"”א שמכיון שהאדם עובר כדרכו ואינו מתכוין למלאכה, אין כאן ‘מלאכת מחשבת’ האסורה. לסיכום: המיקל יש לו על מי לסמוך, אולם ראוי להחמיר בדבר.
אסור להרוג את הקרציה בשבת, משום שכל נטילת נשמה נאסרה בשבת, [ומלאכת 'שוחט' היא אחת מל"ט מלאכות], ויש למצוא את הדרך להסירה בלא להרגה [ויש להסירה ע"י מקל וכדו', כדי לא להיכשל באיסור צידה ומוקצה].
אסור למחוק את הכתב, משום איסור מוחק.
אם המים מגיעים מיד עם השפיכה [מכוחו של השופך] לאדמה הדבר אסור, אם הם מתעכבים עוד [באופן שלא מכח שפיכתו הם הגיעו לאדמה] המיקל בזה יש לו על מה שיסמוך, וראוי לסדר [אם אפשר] שהמים יגיעו לצינור הביוב.
אין לפתוח בשבת את הסתימה בשבת ע"י חומרים חריפים. (כי דין פתיחה זו כדין פתיחה ע"י אומן שאסורה).
מותר לרסק תפוח אדמה בכף או בקת המזלג. אם התפו"א כבר רך מאוד מותר לרסק אפילו בשיני המזלג.
קפה שהתבשל כבר [כגון נס קפה באבקה של עלית], יש להכינו בכלי שני, (דהיינו לשים את הקפה בתוך הכוס שלתוכה עירו את המים מהמיחם). נס קפה מגורען, בהרבה מקרים אינו מבושל, ויש להכינו בכלי שלישי דוקא [דהיינו לתיתו על המים בכלי שלישי].
יש להעביר את המים לכלי שני, ואז להוסיף עליהם את התמצית.
כדאי להבדיל על מיץ ענבים [עדיף 100% טבעי], אם זה קשה לה, יש להבדיל על מיץ טבעי, למשל מיץ תפוזים 100% טבעי וכדומה.
אין לנקות את המטאטא בשבת [משום בורר ומשום טלטול מוקצה], אולם אין צריך לחשוש שמא יתלשו שערות מהמטאטא, מאחר שאין מתכוונים לכך.
אם כולם קרובים לנר, באופן שאם היה חושך בחדר היו יכולים על ידו להבחין בין מטבע למטבע, יצאו כולם ידי חובה, וההסתכלות באצבעות אינה מעכבת. אם אין המצב כך, יש על הרחוקים לברך אח"כ לעצמם בורא מאורי האש. [אף במקרים של ספק אפשר לכוון בפירוש לא לצאת, ולברך אח"כ.] האמור לעיל הוא כלפי אנשים,…
כן, זה נחשב טלטול, כי רוצים לתקנם ולכן אינם בטלים.
אסור להרבות בשיחה בדברי חול בשבת, אולם מי שמתענג מזה מותר לו, רק שאין זה משנת חסידים.
דיבורים לצורך מצוה מותרים, ולכן שיחה עם אורחים, שעל ידה מתקרבים הם, וכן שיחה עם הילדים לצורך יצירת קשר בריא, כשבימי החול הרבה פעמים אין זמן לזה, כל זה בכלל שיחת מצוה שאיו בה איסור.
בכי של עצבות אין לבכות בשבת (אא"כ אי הבכי יגרום לעצבות יתר), בכי מחמת השתוקקות לקרבת ה' מותר לבכות בשבת.
אין לסובב את הכפתור, גם כשהשעון מכובה. (משום שיש כאן גרם עשיית מלאכה בשבת, שלא הותר אלא במקום הפסד, ויש בזה גם בעיה של מוקצה, ויתכן שאף בעיות נוספות).
מפלג המנחה. (כדאי לבדוק בלוחות מדוייקים), ובתנאי שהאשה אכן מקבלת שבת עם הדלקתה.
אין להשתמש כלל במגבונים לחים בשבת, (משום שבקלות אפשר לטעות ולבוא לאיסור סחיטה), אפשר להתיז עם בקבוק מתזית (הניתן למילוי חוזר) ולנגב עם טישו וכדו'.
נהגו רוב הנשים להקל לטעום בימות החול לאחר אמירת מקצת ברכות. ועל כן, אשה הנוהגת בימות החול לאכול לאחר אמירת מקצת מברכות השחר, אם באה לעשות כן בשבת מן הראוי שתקדש קודם אכילתה [משום שאצלה כבר הגיע זמן סעודת שבת המחייב קידוש קודם האכילה], אולם הנוהגת להקל בכך ולאכול ללא קידוש יש לה על…
שמעתי מהגרי"ש אלישיב זצ"ל כך: פזל בתוך מסגרת אסור לחברו או לפרקו. פזל שלא בתוך מסגרת, אם החיבור רפוי עד כדי שאם מרימים חלק אחד החלקים מסביב נופלים אז מותר לחבר ולפרק ואם החיבור מהודק ואם מרימים חלק אחד גם החלקים שמסביב עולים איתו, אסור לחברו ולפרקו. לגבי קטנים, אם הם ילדים שלו צריך למנוע אותם מגיל שמבינים מהו 'אסור', שזה מוקדם מאוד, לפני גיל שלוש.
כל איפור הנמרח או הנדבק לגוף, אסור בהחלט. אבקת איפור שאינה נדבקת לגוף, יש המתירים ויש האוסרים, והמיקל בזה יש לו על מי לסמוך.
מותר דוקא קיפול פשוט, אולם קיפול לחצי והכנסתו לכוס וכדו' נחשב כקיפול פשוט.
יש לחתוך סמוך לסעודה ולחתוך חתיכות גדולות קצת. [כמו""כ יש לחתוך בסכין ולא בסלייסר וכדו'], מותר לערב כרגיל [אם אין החתיכות נדבקות זו לזו]. רצוי לתת קודם את השמן ואח"כ את המלח.
א. ביום חול מותר להשתמש במים החמים. ב. בשבת, הדבר תלוי אם חימם הגוי עבור יהודי או לא, אם הגוי חימם במיוחד עבור הישראל [כגון שרוב האורחים הם יהודים] אסור להשתמש בהם, אולם אם לא עשה מלאכת איסור עבור ישראל [כגון שרוב האורחים גוים ולא הרבה את כמות המים עבור היהודים, או שחימם גם עבור עצמו] מותר להשתמש במים.
מותר לפתחו. [לאחר שעבר במוצאי שבת זמן שהיה אפשר לכתבו אז.]
אם עושה כך רק בשיניים ולא בידיים, מותר גם למבוגרים
בידיים, אסור
סבוניה הצובעת את המים יש להסירה לפני שבת, ואם אינה צובעת אין צריך להסירה. [ויש המהדרים להורידה, יעויין ארחות שבת פרק ט"ו סעיף ס"ה ובהערה שם.]
עד גיל בר מצוה אפשר להקל.
אם יש להניח שהחברה תשתמש בספר בשבת, מותר לתיתו בשבת ללא הגבלה. אם לא, יש לעשות את אחת מב' האפשרויות הבאות: או להקנות לה את הספר מערב שבת [דהיינו לתת למישהו שיגביה עבורה את הספר כדי להקנותו לה]. או לומר לה בשבת שהספר מושאל לה עד מוצאי שבת, ורק אז תזכה בו.
לעשות צורה מיוחדת [של אות או ציור] אסור, ולקשקש סתם בלי משמעות מותר. (ויש מן הפוסקים המחמירים שלא לעשות כך בכל אופן, משום איסור טלטול מוקצה.
א. באמת יותר טוב לצאת ידי חובה מאיזה שכן כדי שהיא לא תצטרך לשתות יין בעצמה, אבל אם אין אפשרות כזאת בצורה סבירה, אפשר להקל בשעת הצורך
בימינו כמעט ואין אפשרות חוץ מיין.
ב. בוודאי לומר, אומרים את זה גם צעירות שלא נשואות וכו' והכוונה באופן כללי הרי זה נאמר בלשון רבים.
נהגתם כדין. [כיון שמדובר ברמיזה, ובמצב בו אין הנאה חיובית בשבת ממעשה הגוי, ובמקום הפסד.]
כפי הנהוג הכל מגיע לשדכן, אלא אם כן הותנה איתו אחרת.
אם שואלים אתכם על מצב הבריאות במשפחה, בודאי שמותר וחובה לספר את הדבר. אולם אם לא שואלים אתכם, אין להתערב ולספר.
אין לדווח, כל זמן שמדובר במקרה בודד במשפחה, ואין בסיס לחשוב שמדובר במשהו גנטי
כדאי לומר לה, קשה לומר שזה חיוב גמור, אבל בודאי דבר נכון וראוי.
בימינו צריך מאוד להבדיל בין בעיה נפשית אמיתית לבין קושי טקטי ואולי חוסר מוצלחות חברתית שבעידן שלנו שיש הרבה מטפלים ופרסום אז מטפלים גם בזה
לפי המתואר, אין לה חיסרון במידות טובות ולא בהבנה איך צריך להתייחס לבעל וגם יכולה לעבוד בעבודה סבירה, ואפילו את השכל והתבונה לא לקחת כדורים היה לה, אם כן אין כאן חיסרון משמעותי לבעל
ולפי המתואר גם המיועד דומה לה בדיוק בנקודה הזאת, כך שגם מבחינת הציפיות הכל מתאים פחות או יותר
לכן אחרי כל השבחים והמעלות שבאים כרגיל בהגזמה מסויימת בשידוכים, אפשר לכל היותר לומר שהחלק החברתי [או הטקטי] הוא לא החלק החזק שלה- אבל זה לא מפריע לה לחיים בשום דבר בכלל - ולהמשיך במעלותיה במידות וביראת שמים ובעבודה וכו'
רבי יהודה החסיד (בעל ספר חסידים, מגדולי מקובלי אשכנז הקדמונים) בצוואתו הזהיר ששם החותן והחתן לא יהיו שוים, ונחלקו האחרונים האם אזהרה זו נאמרה לכל אדם או רק לזרעו, ולמעשה נמנעים רבים מלעשות שידוכים שכאלו.
אם יש סיבה שאתם מעונינים בדוקא בשידוך זה, יש מקום לשקול הוספת שם (לחתן או לחותן.)
אין לקחת בלי לשלם [כי מגיע לבית הדין תשלום על ההוצאות להביא את הפירות וכו'].
מותר לקטוף כדי לקשט את הבית, רק שלא לקטוף במטרה לתקן את השיח. ואם הקוטף הוא גנן מקצועי, עליו לקטוף באופן שיהיה ניכר ממעשיו שאין כאן קטיפה להשבחת השיח, ולכן יחתכם בשליש העליון או קרוב לשיח, ולא באמצע כבשאר השנים.
עד ראש השנה של שביעית הכל מותר.
הדבר מותר, אלא שצריך שהדבר יעשה באופן שיהיה ברור לעוברים ושבים שאין כאן הכנה לזריעה, שאם לא כן הדבר אסור משום 'מראית עין'.
פירות העומדים למאכל אדם אסור להאכילם לבהמה. [רמב"ם שמיטה ויובל ה' ה'].
מהשדה מותר ללקוט בלי לשלם.
יש לשים את הקליפה בפח שביעית, כי היא ראויה למאכל בהמה.
1. זה לא בסדר מכמה טעמים, ואחד מהם מה שכתבת, וגם קרוב לודאי שנכלל באיסור מסירת פירות שביעית לנכרי, אבל למעשה נהוג להקל כי מצד אחד בית דין רוצה לתת לציבור את הפירות ומצד שני כאשר נהגו למכור את הפירות בחנויות ולא בתחנות חלוקה [שהתקבל להיתר בגלל המצב] אין אפשרות למנוע חילונים לקנות.
אמנם, דבר נכון לעורר אותם שיתלו שלטים אוצר בית דין בצורה בולטת מאוד וכך אולי החילונים קצת יימנעו מלקנות, זה הדבר היחיד שניתן לעשות ונכון לעשות.
2. כמעט תמיד מסירים מסביב עוד משהו שעדיין ראוי לאכילה, ולכן תמיד צריך לשים בפח שמיטה [כל יום בשקית נפרדת]
3. עלים לא ראוים לאכילה ואפשר לזורקם.
אין לעשות ליקר מהאתרוגים, ניתן לעשות ריבה מהאתרוגים.
זמן הביעור של האתרוגים הוא בתחילת חודש שבט.
לגבי המדבקה צריך לברר בועד הכשרות
אם יתברר שהם אוצר בית דין-
לגבי המחיר, אם המחיר אינו פחות שליש [בערך] מהמחיר הרגיל, יש איסור גמור לקנות פירות כאלו
הכוונה לא לקטוף כמו שקוטפים לשימוש מסחרי,
אבל מי שרגיל תמיד לקטוף בסכין או בידיים בכמות של שימוש למשפחה בלבד- יכול להמשיך ומותר לו לקטף כדרכו.
