מסכת נגעים, פרק ד, משנה י

משנה י: בַּהֶרֶת כַּגְּרִיס וּפָשְׂתָה כַגְּרִיס, נוֹלְדָה לַפִּסְיוֹן מִחְיָה אוֹ שֵׂעָר לָבָן, וְהָלַךְ לָהּ הָאוֹם, רַבִּי עֲקִיבָא מְטַמֵּא, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, תֵּרָאֶה בַתְּחִלָּה. בַּהֶרֶת כַּחֲצִי גְרִיס וְאֵין בָּהּ כְּלוּם, נוֹלְדָה בַהֶרֶת כַּחֲצִי גְרִיס וּבָהּ שַׂעֲרָה אַחַת, הֲרֵי זוֹ לְהַסְגִּיר. בַּהֶרֶת כַּחֲצִי גְרִיס וּבָהּ שַׂעֲרָה אַחַת, נוֹלְדָה בַהֶרֶת כַּחֲצִי גְרִיס וּבָהּ שַׂעֲרָה אַחַת, הֲרֵי זוֹ לְהַסְגִּיר. בַּהֶרֶת כַּחֲצִי גְרִיס וּבָהּ שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת, נוֹלְדָה בַהֶרֶת כַּחֲצִי גְרִיס וּבָהּ שַׂעֲרָה אַחַת, הֲרֵי זוֹ לְהַסְגִּיר:

משנה י: היתה הבַּהֶרֶת כַּגְּרִיס, והסגירה הכהן שבעה ימים, וּבסיום ימי ההסגר פָשְׂתָה – התפשטה הבהרת בשיעור כַגְּרִיס, וטימאו הכהן לגמרי, ולאחר מכן נוֹלְדָה לַפִּסְיוֹן מִחְיָה אוֹ שֵׂעָר לָבָן, שזהו סימן טומאה, וְהָלַךְ לָהּ הָאוֹם – והנגע הראשון הסתלק לגמרי, ונמצא שנשאר עתה רק הפסיון, ובו סימן טומאה בפני עצמו, של מחיה או שער לבן, רַבִּי עֲקִיבָא מְטַמֵּא – סובר שנשאר הוא בטומאתו הראשונה, וכשיטתו לעיל שהפשיון נחשב כחלק מהנגע הראשון אף כשהנגע הראשון התקטן או הסתלק, והרי כאשר היה בנגע סימן טומאה אחד ובא אחר תחתיו מבואר להלן (פ"ה מ"ב) שנשאר בטומאתו, וכל שכן כאן שקודם שהסתלק הנגע הראשון כבר התחדש סימן טומאה נוסף בפשיון, של מחיה או שער לבן, שבודאי נשאר הוא בטומאתו הראשונה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, כיון שהנגע הראשון הסתלק לגמרי אין הפשיון נטמא מחמתו, אלא תֵּרָאֶה בַתְּחִלָּה – הרי זה כנגע חדש הנראה לכהן (ואמנם כיון שיש בו שיעור כגריס, וגם סימן טומאה של שער לבן או מחיה, ודאי יטמאנו הכהן מיד, מכל מקום יש נפקא מינה מכך שזהו נגע חדש, כגון שהיה זה בימי הרגל, שיכול להטהר מהנגע הראשון, וברגל עצמו לא יראו את הנגע החדש, ויהיה טהור עד סוף ימי הרגל).

היתה בַּהֶרֶת בשיעור כַּחֲצִי גְרִיס, שאין זה שיעור טומאה, וְאֵין בָּהּ כְּלוּם – אין בה שום סימן טומאה, ונוֹלְדָה בסמוך לה בַהֶרֶת כַּחֲצִי גְרִיס, וּבָהּ שַׂעֲרָה אַחַת, ונמצא שיש בו עתה נגע של גריס שלם ושערה לבנה אחת, הֲרֵי זוֹ לְהַסְגִּיר (ואף שלכאורה דין זה פשוט הוא, צריך לומר שהתחדש בזה שאף אם ראה הכהן בתחילה את חצי הגריס וטהרו, אחרי שנולד בו חצי גריס נוסף עליו להסגירו).

היתה בַּהֶרֶת כַּחֲצִי גְרִיס, שאין זה שיעור הראוי לטומאה, וּבָהּ שַׂעֲרָה אַחַת, שאין זה סימן טומאה, ולאחר מכן נוֹלְדָה בסמוך לה בַהֶרֶת נוספת כַּחֲצִי גְרִיס נוסף וּבָהּ שַׂעֲרָה אַחַת, אף שעתה יש כאן בהרת בשיעור גריס ובה שתי שערות, אין זה סימן טומאה, כיון שיש צורך שתקדם הבהרת לשערות הלבנות, והרי כאן השער הראשון שהיה בבהרת הראשונה קדם לבהרת השניה, ואינו נחשב כסימן טומאה, אלא הֲרֵי זוֹ לְהַסְגִּיר, ככל בהרת ששיעורה כגריס ואין בה שתי שערות לבנות.

היתה בַּהֶרֶת כַּחֲצִי גְרִיס, שאין זה שיעור טומאה, וּבָהּ שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת, שזהו סימן טומאה, אך אינו מטמא כשאין בבהרת שיעור כגריס, ולאחר מכן נוֹלְדָה בסמוך לה בַהֶרֶת נוספת בשיעור כַּחֲצִי גְרִיס, וּבָהּ שַׂעֲרָה אַחַת, כיון שאין כאן שתי שערות לבנות שנולדו לאחר שהיתה בהרת בשיעור גריס, אין כאן סימני טומאה, אלא הֲרֵי זוֹ לְהַסְגִּיר, ככל בהרת בשיעור גריס שאין בה סימני טומאה.