מסכת עירובין, פרק ו, משנה ב

משנה ב: אָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל, מַעֲשֶׂה בִצְדוּקִי אֶחָד שֶׁהָיָה דָר עִמָּנוּ בַּמָּבוֹי בִּירוּשָׁלַיִם, וְאָמַר לָנוּ אַבָּא, מַהֲרוּ וְהוֹצִיאוּ אֶת כָּל הַכֵּלִים לַמָּבוֹי עַד שֶׁלֹּא יוֹצִיא וְיֶאֱסוֹר עֲלֵיכֶם. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר בְּלָשׁוֹן אַחֵר, מַהֲרוּ וַעֲשׂוּ צָרְכֵיכֶם בַּמָּבוֹי עַד שֶׁלֹּא יוֹצִיא וְיֶאֱסוֹר עֲלֵיכֶם:

אָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל, מַעֲשֶׂה בִּצְדוֹקִי אֶחָד, שֶׁהָיָה דָּר עִמָּנוּ בְּמָבוֹי בִּירוּשָׁלַיִם, וביטל את רשותו לבני המבוי, כדי שיועיל העירוב (וסוברת המשנה שדין צדוקי כדין יהודי, היכול לבטל רשותו), וְאָמַר לָנוּ אַבָּא, כיון שיכול הצדוקי לחזור בו מביטול הרשות, מַהֲרוּ וְהוֹצִיאוּ אֶת כָּל הַכֵּלִים מהבית לַמָּבוֹי, מיד כשנכנסה השבת, ועל ידי זה נעשה כעין קנין 'חזקה' במבוי למשך השבת, ואין הצדוקי יכול לחזור בו, עַד שֶׁלֹּא (-קודם ש)יוֹצִיא הצדוקי את כליו, וְיֶאֱסוֹר עֲלֵיכֶם את הטלטול במבוי, שהרי בכך הוא מראה שחזר בו מביטול רשותו.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מעשה זה בְּלָשׁוֹן אַחֵר, ולדבריו דין הצדוקי כדין גוי, שאינו יכול לבטל את רשותו וכך אמר להם אביהם, כיון שאין מועיל ביטול רשות של צדוקי, מַהֲרוּ וַעֲשׂוּ צָרְכֵיכֶם בַּמָּבוֹי, קודם כניסת השבת עַד שֶׁלֹּא יוֹצִיא – קודם שיצא ויסתיים היום ותכנס השבת, וְיֶאֱסוֹר עֲלֵיכֶם, כיון שאין ביטול הצדוקי מועיל.