מסתבר שלא בכל ישיבה ליד שאר האנשים ודאי שידברו לשון הרע, ועל כן אין חשש בזה, אולם צריך להשתדל לא להקשיב לדיבורים אסורים. אם המצב שונה, ובכל ישיבה אכן מדברים, צריך להתרגל להתרכז בעבודה ולא לשמוע מה ועל מה מדברים בסביבה.
אם הקריאה הנוספת היא על ידי אדם שכבר ידע את האמור במכתב, ואין אותו אדם [שעליו נכתב המכתב] מתגנה יותר בעיני הקורא על ידי הקריאה הנוספת, אין בזה תוספת איסור לכותב. אולם אם קורא את זה אדם נוסף, או אפילו שכבר קרא, אולם עכשיו מתגנה מי שסיפרו עליו יותר בעיניו, יש בכך תוספת איסור גם למספר וגם לקורא .
אם ברור לך שתשמעי לשון הרע בכל פעם שאת הולכת, אסור לך ללכת אליה, אולם אם אין הדבר ודאי, ויתכן שתוכלי להסיט את נושא השיחה – את יכולה ללכת, רק להשתדל בכל יכולתך להסיט את נושא השיחה.
אם שואלים אתכם על מצב הבריאות במשפחה, בודאי שמותר וחובה לספר את הדבר. אולם אם לא שואלים אתכם, אין להתערב ולספר.
רצוי לענות בסגנון ‘אינני יודעת, כדאי להתעניין אצל אנשים שהתנסו בטיפול’.
בחפץ חיים [חלק א' ח' ג'] כתב לגבי איסור לשון הרע על קטן, שאין איסור לדבר עליו אלא אם כן יש חשש שהדבר יזיק לו [אף שבדרך כלל אסור לגנות אדם אף אם לא יהיה לו נזק מזה, בקטן שבעצם אינו בן בחירה כלל, אין כאן גנאי אמיתי, ולכן אין איסור לדבר עליו כל זמן שלא יגרם לו נזק מכך]. וכן הדין בעניננו שאם יתכן שהבת תינזק חלילה מזה – אסור לדבר עליה, אולם אם אין חשש כזה [וכנראה שכך הוא המצב בדרך כלל] – מותר לדבר עליה [משום שבאמת אין כאן שום גנאי בה שבמסכנותה עשתה כך].
לשמחתנו עדיין לא הגענו למצב שכל לשון הרע מתפרסם בתקשורת, ונקוה שלעולם לא נגיע לכך. לגבי דברים שכבר התפרסמו הדין הוא כדלהלן: 1. אם הדבר התפרסם ונודע לכל, מותר לספרו, בתנאי שיתקיימו התנאים דלהלן: א. לא להוסיף פרשנות ומילות גנאי על הנושא. ב. שלא תהיה כוונת המספר לפרסם את הדבר יותר ולהזיק למי שמספרים עליו. 2. אם הדבר לא נודע לכל, אין לספרו.
אין לדווח, כל זמן שמדובר במקרה בודד במשפחה, ואין בסיס לחשוב שמדובר במשהו גנטי
יש לברר האם מדובר במקרה חד פעמי או בדבר קבוע [אפשר אולי לברר אצל המחנכת], אם מדובר בדבר חד פעמי אין לעשות דבר. אם הדבר קבוע, יש לנסות להוכיחה קודם [מסתבר שכדאי לשלוח מכתב אנונימי כביכול בשם אחד ההורים ולהבהיר שאם הדבר ימשיך נאלץ להודיע על כך לממונים עליה]. אם למרות כן הדבר ימשך צריך לדווח על כך, אולם יש ליזהר מאוד בתנאי היתר סיפור לתועלת, א. לכוון אך ורק לתועלת ולא עם חשבונות אישיים חלילה. ב. לא להגזים, ולספר אך ורק את הנצרך.
צריך להעביר מידע ברמז, באופן שלא ייגרם נזק למפעל, ומאידך לא להזיק לעובד יותר מהנצרך. לכן נראה שעדיף לרמוז לאחראי על המיחשוב לחסום את האינטרנט, או לקנות תוכנה ולהודיע לעובדים שנקנתה תוכנה שכזו, בלי לפרט שם של עובד מסוים.
קשה כמובן לענות מרחוק, בלי להכיר את התמונה מקרוב, על כן אענה באופן כללי: א] אם על פי הדין התקיימו כל תנאי היתר לשון הרע לתועלת, אין צורך לבקש מחילה כלל. ב] אם היה אסור לספר, אולם הסיפור לא הוסיף נזק, גם אין צורך לבקש מחילה, ורק לעשות תשובה בין אדם לקונו. ג] אם הסיפור היסב נזק, יש לבקש מחילה, אולם לא באופן שיוסיף פגיעה חלילה, אלא למשל להתקשר קודם יום כיפור לאחל שנה טובה ולבקש מחילה באופן כללי אם אירע משהו ביחסי העבודה.
אכן, מבואר בספר חפץ חיים שהמדבר לשון הרע מבטל מצוות עשה של ואהבת לרעך כמוך, כיון שבוודאי כל אדם אינו רוצה שידברו עליו לשון הרע.
אסור למחות בהורים בצורה ישירה, ורק בצורה עקיפה ע"י רמז וכדו', או להטות את נושא השיחה לכיוון אחר.
מותר לאדם לדבר לשון הרע על עצמו, אולם מקובל בשם החפץ חיים שאם אין השומעים יודעים שהוא מדבר על עצמו הדבר אסור, משום מראית העין. (שנראה לאנשים שהוא מדבר לשה"ר, והדבר יכול לגרום לזלזול באיסור.)
אם השומע אינו קשור למידע, ואין מתעורר לו שום הקפדה וכו' בגלל מה שמספרים לו, אין בכך משום רכילות.
כשמישהו מברר על בעל מקצוע, חובה לומר לו את כל האמת עליו [כמובן מה שידוע באמת, ולא מה שנדמה שאולי], כי זכותו לקבל את כל המידע ולהחליט אם זה מתאים לא, ואסור להכשילו בעיצה שאינה הוגנת.
אם יתכן שבעתיד תתברר זהותו לשומע [כמו שקורה בדרך כלל] אסור לספר.
יש לנסות קודם כל להוכיח את הרופא [כדאי לשלוח מכתב בעילום שם ולהתרות בו], ואם המצב יימשך – מותר להתלונן. רק יש להזהר שלא לעשות זאת בגלל רגשות נקם.
אם הדבר מפורסם לכל אין איסור בדבר.
אם היא עושה את זה בפהרסיא בלי להתבייש ר"ל, אין איסור לספר את זה, רק שלא להוסיף מלות גנאי.
אסור לצער אף בריה, וכן החובה להתנהג בדרך ארץ וכו' שייכים בודאי אף לגבי גויים, ומי שאינו נזהר בזה אף מחלל שם שמים פעמים רבות חלילה ע"י התנהגותו. אולם איסור לשון הרע, בתור איסור פרטי ומיוחד עם כל פרטי דיניו, נאמר רק בתוך עם ישראל.
אדם שמתייעץ, זכותו לקבל את כל המידע הנצרך לו, ואין חשש לשון הרע לספר לו את כל האמת. (כמובן, רק אם ברור לך שכך היא האמת, ולא רק מתחושה עצמית שזאת עדיפה מזאת).
האיסור לספר על קטן הוא רק אם הדבר יכול לגרום לו נזק [ואם אין הדבר גורם לו נזק הוא מותר, רק בתנאי שלא יתכוון לגנותו].
הדבר תלוי האם הדיבור יכול להזיק להם, ולכאורה בדרך כלל אין חשש בדבר.
בימינו צריך מאוד להבדיל בין בעיה נפשית אמיתית לבין קושי טקטי ואולי חוסר מוצלחות חברתית שבעידן שלנו שיש הרבה מטפלים ופרסום אז מטפלים גם בזה
לפי המתואר, אין לה חיסרון במידות טובות ולא בהבנה איך צריך להתייחס לבעל וגם יכולה לעבוד בעבודה סבירה, ואפילו את השכל והתבונה לא לקחת כדורים היה לה, אם כן אין כאן חיסרון משמעותי לבעל
ולפי המתואר גם המיועד דומה לה בדיוק בנקודה הזאת, כך שגם מבחינת הציפיות הכל מתאים פחות או יותר
לכן אחרי כל השבחים והמעלות שבאים כרגיל בהגזמה מסויימת בשידוכים, אפשר לכל היותר לומר שהחלק החברתי [או הטקטי] הוא לא החלק החזק שלה- אבל זה לא מפריע לה לחיים בשום דבר בכלל - ולהמשיך במעלותיה במידות וביראת שמים ובעבודה וכו'
אם הסיפור הוא ללא תועלת, יש בו משום לשון הרע. (ולתועלת לפעמים מותר לספר, רק שיש בדבר הרבה פרטים שא"א לפרטם כאן).
אם המחנכת ידעה את מצבה הקודם, כך שהיא לא התגנתה בעיניה כעת מדיבורים אלו, מותר לומר כך.
כדאי להשתדל להסיט את נושא השיחה. אם אי אפשר, צריך להיזהר לא להראות כאילו אתה מקבל את הלשון הרע. אין להוכיח את ההורים בצורה ישירה, אם אפשר יש לומר למשל: "אולי לא כדאי לדבר על אנשים" וכדומה.
חילוני שהינו בגדר תינוק שנשבה אסור לספר עליו לשון הרע, ומכיון שקשה לברר על כל אחד אם הוא כזה, ע""כ באופן כללי אסור בדרך כלל לספר לשון הרע על חילוני.
אם היתה אפשרות לא לשמוע, יש בכך איסור שמיעת לשה""ר. אך אם הנהג אמר את דבריו, ולא היתה אפשרות שלא לשמוע, אין בכך שום איסור.
יש להמנע מכתיבת התצהיר [על אף שמצוה להציל עשוק מיד עושקו, מכל מקום כיון שעל פי דין תורה אי אפשר להוציא ממון בעד אחד, וגם בהרבה מקרים בית המשפט מחייב יותר ממה שהיו מחייבים בבית דין לפי דין תורה, על כן אין להתערב בדבר. יעוין בכל זה בחפץ חיים הלכות רכילות כלל ט סעיף ב וסעיף יב
מכיון שהשומעת איננה יודעת באיזה נהג מדובר, אין בסיפור משום לשה""ר. (אלא אם כן חברת המוניות מתגנה בעיניה).
אם ביכולתך לשוחח עם העובד השני ולהסביר לו את המצב וכו' עליך לעשות כן. אם נראה שאין סיכוי שזה יעזור, מותר לך לרמוז למעביד על כך, ואם לא יעזור ברמיזה – אף לומר מפורשות. (כל זה בתנאי שהמעביד לא ינשל אותו מזכויות המגיעות על פי הדין).
אם על ידי דיבורו מתגנה לוי יותר בעיני שמעון, אסור. ואם לא – מותר.
מותר לשאול. [כי אין כאן סוד, והדבר גלוי וידוע לכל].
מקובל בעל פה בשם החפץ חיים [והדברים כתובים גם ברמיזה בספר חפץ חיים] שלפעמים לספר כדי לפרוק את הלב זה בכלל לשון הרע לתועלת שמותר לאמרו.
כמובן צריך ליזהר מאוד בהיתר זה לא לעבור את הגבול הנכון.
בוודאי אסור לשמוע!
אבל יש מצוה אם אפשר לשמח אותו באופן כללי, זו מצוה שמביאה לחיי העולם הבא.
1. אין צורך לומר קריאת שמע עם גרבים בדוקא. 2. אם הידים לא נקיות [מחמת נגיעה בנעליים או במקומות המכוסים שבגוף] יש ליטלם או לפחות לנקותם ע"י שפשוף בשמיכה וכדומה.
1. בודאי שההערה נכונה, ובודאי אסור, וכמו שכתבתם שהדבר חמור יותר מכיס של תפילין.
2. אולי זה לא איסור ממש, אבל בודאי לא ראוי, השאלה אם זה נחשב 'להשתמש' בקופסה או רק להיות 'חלק' ממנה [כמו קופסה עם מראה]
אשה שלא ישנה בלילה, תברך אשר יצר ועל נטילת ידים אחר יציאה לשרותים.
לא תברך א-לוקי נשמה ולא המעביר שינה.
לא תברך ברכת התורה, אלא אם כן ישנה ביום הקודם, ותכוון בברכת אהבה רבה לצאת ידי חובה, ותאמר אחר התפילה מיד איזשהו פסוק.
