מסכת עירובין, פרק ו, משנה ח

משנה ח: חָמֵשׁ חֲצֵרוֹת פְּתוּחוֹת זוֹ לָזוֹ וּפְתוּחוֹת לַמָּבוֹי, עֵרְבוּ בַחֲצֵרוֹת וְלֹא נִשְׁתַּתְּפוּ בַמָּבוֹי, מֻתָּרִין בַּחֲצֵרוֹת וַאֲסוּרִין בַּמָבוֹי. וְאִם נִשְׁתַּתְּפוּ בַּמָבוֹי, מֻתָּרִין כָּאן וְכָאן. עֵרְבוּ בַחֲצֵרוֹת וְנִשְׁתַּתְּפוּ בַמָּבוֹי, וְשָׁכַח אֶחָד מִבְּנֵי חָצֵר וְלֹא עֵרֵב, מֻתָּרִין כָּאן וְכָאן. מִבְּנֵי מָבוֹי וְלֹא נִשְׁתַּתֵּף, מֻתָּרִין בַּחֲצֵרוֹת וַאֲסוּרִין בַּמָּבוֹי, שֶׁהַמָּבוֹי לַחֲצֵרוֹת כֶּחָצֵר לַבָּתִּים:

חצר הפתוחה למבוי, נחלקו בדינה חכמים ורבימאיר, האם יש צורך גם בעירובי חצרות וגם בשתופי מבואות, או שדי באחד מהם. משנתנו עוסקת בשיטת רבי מאיר, הסובר שיש צורך גם בעירובי חצרות וגם בשיתופי מבואות: חָמֵשׁ חֲצֵרוֹת, פְּתוּחוֹת זוֹ לְזוֹ (ובגמרא מבואר שאין לגרוס לשון זו, ואין מדובר באופן שפתוחות זו לזו), וּפְתוּחוֹת לְמָבוֹי, אם עֵרְבוּ כל בני החצרות בַּחֲצֵרוֹת, וְלֹא נִשְׁתַּתְּפוּ בַּמָּבוֹי, מֻתָּרִין בַּחֲצֵרוֹת – להוציא מכל אחד מהבתים לכל אחת מהחצרות, וַאֲסוּרִין בַּמָּבוֹי – להוציא מהבתים למבוי (ואף על פי שכל בעלי הבתים שבכל החצרות משותפים במאכלם, מכל מקום כיון שעשו זאת בדרך של עירוב חצרות, ולא בדרך שיתוף מבואות, אסורים להוציא למבוי). וְאִם מלבד עירובי החצרות גם נִשְׁתַּתְּפוּ בני החצרות בַּמָּבוֹי, מֻתָּרִין להוציא כָּאן וְכָאן – גם בחצרות וגם במבוי.

עֵרְבוּ בַּחֲצֵרוֹת, וְנִשְׁתַּתְּפוּ בַּמָּבוֹי, וְשָׁכַח אֶחָד מִבְּנֵי החָצֵר וְלֹא עֵרֵב, אך השתתף במבוי, מֻתָּרִין בני כל החצרות כָּאן וְכָאן – בחצר ובמבוי, כיון שכל הטעם שאין די בשיתוף מבואות אלא יש צורך גם בעירוב חצרות הוא כדי שלא תשתכח תורת עירוב מהתינוקות שבמבוי, וכיון שכאן עירבו רוב בני החצר, ורק אחד מהם שכח, לא תשתכח מחמת כן תורת עירוב.

שכח אחד מִבְּנֵי מָבוֹי – שכחו בני אחת החצרות שבמבוי וְלֹא נִשְׁתַּתֵּף – לא השתתפו עם שאר החצרות במבוי, אך עירבו בחצרם, ועירבו את חצרם עם שאר החצרות, מֻתָּרִין בַּחֲצֵרוֹת, שהרי נתנו עירוב כדין, וַאֲסוּרִים כולם בַּמָּבוֹי, כי מאחר ואחת החצירות לא נתנה חלק בשיתוף המבוי אין השיתוף מועיל, ונאסרו כל החצירות להוציא למבוי כלים ששבתו בבתים, והטעם לכך, לפי שֶׁהַמָּבוֹי לַחֲצֵרוֹת נחשב כְּחָצֵר לַבָּתִּים, וכמו שאסור לטלטל מהבתים לחצר כשאחד מהבתים לא עירב, כך אסור לטלטל מהחצרות למבוי כשאחת מהחצרות לא השתתפה, ואף שגם החצרות וגם המבוי הם מקום הליכה לרבים, ואינם רשות היחיד כמו בית, מכל מקום לענין זה שוה דין הוצאה מבית לחצר לדין הוצאה למבוי, ששניהם אסורים ללא עירוב ושיתוף ויש צורך שכל בני החצר יערבו, וכל חצרות המבוי ישתתפו.