מסכת ביצה, פרק ד, שיעור 46

תָּנוּ רַבָּנָן בברייתא, מוֹלְגִין – שורים במים חמים אֶת הָרֹאשׁ וְאֶת הָרַגְלַיִם של הבהמה ביום טוב, וּמְהַבְהֲבִין אוֹתָן בְּאוּר – חורכים אותם מעט באש, כדי להסיר את השיער מהעור ולהכשירם לאכילה, אֲבָל אֵין טוֹפְלִין אוֹתָן לֹא בְּסִיד, וְלֹא בְּחַרְסִית – לבינה כתושה, וְלֹא בֲּאֲדָמָה, שזו דרך מעבדי העורות, להניח חומרים אלו על העור כדי להשיר את השיער ולעבדו, וְאֵין גּוֹזְזִין אוֹתָן בְּמִסְפָּרַיִם, כיון שנראה הדבר כאילו הוא צריך את השיער. וְאֵין גּוֹזְזִין אֶת העלים הכמושים של הַיֶּרֶק התלוש בַּמִּסְפּוֹרֶת שֶׁלּוֹ – במספריים המיוחדים לחותכו מהקרקע, כיון שהרואה זאת יסבור שליקטוהו היום מן השדה, באיסור, אֲבָל מְתַקְּנִין אֶת הַקּוּנְדֵּס וְאֶת הָעַכָּבִיּוֹת, שהם ירקות שיש טורח גדול בתיקונם, ואף על פי כן מותר לטרוח ולתקנם. וּמַסִּיקִין וְאוֹפִין בְּ'פוּרְנֵי', שהוא תנור גדול, ואם יש לו אורחים רבים ואינו יכול לאפות בתנור רגיל, רשאי לאפות בתנור גדול שכזה, וּמְחַמְּמִין חַמִּין בְ'אַנְטִיכֵי', שהוא מין מיחם, ואף שהוא משמר את חום המים זמן רב, ואף אחרי יום טוב, ואין חוששים שייראה הדבר כאילו מחמם לצורך יום חול. וְאֵין אוֹפִין בְּפוּרְנֵי חֲדָשָׁה, גְּזֵרָה שֶׁמָּא תִּפָּחֵת – יפול הטיט שתיקנו בו את גג התנור הפנימי, ויתקלקלו המאכלים, ונמצא שטרח שלא לצורך.

תָּנוּ רַבָּנָן בברייתא, אֵין נוֹפְחִין בְּמַפּוּחַ בְּיוֹם טוֹב כדי להעלות אש, כיון שנראה בכך כאומן העוסק במלאכתו, אֲבָל נוֹפְחִין בִּשְׁפוֹפֶרֶת – בקנה דק, שאין זה מעשה אומן. וְאֵין מְתַקְנִין אֶת הַשַּׁפּוּד, וְאֵין מְחַדְּדִין אוֹתוֹ, כיון שיש בכך משום עשיית ותיקון כלי, האסורים ביום טוב.

תָּנוּ רַבָּנָן בברייתא, אֵין פוֹצְעִין אֶת הַקָּנֶה לִצְלוֹת בּוֹ מָלִיחַ, כלומר אין חותכים חתיכות מהקנה כדי להניחם על רשת המיועדת לצליה, ולהניח עליהם את המליח, כדי שלא ייחרך מהאש, לפי שיש בכך משום תיקון כלי. אֲבָל פּוֹצְעִין אֶת הָאֱגוֹז העטוף בְּמַטְלִית, כדי לאכול את הפרי שבתוכו, וְאֵין חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא תִּקָּרַע, כיון שאפילו אם תיקרע המטלית אין בכך מלאכה האסורה מן התורה, שהרי אינו קורע על מנת לתפור.

סְלִיקוּ לְהוּ הַמֵּבִיא