עדיף ללחוש ולא לצעוק [ורבים מבני ספרד הנוהגים על פי המקובלים מקפידים תמיד לא להשמיע אפילו לאוזנים].
יש לחזור לאתה חונן בכל אופן.
אין לברך ברכות השחר עד הבוקר. ברכות התורה יש לברך אם היתה שינת קבע במיטה. ערבית אפשר להתפלל עד עלות השחר.
צריך להכין מקום מכובד לספר תורה, בו ישהה הספר תורה לפחות כ24 שעות.
באם אפשר יש לקרוא בס"ת 3 פעמים (אפשר לעשות 2 מנינים למנחה למשל.)
יש לשבת ולא לשנות ממנהג המקום.
כתבו הפוסקים שבזמננו שממילא איננו מכוונים כ""כ, יש על האדם להתפלל גם כשיודע שלא יוכל לכוון. כמובן שכדאי למצוא עיצות לפתרון הבעיה.
אין איסור בדבר, אלא מצוה מן המובחר (במידת האפשר) שלא יהיה דבר חוצץ בין האדם לבין הקיר.
אם אין אפשרות להתפלל שמו""ע בעמידה, מותר להתפלל בישיבה, ואף תוך כדי נסיעה. יש להקפיד להצמיד את הרגלים זו לזו כבתפילה בעמידה, ואין להישען אחורה בשעת שמונה עשרה. [מי שיכול, ראוי שיעמוד לפחות בשעת הכריעה ויכרע בעמידה, וכן יעשה בעמידה את הפסיעות של עושה שלום, אולם אין לאשה לעשות כך משום חוסר הצניעות שבדבר,…)
יש לומר תפילת הדרך כל יום בנסיעה הראשונה, ולהוסיף "ותחזירנו לשלום". את תפילת הדרך יש לומר ביציאה מהעיר, ורבים נזהרים לא לאמרה כל זמן שיש בתי ישראל בקרבה של כ35 מטר. אולם הרוצה לאמרה מיד ביציאה מהעיר בכל אופן, ודאי שיש לו על מי שיסמוך. (למעשה אם נוסעים דרך רמות נראה שיש לאמרה מיד…)
אם הזמן אינו דחוק, עדיף לעצור לאחר ישתבח. אם אי אפשר, יש לעצור לאחר ""אני ד’ א-לוקיכם אמת"", ובמכון להתחיל מ’ויציב ונכון…’. ובשני המקרים אסור לדבר בזמן ההפסקה (גם לא באמירת תהילים או פרק שירה).
אם יש אפשרות אחרת להתרכז, עדיף. אך אם אין דרך אחרת – אפשר להשתמש בסידור.
יכולה להשלים במנחה, דהיינו להתפלל פעמים שמונה עשרה במנחה.
יש לחזור על אותה ברכה וממנה והלאה. [למשל, אם יש ספק אם חתם מברך השנים יחזור על מברך השנים, ויאמר משם כסדר תקע בשופר וכו', ואם הספק הוא בג' הברכות הראשונות או האחרונות, חוזר לתחילתן, למשל אם מסתפק אם חתם 'הטוב שמך..' יחזור לרצה, ואם מסתפק למשל אם חתם מחיה המתים יחזור לתחילת שמונה…
מותר לשבת.
ראוי לשבת ממש.
בדרך כלל אני מקדים להגיע לתפילת שחרית לאמירת קרבנות וכו', ואני שומע ממנין סמוך חזרת הש"ץ, קדיש וכדומה, ועניית אמן וכו' מפריעה וקוטעת את האמירה שלי, האם עלי לענות ? בדומה לכך, כשמתקבץ המנין יש האומרים את ברכות השחר בקול על מנת לזכות את הנוכחים בעניית אמן, האם עלי לענות ?
מותר אם אומרים את י"ג המדות בנגון הטעמים. (כקורא בתורה)
יש לחתום שוב מספק, ומן הראוי לחתום בנוסח "בריך רחמנא…".
עדיף להתפלל שמונה עשרה, אפילו בישיבה בדרך, מאשר לומר פסוקי דזמרה.
אפשר לומר פסוקי דזמרה בהליכה, (אם אפשר לכוון באמירתם תוך כדי הליכה.)
אישה חייבת בקריאת שמע שעל המטה, ובברכת המפיל. הפסוקים שחייבות לומר: פרשה ראשונה של קריאת שמע, ‘בידך אפקיד רוחי…’, וברכת המפיל. [שאר הפסוקים כדאי להוסיף לפי הכח].
בשעת הדחק מותר לעשות כך, ואחר כך, אם לא עבר עדין זמן תפילה, כדאי להשלים את ברכת יוצר אור.
(אם אין מראה פניו לציבור, לדעת הרבה פוסקים אין הדבר נקרא תפילה בציבור, וכן דעת המשנה ברורה, ואולם יש שהקילו בזה.) אם רואה את מקצת האנשים והם רואים אותו הוא מצטרף עם הציבור, ואם לא – אין מצטרף עמהם (ואם מראה פניו לציבור, תפילתו נחשבת כתפילה בציבור), ומכל מקום כתב במשנה ברורה שאם יכול…
להתפלל אסור, ולברך מותר, אם קשה להתלבש.
אם עדיין לא קראת "המפיל", מותר לדבר במקום הצורך, ולחזור ולקרוא פרשה ראשונה של שמע. לאחר "המפיל" אין לדבר. לקרוא ספר או לשמוע מוזיקה, אפשר גם לאחר "המפיל". [אך משום אבילות החורבן, אין להרדם בקביעות מתוך שמיעת מוזיקה.]
אין ראוי להניח תפילין של ר""ת בזמן חזרת הש""ץ, משום שבכל זמן הנחתם אי אפשר לענות אמן. בשעת הדחק אפשר להקל בזה באופן אקראי.
בערב שבת מותר להתפלל ערבית מפלג המנחה ולקבל שבת. אלא שצריך להתחיל את הסעודה לא יאוחר מחצי שעה קודם צאת הכוכבים [כ10 דקות קודם השקיעה], משום שאסור להתחיל סעודה בתוך חצי שעה לזמן חיוב ק""ש. [דין זה אינו אלא לגברים המחויבים בק""ש.] יש לקרוא ק""ש [ג' פרשיות] לאחר צאת הכוכבים, [ושוב רק גברים, נשים יכולות לסמוך על ק""ש שעל המטה], אם אכן הותחלה הסעודה מבעוד יום. ראוי לאכול לפחות כזית פת נוספת לאחר צאת הכוכבים. כל דינים אלו מבוארים בשו""ע ובפוסקים בסי' רס""ז סעיף ב', וכך נהגו בחו""ל בהרבה מקומות שהלילה בקיץ מאוחר מאוד.אולם מכיון שיש מן הפוסקים שמחמירים לא לעשות כן, יש המהדרים [בעיקר אצל בני אשכנז] להימנע בכך שלא במקום הצורך, וכמש""כ במ""ב בביאור הלכה בתחילת סי' רע""א.[ותלמידי הגאון מוילנא נהגו להחמיר בזה כדעת הגר""א.]
כשאין ברירה – מותר להתפלל שמו""ע בישיבה.
אין לומר בתשעה באב פרק שירה, אלא להשלים במוצאי הצום.
מי שעדיין לא שכב, יש אומרים שראוי שיקרא בישיבה או בעמידה, ולא בשכיבה, אך המיקל בזה [לקרוא בשכיבה] יש לו על מי לסמוך. מי ששכב כבר, ודאי אינו צריך לשבת, אלא יקרא בשכיבה על צידו.
על פי המקובלים ראוי שלא לומר תהילים בלילה, אלא אם כן מכוונים היטב בכל מילה, בליל שבת או יו”ט מותר לומר בכל אופן, ויש המקילים בזה אף בליל יום שישי.
אין להתפלל כשהתינוק על הידיים. אולם אם הוא בוכה ואין דרך אחרת להרגיעו מותר להחזיקו, [שאדרבה ע"י זה תוכלי להתפלל יותר בכוונה].
כל זמן שלא סיימת לומר את תפילת "א-לוקי נצור" ושאר התחנונים שרגילים לאומרם אחר התפילה אין להפסיק לאמירת ב"ה וב"ש ולא לאמירת אמן, רק לדברים שמפסיקים בשבילם באמצע ברכות קר"ש. (אמן יש"ר, אמם של "דאמירן בעלמא", "קדוש קדוש.. וברוך כבוד.." בקדושה ועניה על ברכו.)
כדין אמצע הפרק בברכות קריאת שמע, ועדיף שיוותר על אמירת התחנונים ויסיים מיד את תפילתו.
יש לקרוא ק"ש שעל המטה גם לאחר חצות. (אמנם יש הנוהגים אז לקרוא המפיל בלא ברכה, ומי שמנהג אבותיו כן ינהג כך.)
אם אפשר, רצוי לקרוא פעמיים, ולהתנות שאם עיקר ההלכה כמג""א, אצא ידי חובה בראשונה, ואם כהגר""א, אצא בשניה.
לכתחילה ראוי להתחיל ממש עם הציבור, ולפחות כשיש עשרה שאוחזים בג’ ברכות ראשונות. בדיעבד, כל עוד שיש אדם אחד שמתפלל שמונה עשרה, נקרא הדבר תפילה בציבור, אולם אין להתחיל להתפלל באופן שלא יספיק לסיים את תפילתו עד שיגיע הש""צ לקדושה, ועדיף לחכות ולהתפלל עם הש""צ עצמו.
הכרעת הפוסקים היא להתפלל בציבור אף שיפסיד קדיש.
בשעת מעשה היית צריכה לחזור ל'רצה', אולם לאחר שכבר גמרת להתפלל אינך צריכה לחזור.
כדאי לא להתפלל רק על אלו שידוע בודאי שהם עדיין מעוכבים, ועל השאר להתפלל באופן כללי, בלי להזכיר את שמותיהם.
"מודה אני" יש לומר בקימה האחרונה ("הרשמית").
אסור להשלים פסוקי דזמרה בשעת חזרת הש"ץ.
אכן, אין זו דרך כבוד לתפילה, ואין ראוי להתפלל בכזו צורה.
אין לפסוע ולעבור ממש לפני המתפללת, בצידה מותר לעבור. לגבי צדדים שלפניה (דהיינו לפניה, אולם לא ממש מולה), אפשר להקל במקום הצורך.
אין חיוב לומר, וזה גם לא מועיל, כי צריך לומר בעשרה, אבל בדורות האחרונים יש כאלו שהציעו לומר כעין 'זכר' לקדישו וקדושה וכו'
אפשר לומר עם הזכרת ה' כמו כל לימוד ותפילה
אם כולם קרובים לנר, באופן שאם היה חושך בחדר היו יכולים על ידו להבחין בין מטבע למטבע, יצאו כולם ידי חובה, וההסתכלות באצבעות אינה מעכבת. אם אין המצב כך, יש על הרחוקים לברך אח"כ לעצמם בורא מאורי האש. [אף במקרים של ספק אפשר לכוון בפירוש לא לצאת, ולברך אח"כ.] האמור לעיל הוא כלפי אנשים,…
ב-2 המקרים אין צריך לחזור ולהתפלל שוב, ואף מותר לו לכתחילה לגמור את תפילתו, ורק אח"כ לצאת [וכמבואר בשלחן ערוך ובפוסקים או"ח סימן צ"ב סעיף י'].
כשניכר שהדבר נעשה מחמת הקור – אין בזה משום גאוה, ומותר.
נראה שאין צריך להתנות בכל יום, רק שיהיה כן בדעת האדם, דהיינו שיהיה ברור לו שהוא מניחם רק מספק.
יש לומר עד ישתבח. (ולא עד בכלל)
מותר לאשה לדבר במקום הצורך בין ישתבח ליוצר, ואף בין ברכה לברכה בקריאת שמע ובין הפרשיות של קריאת שמע.
לשניהם אין חיוב כי מעריב שלפני מוצ"ש הוא רק מנהג ולא דוחה חיובים ומצד שני תפילה על אח זה רק 'התנדבות' [כמובן שמדובר שאין לו בנים- אם יש בנים א"כ אין צורך כי הבנים מתפללים], לכאורה הדבר הנכון יותר שיתפלל מי שיש לו יארצייט על אביו משום כיבוד אב.
אם התחלת בקדיש, יש לסיימו.
נהגו רוב הנשים להקל לטעום בימות החול לאחר אמירת מקצת ברכות. ועל כן, אשה הנוהגת בימות החול לאכול לאחר אמירת מקצת מברכות השחר, אם באה לעשות כן בשבת מן הראוי שתקדש קודם אכילתה [משום שאצלה כבר הגיע זמן סעודת שבת המחייב קידוש קודם האכילה], אולם הנוהגת להקל בכך ולאכול ללא קידוש יש לה על…
באמירת הלל שלם, באמצע המזמור מותר לענות רק 'אמן יהא שמיה רבא', 'אמן' שאומרים לאחר 'דאמירן בעלמא', 'קדוש' עד 'מלא כל הארץ כבודו', 'ברוך כבוד ה' ממקומו', ובמודים דרבנן אף 'מודים אנחנו לך'. למנהג אשכנז יש לענות גם אמן של הא-ל הקדוש ושומע תפילה. בין הפרקים [והיינו במקום שבתהילים הוא פרק לעצמו, לפני בצאת…
מלכתחילה עדיף לסיים את הברכה עם הש"ץ ביחד ממש וכך לא יצטרך לענות אמן
,אם בכל זאת קרה וסיים לפני הש"ץ ושמע את הש"ץ מסיים את הברכה- יענה אחריו אמן
עד השינה הכל נחשב כיום אחד, למרות שהשמש שקעה. (אמנם אמירת "ותחזירנו לשלום" אינה חובה גמורה, רק שהשתרש המנהג כך)
בכל יום שאין אומרים בו תחנון, אומרים רק תיקון לאה, וכן בחודש תשרי וביום טוב, וכן בשנת השמיטה בארץ ישראל. בשבת אין אומרים תיקון כלל.
בירושלים המנהג לא לומר בכלל
בשאר הארץ אומרים סליחות עד 'הרחמים והסליחות' ומדלגים ואומרים 'אבינו מלכנו' ואחר כך קדיש.
א. ברכת התורה וברכות שלא עשני גוי, עבד, אשה [או שעשני כרצונו] זמנם כל היום. ב. שאר ברכות השחר, למנהג אשכנז זמנם עד חצות, ולמנהג ספרד עד סוף זמן תפילה. מותר לשתות קודם ברכות השחר. אולם השותה תה או קפה עם סוכר או חלב, טוב יעשה אם יגיד ברכות התורה קודם.
יעוין בגמרא שם [ברכות לד:] שזה דוקא בשמונה עשרה, ואף לא בכל שמו"ע אלא רק בברכת אבות (וי"א שאף בברכת מודים).
א. יש לומר את שם האב.
ב. אפשר לדלג על המילים בעבור שיתן וכו'.
א. באמת יותר טוב לצאת ידי חובה מאיזה שכן כדי שהיא לא תצטרך לשתות יין בעצמה, אבל אם אין אפשרות כזאת בצורה סבירה, אפשר להקל בשעת הצורך
בימינו כמעט ואין אפשרות חוץ מיין.
ב. בוודאי לומר, אומרים את זה גם צעירות שלא נשואות וכו' והכוונה באופן כללי הרי זה נאמר בלשון רבים.
1. בודאי שההערה נכונה, ובודאי אסור, וכמו שכתבתם שהדבר חמור יותר מכיס של תפילין.
2. אולי זה לא איסור ממש, אבל בודאי לא ראוי, השאלה אם זה נחשב 'להשתמש' בקופסה או רק להיות 'חלק' ממנה [כמו קופסה עם מראה]
אם פרסם מודעה בישיבה למשך שבוע ברציפות, יכול אחר כך להשתמש בקופסה
אבל צריך לפרסם מודעה מקודם.
1. בדרך כלל לא, רק צריך לשים לב שהקופסאות לא יהיו פתוחות בקביעות כי לפעמים יש אדים כשפותחים את הדלת של המיקרוגל.
2. במיקרוגל עצמו תמיד יש אדים, ולכן בכל מקרה אי אפשר לאכול אם המאכל עם חלב ממש - גם אם אין בו פירורי בשר וגם אם יש
ולגבי המתנת שש שעות, אם יש ששים כנגד הבשר בודאי לא צריך להמתין שש שעות שהרי אין זה יותר מבישול בסיר בשרי, ואם אין ששים כנגדם יש בזה מחלוקת פוסקי זמנינו, ולכן במקום ספק בודאי שאפשר להקל.
בב' המקרים הדבר נחשב להכנסת אורחים. (אם כי בודאי יש מעלה מיוחדת בהכנסת אורחים שאין להם כלל מה לאכול.)
1. הוראת הגרי"ש אלישיב זצ"ל היא שאפשר לעשות כך בסביבות שנתיים - שלוש לפני גיל השידוכין
2. אם הוא יודע על אברכים מסוימים שקשה להם לגמור את החודש [ולכן הם נחשבים עניים] והוא לוקח מהם מחיר יותר זול מהמקובל [כלומר, פחות מהמחיר הזול המקובל] בגלל זה, אפשר לחשב ממעשר כספים
1. בודאי שההערה נכונה, ובודאי אסור, וכמו שכתבתם שהדבר חמור יותר מכיס של תפילין.
2. אולי זה לא איסור ממש, אבל בודאי לא ראוי, השאלה אם זה נחשב 'להשתמש' בקופסה או רק להיות 'חלק' ממנה [כמו קופסה עם מראה]
אסור לעלות לקבר בימי שבת, יום טוב, חול המועד ופורים. לגבי ראש חודש, חנוכה, חודש ניסן וכדו', יש מנהגים שונים, והמנהג הנפוץ כנראה שאפשר לעלות. [וכמש"כ בספר גשר החיים].
אין להתפלל שם רק תפילות לעילוי נשמת המת, ואסור להתפלל שם שמונה עשרה וכדו'.
הבאת ראיה נכונה, ויש עוד עשרות ראיות דומות בגמרא- שמותר לשקר לצורך אם אין הפסד ממון, ובודאי כאן שיש בזה מצות כיבוד אב ואם שמותר וצריך לשקר ולומר שהיה טעים וכו'
ולכן יש לומר שאכלו והיה טעים
והאמת שלגבי האכילה אין צורך לשקר כי אפשר לטעום משהו קטנטן ויהיה אמת לומר שאכלו- ורק השקר שהיה טעים
מותר להשתתף.
עצם הדבר לטבול כשאין לו צורך לתקנת עזרא אלא רק לתוספת קדושה שנוי במחלוקת [עי' וביום השבת סי' ל' סעי' י"א]
במקוה חמה לרוב הפוסקים אסור בכל מקרה [אפילו כשיש צורך מתקנת עזרא], ויש המקילים בשעת הדחק [עי' וביום השבת שם]
וכן אסור לנגב שערות רטובות, ויש היתר להניח עליהם בזהירות את המגבת [עי' וביום השבת סי' ט"ו סעי' כ"ז]
ואם אין עירוב שסומך עליו, אסור לטלטל את המגבת [עי' וביום השבת סי' כ"ב סעי' ט"ז]
- לגבי יציאה בשיער רטוב עי' וביום השבת סי' כ"ב סעי' כ"ג
- לגבי סלסול פאות אחרי הטבילה עי' וביום השבת סי' י' הע' צ"ה- צ"ו.
- לגבי שימוש בסבון עי' וביום השבת סי' ו' סעי' כ"ח
- לגבי תשלום על הטבילה בשבת עי' וביום השבת סי' כ"ט סעי' י"ח
לא.
אם הסיר פרווה מלבד כל זה, א"כ בשר טחון אינו 'נוזלי' מספיק בשביל לתת דין כבוש כמבושל- שקיים גם בכלים.
כפי הנהוג הכל מגיע לשדכן, אלא אם כן הותנה איתו אחרת.
לא מועיל לקידוש במקום סעודה, צריך גם מזונות.
צריך להכין מקום מכובד לספר תורה, בו ישהה הספר תורה לפחות כ24 שעות.
באם אפשר יש לקרוא בס"ת 3 פעמים (אפשר לעשות 2 מנינים למנחה למשל.)
למנהג אשכנז: עד לאחר שבת אין להשתתף בשמחות, ואין להתרחץ במים חמים אלא בפושרים. [יש המקילים כשאשר האם יושבת בעיר אחרת, ומן הראוי להחמיר בדבר.]
לא צויין בשאלה האם השואל אשכנזי או מבני עדות המזרח
לאשכנזי ההולך כפסק הרמ"א- הנכון לכתחילה הוא להדליק במקום האכילה, ולכן ברור שתדליק במקום האכילה בלבד בברכה
לבן עדות המזרח- רק האשה הראשונה שתדליק במקום האכילה - יכולה לברך, ולכן אם לא בטוחה שתצליח להדליק הראשונה, תדליק בבית ותעשה תנאי, אבל צריך שהנרות ישארו דולקים עד הלילה כשתחזרו וגם להדליק במקום שיש קצת חושך.
א צריך לתת מעשר כספים, מכיון שיש כאן כסף כללי [ולא כסף שניתן למשל רק לאולם בלבד]
ב אפשר לקזז ולא צריך לתת מעשר מזה
ג משכנתא אינה חישוב כלל לענין מעשר, מכיון שהדירה נשארת אצל הבעלים, כך הורו הפוסקים ובראשם הגרי"ש אלישיב זצ"ל
א. מותר לכל השיטות, אין לזה שם סעודת נישואין לפני החתונה
ב. מי שאינו נוהג כהרמ"א אלא האבלים אוכלים בסעודה שאין בה שמחה, מותר לאכול בסעודה זו
עדיף להקדים ליום שקודם היארצייט, כיון שהמצוות שעושים ביארצייט מטרתם לטובת נשמת הנפטר ולטובת החיים שמזלם הורע ביום זה, וכדאי שכשיגיע היארצייט – יהיו כבר הזכויות קיימות.
אפשר לעטוף את הפתילות בתוך ניילון, ולזורקם. הידור מצוה הוא לשורפם עם החמץ, אך אין זו חובה.
בשבת בעצמה אסור להכניס באופן הזה בשום אופן - אלא אם כן מכוונים הפסקות בשעון שבת ואז מכניסים בזמן ההפסקה אך ורק דברים יבשים לגמרי בלי רוטב - וגם זה רק בשעת הצורך כי אינו מוסכם על כל הפוסקים
בערב שבת מותר להכניס כל מאכל מבושל גם אם רוטב אם הוא התבשל לגמרי ועכשיו הוא חם - וכנ"ל שההיתר רק בשעת הצורך כי אינו מוסכם על כל הפוסקים
- חשוב לשים לב שהמכשיר יהיה בהכשר טוב.
אין להשתתף בהקפות שניות בשנת האבל.
אם שואלים אתכם על מצב הבריאות במשפחה, בודאי שמותר וחובה לספר את הדבר. אולם אם לא שואלים אתכם, אין להתערב ולספר.
כל סיום ספר שנלמד בהבנה הראויה מתחילתו לסופו נחשב לסיום, והסעודה שעושים היא סעודת מצוה, ובודאי יש בזה גם עילוי נשמה.
אפשר בשלב ראשון לתת לו את ההמלצה בלי להתנות בדחיית התשלום
ואחרי כמה ימים לבקש את דחיית התשלום בלי לומר שזה בגלל ההמלצה, ולקוות שיהיה לו שכל ולב.
אין להשתתף בשבת זו, אלא אם כן כל המשפחה מגיעה באופן שאי ההגעה יחשב כאבלות בפהרסיא.
אם זה סכום קטן שמקובל שאבא נותן לבנו מדי פעם ולא רגילים להקפיד על זה בין אב לבנו גם בלי ההלואה הזאת, מותר. אם זה סכום יותר גדול שלא רגילים לתת סתם כך גם בין אב לבנו, אסור.
ריבית אינה אלא כשהדבר ניתן עבור ""אגר נטר"" היינו שכר המתנת המעות. ומכיון שכאן ברור שלא זוהי הכוונה, אין בדבר חשש איסור.
יש להעביר לבעל הבית.
כל זמן שאת מרגישה שנאה בלב כלפיה, באמת עדיף שלא לומר שלום, כי הוזהרנו בתורה "לא תשנא את אחיך בלבבך", דהיינו לא לשנוא בלב, וכלפי חוץ להראות כאוהב. אבל באמת הצטוינו גם "לא תטור", ומוטל עלייך להתאמץ לא לשנוא אותה באופן אישי, ורק לשנוא את מעשיה הרעים, ולרחם עליה ולקוות שתחזור בתשובה. ובודאי שדבר זה הוא מאוד קשה, וכבר כתב הרמח"ל [מסילת ישרים פרק י"א] שציווי זה של "לא תטור" מתאים למלאכים ולא לבני אדם, אלא שהצטוינו כאן להיות כמלאכים. (בודאי שהטענה שהיא צריכה לדעת שהיא עשתה שלא כהוגן נכונה, כדי שלא תעשה כן לאחרים, אבל אין זה צריך לבוא ממך, כי אצלך זה ממילא מתערב גם עם שנאה בהכרח, ואין זה לשם שמים).
אם את מתפללת שמונה עשרה וכדומה, באופן שגם אם יהיו שיחות טלפון לא תוכלי להרים, אין לחשב את הזמן הזה כשעת עבודה.
מותר להשתמש בכך לכל צורך שדרך העולם לעשות כן, ואין בזה משום הפסד ובזיון אוכלים, ולכן כיון שכמדומה הדרך היא להשתמש במלח לכל מיני פעילויות, אין איסור בדבר.
הקובע לענין זה אם את/ה שמאלי/ת ברגל [אפשר לבדוק זאת, למשל באיזו רגל היית בועט/ת בכדור], אם אכן את/ה שמאלי/ת ברגל, רצוי גם לנעול וגם לקשור את של ימין תחילה. לגבי נשים, יש הנוהגות לעולם לנעול וגם לקשור בימין.
אמנם הדבר לא כתוב מפורש בשו"ע אבל פשוט וברור שתפילה לפני העמוד עדיפה מקדיש ואין בנקודה זו מחלוקת, אלא שכפי שרמזתם לא הנהיגו כך בעדות המזרח מפני שרצו ש"ץ קבוע ומסודר שמתפלל בקצב נכון ובקול נעים ובדקדוק התיבות וכו', והדבר ניכר בשטיבלא'ך וכדו' שלא תמיד האבלים מתפללים כרצון כולם
בשנים האחרונות התפשט קצת ענין הש"ץ גם אצל עדות המזרח, בעיקר בגלל שעם התפשטות השטיבלא'כים ורבים מתפללים במנינים שאינם קבועים ואין ש"ץ קבוע, א"כ אין סיבה להתנגד לכך שהאבל יהיה חזן כי גם ש"ץ אחר אינו קבוע, ועלול להיות בו בדיוק אותם החששות לחסרונות
אם יש צער לאחותה שלא תבוא, אפשר להקל.
ורצוי וכדאי 'לרמוז' באיזה דרך לבעלה שידרוש ממנה לבוא לחתונה, מפני שאחרי שלושים הבעל יכול לדרוש מאשתו שתבוא לשמחה למען כבודו.
אסור. [במקרה שהדבר יגרום צער לבעל בזה שאשתו לא תבא איתו, יש שהתירו, וראוי להמנע מכך].
כתב שתחת התמונה אסור לקוראו, ולכן הבעיה היא בקריאה של ההסבר של התמונה
אמנם, האיסור בהסבר ותיאור של הנעשה בתמונה, אבל אם רק כתוב שם עצם [שם של המצולם] אין איסור כלל.
כן, אפשר לקחת. צריך לעבור שם שוב אחרי כמה ימים ואם אין מודעה ממנו, אפשר להשאיר את ההחלפה כך.
מותר לרסס רק על הגוף עצמו ולא על הבגד
מעיקר הדין אין בכך איסור. [כמובן שמכובד יותר שכל הספרים יעמדו].
במקום הצורך מותר להעביר אוכל דרך השירותים, ואף אין חובה לכסותו.(ובפרט בשירותים של ימינו שהינם נקיים בדרך כלל).
יש עצה שכתב המשנ"ב [בבאה"ל סי' תכ"ח, ו'] שיסיימו שבעה קרואים עד [קצת לפני] פרשת התוכחה והכהן יעלה שמיני- אחרון עד סוף הפרשה, עי"ש בדיוק איך לחלק את העליות. למעשה יש עצה נוספת שהכהן יעלה מתחילת בהר עד אחרי התוכחה אבל היא פחות מוצלחת מכמה סיבות, וגם נהוג לעשות כפי העצה שכתב המשנ"ב בבאה"ל שם.
מותר לזרוק לאשפה [מאחר שבודאי התייאשו הבעלים מהדברים].
אם הכלה לא נזקקה לצדקה בכלל, יש להעביר את הכסף לאותה מטרה, דהיינו עבור הכנסת כלה, ויש לתת לקרן שדואגת ליתומות עניות. אולם אם הכלה נזקקה רק לא "כל כך", וכמו שכתבת, הרי בהסכמתה אפשר להעביר לכל מטרה.
אין לדווח, כל זמן שמדובר במקרה בודד במשפחה, ואין בסיס לחשוב שמדובר במשהו גנטי
אם הגיעו אדים חמים לאטריות א"כ אין לאוכלם עם חלב- ובמקרה זה גם הסיר נעשה בשרי
אבל אין צורך להמתין שש שעות במקרה הזה.
המסננת בוודאי נעשית בשרית.
אם הפגיעה היתה חזקה שנחשבת 'מסוכנת', כלומר, לא משהו שכבר כמעט עצר באופן מוחלט אלא שעדיין נסע קצת ואז היתה הפגיעה, ולכן יש כאן באמת נס:
ברכת הגומל למנהג עדות המזרח- בדרך כלל המנהג שלא מברכים בשם ומלכות אלא מברכים בלי שם ומלכות, נשים כמעט ולא מברכות בכלל מלבד בלידה, לכן לא תברך ואם תרצה יכולה ללכת לבית כנסת ולשמוע ברכת הגומל ממישהו אחר שמברך [צריך לומר לו שיוציא ידי חובה]
ברכת ברוך שעשה לי נס - יש מחלוקת אם מברכים על נס כזה, למעשה נכון לברך בלי שם ומלכות.
א. באופן כללי צריך להקפיד מאוד מאוד על זמני העבודה ואסור לקרוא בהם דברים אחרים ואפילו לא הלכות, אבל אם יש הפסקה או זמן שאפשר לקרוא, מתאים שזה יהיה הראשון בתור.
ב. לא כדאי להתחבר למייל בבית רק בשביל ההלכות, בתקופה של שהיה בבית עדיף לומר תהלים
לגבי זמן לחוץ בעבודה - יותר נכון להמשיך בקביעות של ההלכות שיש בזה גם תועלת גדולה.
העברה בנקאית היא עצה טובה [אם יש לו אפשרות להשתמש בכסף בפורים עצמו] - ויש לומר לו שהעבירו לו כסף
בשעת הצורך אפשר להקל על ידי קנין שמקנים לו על ידי אחר- וחובה לומר לו שהקנו לו
הכי טוב אם יש אפשרות לתת כסף בהפקדה לשמירה אצל שכן שגר לידו, ובפורים לומר לו שיתן את הכסף הזה לפי החשבון [כמדומני שכך עושים ברוב ועדות הצדקה]
אם שותים רביעית [לחזו"א 150 מ"ל ולגר"ח נאה 86 מ"ל] בפעם אחת או בשתי פעמים ברציפות, צריך לברך מיד ברכה אחרונה
וההסבר הוא כך- ברכה ראשונה נמשכת בלי גבול כל עוד לא היה היסח דעת, אבל אם עובר זמן 'שיעור עיכול' [שצמא לשתות שוב או לכל היות 72 דקות] א"כ הפסיד את הברכה האחרונה על מה ששתה בהתחלה, ולכן אם שותה רביעית בלי הפסקה או בהפסקה אחת יברך מיד ברכה אחרונה, וממילא בפעם הבאה יברך שוב ברכה ראשונה
כך פוסק המשנה ברורה
דין פרוטה כדין מאה, ועל כן יש לשלם 6.70 בלבד.
לגבי מים, יש איסור 'שהיה' שזה איסור להשהות על האש מאכל או משקה שאינו מבושל כל צרכו, ואם השהה אסור ליהנות, אבל אם היה מבושל כמאכל 'בן דרוסאי' מותר ליהנות בדיעבד כשהשהה בשוגג, ומחשבים לפי 80 מעלות [שאם היה חם בחום כזה מותר בדיעבד]
לכן לכתחילה בודאי אין לעשות כך ובדיעבד הדין כנ"ל.
אם פרסם מודעה בישיבה למשך שבוע ברציפות, יכול אחר כך להשתמש בקופסה
אבל צריך לפרסם מודעה מקודם.
זה לא חיוב גמור כי הרי יש שיטות שאי אפשר להשלים, אבל באמת הדבר קרוב לחיוב, וכך נכון וראוי לעשות.
אין צד קולא, כי מצוה מתמשכת כמו ספירת העומר שמתחילה לפני בר מצוה מועילה לחיוב של אחרי בר מצוה וכך נפסק להלכה.
באמת שהדבר קרוב לחיוב אבל הוא גם ירויח בזה מפני שהמאמץ יועיל לו לעתיד שיזכור ויתמיד בזה ויזכה לאריכות ימים טובים בזכות זה כידוע.
אם הסדק אך ורק בידית ולא בגוף הספל עצמו, אין חיסרון והספל כשר
אם הספל בעצמו סדוק, הספל פסול לנטילה [בודאי בספל פלסטיק]
1. אין שום איסור בעיקרון, אבל צריך לשים לב שתהיה מבד עבה כי אם היא מבד דק, היא עלולה להיות קצת שקופה, אולי לכן יש את השמועה הזאת.
2. אין איסור בכלל וגם לא חשש במנשא אדום (רק צריך לשים לב בקשירה שיהיה מרווח).
בדרך כלל אין צורך ליידע את הלקוח,
אלא אם כן מפנים אותו לאחת יקרה יותר מהמקובל או פחות מוצלחת מהמקובל- רק בגלל אחוזי התיווך.
אם אין מנהג אחר- הדבר הנכון הוא חסה שזו האפשרות הטובה ביותר, גם למרור וגם לכורך
מי שיש לו מנהג אחר- יאכל חריין גם למרור וגם לכורך
ישנם מעטים שאוכלים חסה למרור וחריין לכורך- וזה בגלל הבעיה באכילת החריין מפני שיש סתימות שבלוע בהם חמץ ונשיכת החריין היא כמו חיתוך דבר חריף בסכין חמץ, ולכן בכורך אין את הבעיה הזאת כי אוכלים גם מצה ביחד והרוב הוא מצה.
מי שאוכל חסה גם במרור וגם בכורך, ישים בקערה חסה בשניהם.
צריך לתת מעשר כספים מתלושי מזון שאפשר לקנות איתם הרבה מוצרי מזון ומוצרי צריכה נוספים.
בתקופה האחרונה רבים שואלים האם צריך לתת מעשר כספים מתלושי מזון, ועיקר השאלה האם הם נחשבים כמו 'כסף' לענין מעשר.
והורה הגרי"ש אלישיב זצ"ל שאם יש אפשרויות רבות והתלושים אינם מוגבלים למוצר מסוים או כמה מוצרים מסוימים [למשל- התלושים אינם רק למשקאות או רק למוצרי חשמל, אלא אפשר לקנות הרבה דברים], הרי הם נחשבים כמו כסף, וממילא יש חיוב להפריש מהם מעשר כספים.
ולכן, תלושי המזון המחולקים כיום, כיון שאפשר לקנות בהם את רוב מוצרי המזון הנצרכים וכן את רוב מוצרי הבית הנצרכים בקביעות, הרי בודאי נחשבים כמו כסף וצריך לתת מהם מעשר כספים.
אם הם 'נכססים' והם דקים, ברכתם מזונות
מותר לענות אמן כשהידים אינם נקיות. כמו כן אם אפשר לומר את האמן כראוי – מדיני עניית אמן היה אפשר לענות אמן גם כשיש אוכל בפה, אלא שאין לעשות זאת משום שאין משיחים בשעת הסעודה.
מותר לכתחילה.
איסור קניית בגדים חדשים שייך רק בבין המצרים ולא בספירת העומר בכלל [בכל מקרה, שהחיינו מברכים בזמן הלבישה ולא בזמן הקניה, וגם מותר לברך שהחינו בספירה וגם המהדרים שלא לברך יכולים לברך בשבת]
אין צורך לחפש דברי תורה בעיתון, ומותר לזורקו כך. אם ידוע על מדור לדברי תורה, יש לתלוש את הטעון גניזה.
מכיוון שיש לצערנו מצילים גברים, צריך ללכת רק עם בגד ים צנוע
-בבריכה שיש רק מצילות ב"ה אפשר ללכת גם עם בגדים קצרים.
אפשר ליטול לילד צפרניים בלילה, ראוי להקפיד לא ליטול לו את צפרני הידים והרגלים ביום אחד (שיש שכתבו שיש בזה חשש סכנה.)
המנהג שאשה לא עושה התרת נדרים (אלא סומכת על כל נדרי הנאמר בכניסת יום הכיפורים), ויש הנוהגים שכשהבעל מתיר לעצמו הוא מתיר גם עבור אשתו בשליחותה, לאחר שהסביר לה את ענין ההתרה.
אכן, מבואר בספר חפץ חיים שהמדבר לשון הרע מבטל מצוות עשה של ואהבת לרעך כמוך, כיון שבוודאי כל אדם אינו רוצה שידברו עליו לשון הרע.
הטעם נפסל [מלבד מה שחיתוך דבר קר לא מעביר טעם] ואין שום חשש.
אם לא אומרים שום ברכה או דברי תורה אין צורך ליטול.
לא צריך לחשוש הם לא חמץ ודאי.
מספיק לשטוף ידים. (לפני התפלה, מן הראוי להקפיד על כלי.)
אין לעצב הזמנה למסיבה שתערך בשבת תוך חילול שבת ח"ו, כדי שלא לסייע חלילה בידי עוברי עבירה.
בודאי שכן.
אבל לגבי ריקודים וכלי שיר, יש היתר רק למי שרגיל תמיד להביא כלי שיר בשמחת השבע ברכות שעושה [לכן אשכנזים כמעט תמיד לא מביאים].
זה לא ממש איסור הלכתי, אבל אין זה צנוע ואין זה מוסרי לאשה לנהוג כך, כפי שהלכות צניעות אינם רק ביחס לאנשים אחרים אלא גם לאדם בתוך ביתו וזה מפורש בשו"ע הרבה פעמים בסימנים הראשונים, ההיתר היחיד הוא לצורך בריאות וכדו' שמתירים במקום שודאי אין גברים כמו שמתירים מכנסי התעמלות
בפסחים דף ג. מבואר שאין דרכה של אשה לישב בפיסוק רגלים על בהמה, וברש"י ובמאירי בנדה דף יד. מבואר שנשים אינם רוכבות בפיסוק רגליים, וכ"כ השיטמ"ק [כתובות דף י: ד"ה ולאו] שגנאי לאשה לפסק את רגליה. ומלבד זאת, לפעמים יש חשש בצניעות הלבוש (וכן לפעמים עלול להיות חשש פגיעה בבתולים).
וכ"כ שבט הלוי ח"י סי' כ"ו.
נייר כסף אחד - נחשב כמו מכסה שאין בו איסור הטמנה, בין לספרדים ובין לאשכנזים.
כמובן שלהוסיף עוד נייר כסף נוסף, אסור.
אפשר להספיד גם לאחר השלשים, עד סיום י"ב חודש.
בודאי שאין לקחת שקיות יותר מהנצרך, בלי לקבל על כך רשות מפורשת ממי שאחראי לכך.
אין בעיה. [אדרבה, יהודה השתבח בזה ששם ה’ נכלל בשמו].
אם הבן בר מצוה יבדיל הוא, אם אינו בר מצוה, הרי שאם אפשר בקלות לשמוע הבדלה משכנים עדיף לעשות כך, ואם אי אפשר תבדיל האם, והבן ישתה את היין.
אין חובה להלוות באופן שלא בטוח שהלווה יוכל להחזיר את החוב, אמנם אם יש ערבים להלואה שברור שיוכלו לעמוד בהחזר, צריך להלוות.
באמת לפי השו"ע זה קצת יותר חמור- כי אם המים בצינורית יורדים לפחות מחום שהיד סולדת בו א"כ יש בעיה לחממים ולהרתיחם שוב
אבל לפי הרמ"א אם הם עדיין נשארו קצת חמים א"כ אין איסור בישול.
אם אפשר לעשות בתוך השלשים – מה טוב, ואם לא, אפשר לעשות אח"כ. [לימדונו רבותינו ז"ל שבתוך שלשים יום לפטירה מדת הדין מתוחה יותר, ועל כן יש להשתדל אז יותר לעשות דברים לעילוי הנשמה].
זה לא הידור אלא איסור גמור ומוחלט, אסור לנשים לרקוד במקום שיש צלם כפי שהורו הגרי"ש אלישיב זצ"ל והגר"ש ואזנר זצ"ל.
הפוסקים דנו האם מותר לומר תודה בשעת ההחזרה, ולכן עדיף להחזיר, ורק אח"כ לומר תודה.
בעיקרון אפשר, אבל יש קצת הבדל, כי בקידוש זה ממש לכתחילה, אבל הבדלה רצוי ששתיהן ישמעו הבדלה מאיש- ורק אם אין אפשרות כזאת אז יכולות להוציא אחת את השניה בהבדלה
אסור משום כתובת קעקע, אולם במקום כבוד הבריות, למשל אשה שנשרו גבות עיניה ומתבישת לצאת כך ניתן להקל באיפור שאינו לעולם, ויש מן הפוסקים שהקלו בכך אף לצורך איפור, ותעשה כל אחת כהוראת רבותיה.(יעוין בכל זה בספר טהרת הבית חלק ג’ מעמוד כ""ט ואילך).
מותר לחדש. [משום שאין זה בגד העשוי לכבוד.]
איסור אין בדבר, אולם רבים נוהגים להימנע מכך משום שכתבו בספרי מוסר קדמונים [שבט מוסר פרק כ"ד, ספר הברית, ועוד] שההסתכלות על חיות טמאות יכולה לפגום חלילה בקדושת הולד.
להתפלל אסור, ולברך מותר, אם קשה להתלבש.
נהוג שאין נכנסים לבית הקברות בזמן ההריון. אם הדבר גורם לבושה בקרב המשפחה [למשל כשעדיין הדבר אינו ידוע לכולם], ניתן להקל בזה.
במשנ"ב סי' ע"ה סקט"ו הביא מחלוקת הפוסקים בענין זה, ולמעשה המנהג לאסור לגמרי גם לשלב בשיער אחר.
אפשר [וכך רבים עושים] להחליף עם אחרת.
אם הדבר לא יגרום לו להזכרת שם עבודה זרה וכדו', אין איסור בדבר.
אסור לדבר בשבחו של גוי אפילו שלא בפניו, כדי שלא נבוא להידבק בהם וללמוד ממעשיהם. (וכמבואר בשלחן ערוך יורה דעה סוף סימן קנ"א.)
מתוך ספר משכן עולם [סי' מ' סעי' ז']: אם כותבים קנס על איחור תשלום, צריך לכתוב רק קנס אחד על האיחור ולא קנס שנוסף על כל יום איחור וכדומה.
אם רגילים להשתמש בלחם למטרה זו הדבר מותר. (וכמובן אם אפשר עדיף להשתמש בלחם ישן שכבר אינו עומד לאכילה.)
כלי שאי אפשר להכשיר אותו, אסור להניח עליו מאכל איסור או 'הפוך' (בשרי על חלבי או להיפך) גם כשהוא צונן, הטעם לאיסור הוא מפני שאי אפשר להכשיר את הכלי החמירו בו יותר.
אם הניחו, לא צריך להכשיר בדיעבד.
כיון שאי אפשר להכשיר שיש של אבן קיסר, לכתחילה אסור להניח עליו מאכל איסור או מאכל בשרי על שיש חלבי, ולהיפך.
[הסבר: שיש קיסר אינו שיש אמיתי, אלא הוא תרכובת של חומרים שונים ודבקים, ולכן אי אפשר להכשירו (על פי הספר 'השלחן כהלכתו', של הרב ווייל, שעל פיו נשלחות ההלכות במדור 'הלכות כשרות')].
אפשר להכשיר שיש שעשוי מאבן [ולא משחיקת אבנים מעורבת בדבק ופלסטיק], זהו שיש שבעבר היה השיש היחיד והיום הוא נדיר ויקר מאוד מאוד.
מותר להוליד ריח בגוף האדם, רק לא בבגדים כמבו' בו ביום השבת סי' ל' סעי' כ"א, ושערות הם חלק מהגוף, לכן רק צריך להיזהר שלא יהיו שם בגדים.
מותר.
דברי תורה – מותר. אם כתובים שמות ה’, נוהגים להקל בזה. ויש המחמירים למחוק ע""י גרמא. [או למחוק לאחר כיבוי המסך].
לכתחילה לא, אבל בשעת הדחק אפשר להקל- ובשעת הדחק עדיף מגבת לבנה ממגבת אדומה.
כל אשה צריכה לקבל על עצמה מלאכה מסוימת שאותה לא תעשה בראש חודש, אלא אם כן יש לה מנהג אבות אחר. שאר המלאכות מותרות.
מעיקר הדין אפשר להקל, אעפ"כ צריך לשקול אם הדבר ראוי.
מותר לענות לשידור חי [ולא להקלטה], אולם אין חובה לענות.
אסור לקצר את הדרך ולעבור דרך בנין אחר בלא רשות מפורשת מהשכנים, משום שדרך בני אדם להקפיד בכך, משום הרעש והלכלוך וכו', ויש בכך א"כ משום גזל.
מותר.
אין לנגן או לשיר את המנגינות הללו.
בדבר האבד מותר
כיום, באזורים מסוימים קשה למצוא יחידה מתאימה, ובמקומות כאלו מציאת יחידה מתאימה היא דבר האבד.
כמובן, שאם יש אפשרות ראוי ונכון לא להגיע למצב של דבר האבד אלא לשכור מראש לתאריכים הנצרכים.
מותר לשנות מפני השלום. [כמובן כשאין עיצה אחרת].
מקור הדברים הוא מדברי הגמרא במסכת הוריות דף י""ג: שנאמר ששתיית מים של שיורי רחיצה קשים לשכחה. אולם כתבו בשם החזון איש [הובאו הדברים בספר שמירת הגוף והנפש] שאם שפך קצת מהבקבוק בין הרחיצה לשתיה אין חשש בדבר.
אסור לקצוץ עץ מאכל, אבל מותר לטפל בו ולחתוך את ענפיו כפי הצורך. (מדובר על שנה רגילה, בשנת השמיטה הדינים שונים).
מן הראוי ליטול ידים שוב, אם נגעו בידי מי שלא נטל.
אולם אם קודם שנטלו שוב נגעו במאכלים מותר לאכלם ללא חשש.
לא. יש לגונזם דוקא.
אין לזרוק דברי תורה למיכלי גריסה או לאשפה אפי' בשתי עטיפות, ומצוי בהרבה מקומות מיכלים מיוחדים לגניזה.
עיתונים שלפעמים יש בהם דברי תורה אין צריך לחפש את דברי התורה, ואפשר לזרקם ב2 עטיפות.
מעיקר הדין אין בזה חילוק בין איש לאשה. (אולם יש שנהגו להקל ולסמוך על הסוברים שבזמן הזה שלא מצוי מלח סדומית בינינו אם היד נקיה א""צ ליטול).
לימוד המשנה הוא דבר ששייך לגברים ולא לנשים. [מלבד משניות מסכת אבות.] נשים יכולות לומר תהילים לעילוי נשמה.
כל אלו אינם צריכה גניזה (ויש שהחמירו בכיתוב ה', והמחמיר תבוא עליו ברכה.)
איפור שהוא 'קרם' ולא רק צבע, ראוי להדר שיהיה הכשר לפסח כמו סבון ו'שמפו'
כלומר, מי שמקפיד על כשרות של סבון ושמפו לפסח, יקפיד גם על כשרות של קרם פנים וסבון פנים [אבל אודם וסומק לא צריך הכשר בכלל]
אם הבת נזקקת ודאי שיש בזה משום תרומה, ואדרבה הקרוב קרוב קודם.
אפשר להקל
מפני שהמשמעות היא מליצית, ובדבר כזה שיש רק שילוב כמה מילים מתוך פסוק אפשר להקל בלשון מליצית בלבד
הזמנות שיש בהם פסוק שלם צריכות גניזה גם אם לא השתמשו בהם כלל
אין מה לחשוש מקפידה על לא דבר. מלבד זה, נאמר בפסוק "תחנונים ידבר רש ועשיר יענה עזות", ויש להניח שאדם שמדבר כך אינו נזקק כלל, ובכלל לא היה צריך לתת לו.
אין בעיה. אולם יש להקפיד לא לצער את בעל החיים, ולהאכילו כל יום קודם האכילה שלך.
השינוי אינו סיבה להתיר במקרה הזה, אבל יש שני צדדי היתר אפשריים :
א. לחמניות בשיעור אכילת כל המשפחה לסעודות של יום שלם [לאשכנזים, ולספרדים לסעודה אחת] מותרות, ולכן אם יש בני משפחה רבים קרוב לודאי שהשיעור אינו גדול כל כך.
ב. מיני מזונות שלא נאכלים עם בשר או עם חלב לא נאסרים, ובדרך כלל לחם ולחמניות כן נאכלים עם בשר או חלב אבל יתכן שלחמניות אלו בגלל טעמם נאכלים בנפרד- ותלוי באמת לפי האמת בזה.
מכיון שאין משתמשים שם כלל (ואף לא לאחסון חפצים), המקום פטור ממזוזה.
נהוג ללכת עם טבעת הנישואין תמיד, כדי שתזכור האשה שהיא אשת בעלה, וכמו שכתב בספר החינוך. על כן עדיף לתקן את טבעת הנישואין מאשר להחליפה.
אסור להיכנס עם הטבעת לשירותים, אא"כ הטבעת מכוסה. (ויש מן הפוסקים שהחמירו והצריכו 2 כיסויים.)
בצל נחשב חריף, ואם טיגנו אותו לבדו בלי ירקות אחרים שהם הרוב מהמאכל, הוא נעשה בשרי בכל מקרה, גם אם כבר עברו 24 שעות מבישול הבשרי במחבת
אבל לא צריך לחכות שש שעות, רק לא לאכול אותו עם חלב
הבצל כמובן בשרי
אבל מכיון שהוא התמתק בבישול א"כ עכשיו דינו כמו מאכל בשרי רגיל [הפלפל חריף הוא מיעוט ולא מתחשבים בו] שהבלוע לא יוצא בלי רוטב- לכן המעבד מזון לא נעשה בשרי
מועיל לתופרו [למעשה כשר גם כך]
בודאי שגם יסורי נפש מכפרים, ואדרבה לפעמים הם יותר קשים מיסורי הגוף, וכנאמר "רוח איש יכלכל מחלהו ונפש נכאה מי ישאנה".
דברים שאדם גורם לעצמו לכאורה אינם בגדר יסורים המכפרים, אבל הרבה דברים בחיים שנדמה לנו שהם בידינו אינם בידינו.
בתוך ה'תחום' כן,
מחוץ לתחום- רק אם צריך את שתיהם [למשל- צריך את הבעל כדי שידבר עם הצוות הרפואי ו'יזכיר' להם מדי פעם לטפל וגם צריך את האמא כדי שתסייע לאשה בהקלת הכאבים בזמן הלידה עצמה]
'תחנה' נוספת- אם יש צורך כנ"ל בודאי מותר [לתשומת לב- הכונה להקלה בזמן הלידה עצמה] ואם אין צורך ממש - אם יש 'יתובי דעתא' כי היא מפחדת ללדת בלי אמא שלה א,כ מותר, אבל אם רק כדי 'לכבד' אותה א"כ אסור
- כל הנ"ל גם ביום טוב מפני שיש הבערות חדשות כל רגע
זו לא כל כך שאלה מעשית, מפני שאם אין ארגון חסד שיש לו נהגים נכרים, א"כ מהיכן ימצא נהג בלי כסף- וממילא הצורך להגיע לבית חולים מכריח גם תשלום - כפי שצריך לענות לפקידת הקבלה על שאלות של תשלום [קופת חולים וכתובת וכו'] למרות שהיא יהודיה וזה חמור הרבה הרבה יותר
מותר [כבר הורה מרן החזון איש זצ""ל שלפי אורח החיים כיום יש להקל בזה].
אם יש לו אפשרות להשיג כסף [ע""י הלוואות או מכירת דברים שאין לו צורך שוטף בהם וכדומה], מותר להזכיר לו.
איסור צער בעלי חיים הותר לצורך שימושי האדם, ועל כן קל וחומר שאין האדם מחויב להוציא כסף רב לריפוי בעל החיים.
אתה יכול לקבל תענית, ויה"ר שהוא יזכה לישועה בתוך כל ישראל. יש לקבל את התענית בתפילת מנחה שקודם התענית, כפי הנוסח הנדפס בסידורים.
כדאי לומר לה, קשה לומר שזה חיוב גמור, אבל בודאי דבר נכון וראוי.
אם כשתמנעי מלתת לה הדבר יגרום לה לשנאה וכו' מותר לתת לה. אם אפשר, מן הראוי לאכול איתה ולברך בקול רם כדי שהיא תשמע את הברכה.
בדרך כלל אין מי שפרע על מי שלא נתן כסף אבל 'אין רוח חכמים נוחה ממנו' על שביטל את הסיכום.
אבל במקרה הזה בודאי מותר, מפני שהשני דוחה את העיסקה [אלא אם כן הוא אנוס באמת למשל אם אינו יכול לצאת בגלל שגר במקום מסוכן וכדו']
בימינו צריך מאוד להבדיל בין בעיה נפשית אמיתית לבין קושי טקטי ואולי חוסר מוצלחות חברתית שבעידן שלנו שיש הרבה מטפלים ופרסום אז מטפלים גם בזה
לפי המתואר, אין לה חיסרון במידות טובות ולא בהבנה איך צריך להתייחס לבעל וגם יכולה לעבוד בעבודה סבירה, ואפילו את השכל והתבונה לא לקחת כדורים היה לה, אם כן אין כאן חיסרון משמעותי לבעל
ולפי המתואר גם המיועד דומה לה בדיוק בנקודה הזאת, כך שגם מבחינת הציפיות הכל מתאים פחות או יותר
לכן אחרי כל השבחים והמעלות שבאים כרגיל בהגזמה מסויימת בשידוכים, אפשר לכל היותר לומר שהחלק החברתי [או הטקטי] הוא לא החלק החזק שלה- אבל זה לא מפריע לה לחיים בשום דבר בכלל - ולהמשיך במעלותיה במידות וביראת שמים ובעבודה וכו'
אם אין מים חמים בכלל, אין שום בעיה ומותר גם לכתחילה [אם יש כלים בכיור השני מומלץ להיזהר כדי שלא יהיו תקלות- אבל רק כהמלצה לזהירות כי מותר גם לכתחילה]
בודאי שכדאי לשלם כדי להציל את הילדים מאיסור גזל.
(לא ברור גם שאין חובה הלכתית לשלם, מחמת חובת שמירה כלפי כספי הצדקה, רק שהדבר תלוי במהות הארגון, האם הכסף מיועד עבור עניים מסוימים שאז יש חובת שמירה, או לא שאז אין חובת שמירה.)
אסור גם בלילה, רק בבוקר מותר.
ההיתר רק לחתן עצמו, ובשעת הדחק להוריו בלבד בלילה- אבל לא לדודים
הוא בודאי נעשה בשרי-לגבי שאסור לאוכלו עם חלב ממש.
אבל לגבי המתנת שש שעות, הכרעת האחרונים שאם בישלו בשר בהמה ממתינים שש שעות מזיעה שלהם ואם בישלו בשר עוף אפשר להקל שלא צריך להמתין שש שעות מהזיעה והאדים שלהם.
יש לרחוץ ידים בכל פעם (רצוי 6 פעמים) ולברך. אם קשה, די בנקיון הידים קודם הברכה.
אם רגילים לפעמים לתת לשכנים לטעום גם בלי ההלואה, כך שלא מוכח שעושים כן בגלל ההלואה, אין איסור בדבר.
בודאי צריך לברך על הציצית כמפורש בשו"ע ובמשנ"ב
יתכן שיש כאלו שבטעות לא מברכים מפני שבעבר היו אנשים נמנעים מלברך על טלית קטן מכיון שהיו בה הרבה פסולים כמש"כ המשנ"ב, אבל בימינו ב"ה הציציות כשרות ומהודרות ויש לברך.
לאחר השרותים די ליטול פעם אחת, ויש המהדרים [ע""פ קבלה] ליטול 3 פעמים לסירוגין. לאכילה מעיקר הדין די ליטול פעם אחת, ומהודר יותר ליטול על כל יד שתי פעמים ברצף [לא לסירוגין], והנוהגים ע"פ קבלה נוטלים 3 פעמים כל יד.
לפי המתואר- לא, מפני שהמתכת היא רק לנוי.
מקובל להורות שעקירה מסיבה צדדית שאינה שייכת לסעודה עצמה לא מחייבת ברכה.
אמרו חז""ל ""גזל ואינו יודע ממי גזל יעשה בהם צרכי רבים"", ולכן כדאי לתרום לארגון שכולן נהנים ממנו [כגון יד שרה] כשווי החפצים שלקחת.
את הכסף המזויף יש לזרוק.
ולגבי אם צריך להשלים את הסכום:
הדבר תלוי בלשון הקבלה, שאם אמרת שכסף זה יהיה לצדקה אין צריך להשלים סכום אחר תמורתו, אולם אם קיבלת על עצמך לתת סכום מסוים, יש להשלים את הסכום עם כסף אחר.
במקום הצורך מותר להכניס דברי מאכל ושתיה לשרותים, ושלא במקום הצורך כדאי להימנע, ואין הבדל אם הם מכוסים או לא. ולגבי ספרי קודש, לכתחילה ראוי שיהיו מכוסים בשני כיסוים [דהיינו כיסוי נוסף מלבד התיק, אם לתיק יש בטנה אין צריך יותר], ובמקום הצורך די בכיסוי אחד.
א באמצע הלילה לא יברך על נטילת ידים, אבל בבוקר יטול שוב פעם וכן יברך
ב יש להחמיר בבוקר שלא ללכת בלי נטילה
באופן כללי זה בסדר, הרי רוב התמונות נערכות בכל מקרה על ידי אנשים בצורה דומה ממש, ואפשר לקרוא גם לזה הדמיה של בריאת העולם.
מאז ומעולם היו תמונות כאלו ואחרות, וההבדל רק בחדות ובעיצוב, כך שאין עם זה בעיה
כמובן שיש להשמיט הדמיה של 'תמונות' של אדם או של חוה!
כן, זה נחשב טלטול, כי רוצים לתקנם ולכן אינם בטלים.
אם מניחים טפט, זה בסדר גמור לכתחילה.
כל דבר שהרואה מבין שעשו פה שינוי [ולכן הוא צריך לברר] הוא טוב. לכאורה צורת משולש בזוית ברורה הוא בסדר לפי זה.
באמת שההיתר היחיד הוא לכבוד רשב"י, אבל בבית אין היתר לשמוע
האגרו"מ כתב להקל לאותם אלו שמחמירים לא לשמוע כלי שיר כל ימי ספירת העומר עד חג השבועות, אבל כיום שהמנהג להקל אחרי ל"ג בעומר באמת שאין היתר חוץ מלכבוד רשב"י בלבד
כשנותנים מעשר כספים, יש שני 'מסלולים', יש 'מסלול' רק צדקה ויש 'מסלול' מצוות שזה כולל למשל תרומה למקוה או לכולל וכדו'
מי שרוצה רק צדקה, צריך כל חייו להצמיד בכך, ולכן רבים בוחרים מראש במסלול של מצוות באופן כללי
ולכן, מי שרגיל לתת ממעשרות למצוות כמו תרומה לבית כנסת או לכולל וכדו', בודאי יכול לתת לעזרה כזאת, וכך נוהגים רבים, אבל מי שבחר לתת רק צדקה לעניים, אם כן הדבר תלוי אם הוא 'עני' על פי ההלכה, והמודד הוא אם הוא לא גומר את החודש בצורה מספקת וההכנסות אינם מכסות את ההוצאות בצורה מספקת.
על אף שמצוה לפייס את העני בדברים, אולם זה מגבר לגבר ומאשה לאשה, אולם לא מוטל על האשה לפייס גבר או להיפך.
לקרובי משפחה, הם קודמים
אבל באופן כללי רבים וטובים מחלקים את המעשרות לכמה חלקים וחלק ממנו נותנים לתמיכה במוסדות כמו כוללים משום הצורך ה'לאומי' שלהם בעם ישראל
לשניהם אין חיוב כי מעריב שלפני מוצ"ש הוא רק מנהג ולא דוחה חיובים ומצד שני תפילה על אח זה רק 'התנדבות' [כמובן שמדובר שאין לו בנים- אם יש בנים א"כ אין צורך כי הבנים מתפללים], לכאורה הדבר הנכון יותר שיתפלל מי שיש לו יארצייט על אביו משום כיבוד אב.
ציפורן אינה אסורה באכילה, אבל עור האדם אסור באכילה, ולכן אם התגרד מעט ציפורן אין איסור לאכול אבל אם התגרד עור אסור לאכול אא"כ יש ביטול [ביבש- ברוב ובלח בששים], דם אדם אסור רק משום מראית העין ובטל כשלא ניכר צבע אדום.
אמרו חכמנו ז"ל "גזל ואינו יודע מי גזל יעשה מהם צרכי רבים". במקרה שלך אין כאן גזל חלילה, אולם אותו רעיון קיים, שאם הגעת למסקנה שאין באפשרותך למצוא את המעביד, תרום סכום זהה לארגון שכולם נהנים ממנו.
כן, אם מחליפים מזוזות, צריך לברך שוב.
בין לאשכנזים ובין לספרדים
נאמר בפסוק (משלי כו ב) ""כַּצִּפּוֹר לָנוּד כַּדְּרוֹר לָעוּף כֵּן קִלְלַת חִנָּם לא תָבֹא"", ואין ממה לחשוש, ויהי רצון שתזכה לרוב אושר ועושר.
א. חובה להחזיר רק את הסכום שבודאי הוחזר לך יותר מהמגיע לך, ועל השאר נאמר הכלל 'המוציא מחבירו עליו הראיה'.
ב. החוב הוא לנהג ולא לאגד [משום שהנהג הוא המפסיד מכך], ואם אין ידוע מי הנהג יש לעשות בכסף 'צרכי רבים', דהיינו דבר שכולם נהנים ממנו [למשל, לתרום את הסכום לאגודת יד שרה].
עד גיל שלש ילדים יכולים לאכול מאכלי חלב אחרי שסיימו את מאכלי הבשר ופיהם נקי. לאחר מכן מרגילים אותם לאט לאט. (יש כתבו שעד גיל חמש ימתינו שעה, ומגיל חמש עד עשר שלש שעות, ומגיל עשר שש שעות, שיעורים אלו כמובן אינם מוחלטים, והכל לפי הענין, ובילד חלש יש להקל יותר, ובפרט בבשר עוף.)
כל המצאה יכולה לשמש לטוב ולרע
אם משתמשים בה לפסוק הלכות זה אכן חמור מאוד מאוד
אבל אם משתמשים בה לתמונות ודמויות זה בסדר גמור. (כלי לגרפיקה וכד')
מן הראוי שרוחב הטלית קטן יהי 60 ס"מ, או לפחות 50 ס"מ, לגבי האורך הכי מהודא הוא שיהיה 60 ס"מ מקדימה ו60 ס"מ מאחורה, ולפחות 45 ס"מ מקדימה ו45 ס"מ מאחורה, כמו כן כדאי לקנות ט"ק שפתח בית הצוואר חתוך כמו T, כך שכל הבגד קיים ומצטרף לשיעור, ולא שחתוך בעיגול באמצע.
גודל הטלית רוחב אמה ואמה לפניו ואמה מלאחוריו, ולפחות 3/4 אמה לפניו ו3/4 אמה מלאחריו.
נקב בית הצוואר אינו מצטרף, אא"כ אין בו חסרון אלא חתך כמו ז.
בגודל האמה כידוע יש 2 מנהגים, למנהג ירושלים מחשבים את האמה ל48 ס"מ, ולפי"ז צריך לפחות 36 ס"מ מכל צד, ורוחב 48 ס"מ.
ובהרבה מקומות נהגו להחשיב את האמה ל60 ס"מ [מה שנקרא כיום שיעור חזון איש], שלפי"ז צריך רוחב 60 ו45 ס"מ מכל צד.
אם המשכיר מרשה לשוכר, על השוכר לשייר אמה על אמה, ויש שהקילו בכך, והמיקל יש לו על מה שיסמוך. [מקורות לדיון בנושא אפשר למצוא במ"ב דרשו סי' תק"ס הערה 10.]
יש לעשות התרת נדרים ע""י שלשה בני אדם, שיהיה בהם לפחות אחד שהוא תלמיד חכם היודע את דיני התרת נדרים.
מלכתחילה עדיף לסיים את הברכה עם הש"ץ ביחד ממש וכך לא יצטרך לענות אמן
,אם בכל זאת קרה וסיים לפני הש"ץ ושמע את הש"ץ מסיים את הברכה- יענה אחריו אמן
הבעיה יותר גדולה ממחוסר אמנה, מפני שהרשויות מחייבות להחזיר גם בלי סיבה בכלל, אלא רק חוזר בו, ויש בזה חשש גזל ממש
באופן כללי יש מקום להקל קצת אם 'מנהג המדינה' כך, אבל באמת הדבר בעייתי ביסודו, ורק 'מנהג המדינה' המקובל שנוצר למעשה מביא להקל קצת.
א. להתנות ולומר שהכסף אצלו כפיקדון עד פורים ואז יהיה אפשר להשתמש בו לענים
ב. לא
ג. העירו כעין זה בשו"ת האלף לך שלמה סי' שפ"ג ובאחיעזר ח"ג סי' ע"ג, ועי' השולחן כהלכתו סי' י"ט סעי' כב והמועדים כהלכתם סי' ל"א סעי' ו'.
יתכן שבימינו יש קצת חזקה כמו אומן לא מרע אומנותיה, כי רוב הגבאים עוסקים בזה כעיסוק גמור, אלא שלא כולם מקבלים כסף- ובכל זאת יש קצת צירוף לסמוך עליהם שלא ייצא עליהם שם לא טוב
בבוקר יש ליטול ידים 6 פעמים לסירוגין (דהיינו פעם על יד ימין ופעם על יד שמאל 3 פעמים על כל יד), והנוהגים כדעת הגר"א נוטלים 8 פעמים.
לסעודה די ליטול ידים מספל פעם אחת על כל יד. (ויש ליטול בשפע, שיהי בכל שפיכה כרביעית מים, דהיינו )10-20% מספל רגיל), יש המהדרים ליטול 2 פעמים על כל יד (2 פעמים על יד זו ו2 פעמים על חברתה), והנוהגים כדעת המקובלים שופכים 3 פעמים על כל יד.
אחרי יציאה מבית הכסא די לשטוף את הידים בברז, ויש המהדרים לשטוף 6 פעמים בסירוגין. (דהיינו 3 פעמים על כל יד.)
אם עומדים להתפלל אחר היציאה מבית הכסא, מן הראוי ליטול ידים מספל.
אמרו חכמים "המבזבז אל יבזבז יותר מחומש", ועל כן מי שהיכולת בידו יתן צדקה 20% מרווחיו, מעבר לזה יש לחסוך.
כדאי לשלוח מכתב [או מייל] ל2 החברות, אם הם לא יתייחסו אין זה מענינך.
אם עושה כך רק בשיניים ולא בידיים, מותר גם למבוגרים
בידיים, אסור
לגבי הסידור, אם רשום שם משפחה ואפשר לנסות לברר היכן הבעלים יש לעשות כן.
אם אי אפשר, ניתן להשתמש בסידור, רק לרשום אצלכם שמצאתם סידור כזה וכו', כשיבוא אליהו במהרה בב"א תחזירו את דמי האבידה לבעלים.
אין שום חשש
זה מדיני 'תליה' כלומר שיש במה לתלות שהחתך נעשה מהכלים והסכינים במשחטה
דיני תליה הם גם בדאורייתא
זה שייך לך.
הכל תלוי במציאות, מקום שלא אמור להיות שם חמץ לא צריך לבדוק, ואם כן יכול להגיע לשם חמץ צריך לבדוק
אם המקום קטן מאוד אפשר להכניס לשם איזה חומר 'פוגם' כי פחות מכזית חמץ שהוא מאוס לא צריך בדיקה, ואם מכניסים לשם חומר חריף מאוד שפוסל לגמרי את החמץ א"כ גם אם יש שם כזית לא צריך לבדוק.
כן
בירושלים המנהג לא לומר בכלל
בשאר הארץ אומרים סליחות עד 'הרחמים והסליחות' ומדלגים ואומרים 'אבינו מלכנו' ואחר כך קדיש.
אורך הפיאה מותר שיהיה עד סוף הכתף. (תחילת הזרוע).
לאחר שיחה עם מנסחי תקנות 'משמר התורה' כך אמרו:
פאה נכרית טוב שתגיע עד סוף החוליה הראשונה של הצואר [המקום של השרשרת בעורף], ומעיקר הדין מותר שתגיע עד סוף הכתף.
ולכן מותר עד סוף הכתף, אבל טוב שתהיה רק עד סוף החוליה הראשונה
הבשר והסיר הבשרי מותרים
המכסה צריך הגעלה [אפשר גם בבית]
לא, על תיקון של קלקול לא מברכים
יש לברך שהחיינו, ואם גם אחרים נהנים מזה יש לברך הטוב והמטיב ולא שהחיינו.
השאלה נכונה, ובאמת לפי כל הפוסקים כולם הברכה היא מזונות כפי שכתבת.
עכ"פ ברור שלמעשה שוקולד עם שברי עוגיות, כיף כף, ופסק זמן מברכים עליהם מזונות. לתשומת לב, אם השוקולד והמזונות נפרדים ולא מעורבים [כמו בקרמבו] מברכים שתי ברכות
מכיון שאלו הם הכללים שנקבעו ע"י הנהלת הסופר (מחמת החוק), אפשר לבקש לשלם כפי המחיר המופיע על המדבקה.
הכיתוב "קמח ישן" פירושו שאין בעוגיות חשש איסור חדש, והם כשרים למהדרין מן המהדרין (ודלא כמקילים באיסור חדש בחו"ל.)
ברור שהאם כבר לא תחזור ושהביצים כבר מקולקלות, ולכן לא נותר אלא לזרקם.
קשה לפרט, אבל ממש אי אפשר לסמוך, צריך לטבול בלי ברכה.
מותר להשתמש בחולצה [משום שהדבר נעשה לנוי ולא לשם עבודה זרה], והמחמיר בזה קדוש יאמר לו.
מותר ליטול ידים במים הנוטפים מהמזגן, אם הם ראוים לשתיה.
גם אם תהיה אי נעימות, אין שום היתר!.
ב"ה יש צלמות, וכיום כשהנסיון הוכיח מאוד [בעווה"ר] כמה מכשולות נגרמים כשיש צלם ומסריט, וכמעט בכל הסמינרים המכובדים שומרים על כך, אין שום היתר לדבר כזה.
א. יש לומר את שם האב.
ב. אפשר לדלג על המילים בעבור שיתן וכו'.
לגבי המדבקה צריך לברר בועד הכשרות
אם יתברר שהם אוצר בית דין-
לגבי המחיר, אם המחיר אינו פחות שליש [בערך] מהמחיר הרגיל, יש איסור גמור לקנות פירות כאלו
בוודאי אסור לשמוע!
אבל יש מצוה אם אפשר לשמח אותו באופן כללי, זו מצוה שמביאה לחיי העולם הבא.
כדאי לנסות לברר אצל השכנים מה שם המשפחה ולהחזיר להם, אם א"א ניתן להשתמש בספרים, רק לרשום אצלכם שנותרו אצלכם ספרים אלו וכו', כשיבוא אליהו במהרה בב"א תחזירו את דמי האבידה לבעלים.
מכיון שמדובר בשאלה ולא בהלואה, אין כאן איסור ריבית.
א. באמת יותר טוב לצאת ידי חובה מאיזה שכן כדי שהיא לא תצטרך לשתות יין בעצמה, אבל אם אין אפשרות כזאת בצורה סבירה, אפשר להקל בשעת הצורך
בימינו כמעט ואין אפשרות חוץ מיין.
ב. בוודאי לומר, אומרים את זה גם צעירות שלא נשואות וכו' והכוונה באופן כללי הרי זה נאמר בלשון רבים.
צריך לקרוע
והעצה הטובה היא להביא בגד ישן מאוד וללבוש מעל הבגד הרגיל ולקרוע את הבגד הישן ולהוריד מיד אחר כך כפי שכתבתם
יש גם גמ"ח כזה [בתשלום סימלי] הטל' שלו- 0527146090 נמצא קרוב מאוד לכותל המערבי
מתחילים עם מספריים וממשיכים ועושים ביד מלמעלה למטה
מצוה בו יותר מבשלוחו
כל בגד מותר לכבס אם הוא 'מלוכלך' ואין בגד אחר, אלא שקשה בימינו לומר על כל דבר מלוכלך כי אנחנו מכבסים בגדים 'שלבשו אותם הרבה זמן' ורק בגד שממש מלוכלך [למשל התלכלך בבוץ או בשוקולד] מותר לכבס אם אין לו אחר.
ולכן צריך לראות ולהתבונן היטב האם הבגד באמת 'מלוכלך' שאז מותר לכבס או רק 'צריך כביסה' שאז אין היתר לכבס
אפשר אם יש צורך.
רבי יהודה החסיד (בעל ספר חסידים, מגדולי מקובלי אשכנז הקדמונים) בצוואתו הזהיר ששם החותן והחתן לא יהיו שוים, ונחלקו האחרונים האם אזהרה זו נאמרה לכל אדם או רק לזרעו, ולמעשה נמנעים רבים מלעשות שידוכים שכאלו.
אם יש סיבה שאתם מעונינים בדוקא בשידוך זה, יש מקום לשקול הוספת שם (לחתן או לחותן.)
אם כתוב על הנייר את שם ה' ודאי שיש לגנוז.
וכן אם נכתבו דברי תורה לשם לימוד תורה יש לגנזם.
הכל נפסל מאכילת אדם ואין מה לחשוש בכלל.
אם יש בגדים רגילים מושלמים ועליהם הבגד הזה רק לתחפושת בלבד, אפשר להקל.
לא, תיקון נעליים אסור ממש מעיקר הדין.
השאלות והתשובות עולות לאתר ללא פרטים מזהים.
