299. יצר (א)

כָּל אָדָם יֵשׁ לוֹ שְׁנֵי יְצָרִים, יֵצֶר הַטּוֹב וְיֵצֶר הָרַע. וּמְבֹאָר בְּדִבְרֵי חז"ל, שֶׁהַצַּדִּיק, בְּדָבָר שֶׁהֻרְגַּל בּוֹ כְּבָר, יֵצֶר הַטּוֹב מוֹשֵׁל בּוֹ עַד כְּדֵי כָּךְ שֶׁלֹּא תִתְאַוֶּה נַפְשׁוֹ לַעֲשׂוֹת רַע. וּרְשָׁעִים, כֵּיוָן שֶׁעָבְרוּ עֲבֵרוֹת וְהֻרְגְּלוּ בָּהֶן, נַעֲשָׂה לָהֶם כְּהֶתֵּר שֶׁלֹּא לְהִשְׁתַּדֵּל לַעֲשׂוֹת דָּבָר טוֹב, וְשֶׁלֹּא לִמְשֹׁךְ יָדוֹ מֵעֲשׂוֹת כָּל רַע, וְלֹא תְּאַוֶּה נַפְשׁוֹ לַעֲשׂוֹת זֹאת.

אֲבָל בֵּינוֹנִיִּים, שְׁנֵי הַיְּצָרִים שׁוֹלְטִים עֲלֵיהֶם, שֶּׁקָּשֶׁה לוֹ לַעֲבוֹר עֲבֵרָה, אֲבָל יִצְרוֹ תּוֹקְפוֹ עַד שֶׁעוֹבֵר עַל דַּעְתּוֹ וְעַל דַּעַת קוֹנוֹ. וְעַל כְּגוֹן אֵלֶּה אָמְרוּ חז"ל 'לְעוֹלָם יַרְגִּיז אָדָם יֵצֶר טּוֹב עַל יֵצֶר הָרַע', כְּלוֹמַר, עַל יְדֵי מַחְשָׁבוֹת טְהוֹרוֹת, שֶׁהַחַי יִתֵּן אֶל לִבּוֹ טְעָנוֹת מַסְפִּיקוֹת, שֶׁרָאוּי לָאָדָם לִהְיוֹת רָץ לְכָל מִצְוָה וְלִהְיוֹת בּוֹרֵחַ מִן הָעֲבֵרָה. וְאִם לֹא הִצְלִיחַ לִדְחוֹת בְּכָךְ אֶת יִצְרוֹ הָרַע, יַעֲסֹק בַּתּוֹרָה בְּסִפְרֵי הַמּוּסָר, וְכַאֲשֶׁר יִתֵּן לֵב לִלְמֹד אוֹ לִשְׁמוֹעַ בַּלִּמּוּדִים עַל מְנָת לַעֲשׂוֹת, דִּבְרֵי הַמּוּסָר נוֹקְבִים אֶת הַלֵּב. וְאִם עֲדַיִן לֹא הִצְלִיחַ לְנַצֵּחַ אֶת יִצְרוֹ הָרַע, יִקְרָא קְרִיאַת שְׁמַע, וּמִתּוֹךְ כָּךְ יִתֵּן לִבּוֹ שֶׁחַיָּב הָאָדָם לִמְסֹר נַפְשׁוֹ עַל קְדֻשַּׁת ה' לִכְבוֹד ה', וְאִם קַל בְּעֵינָיו לִמְסֹר נַפְשׁוֹ לְמִיתָה, כָּל שֶׁכֵּן שֶׁיִּסְבֹּל לָכֹף אֶת יִצְרוֹ, וּלְפִי גֹּדֶל הַצַּעַר כֵּן גֹּדֶל הַשָּׂכָר. וְאִם עִם כָּל זֹאת לֹא נִצְּחוֹ, וְסוֹבֵר שֶׁיֶּחְטָא וְיַחְזֹר בִּתְשׁוּבָה, יַזְכִּיר לוֹ אֶת יוֹם הַמִּיתָה, כִּי אֵין לַמָּוֶת זְמַן מְסֻיָּם, וְאוּלַי תַּקְדִּים הַמִּיתָה לָבוֹא אֵלָיו קֹדֶם שֶׁיַּחְזֹר בִּתְשׁוּבָה. וְיִזְכֹּר שֶׁהָאוֹמֵר 'אֶחְטָא וְאָשׁוּב', אֵין מַסְפִּיקִים בְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה, וּבָזֶה יוּכַל לְהִנָּצֵל מִיִּצְרוֹ.

וְכָל הַטֹּרַח הוּא בִּתְחִלָּה, שֶׁהַהַתְחָלוֹת קָשׁוֹת, עַד שֶׁיַּרְגִּיל וְיִכָּנֵס בְּגֶדֶר 'צַדִּיק' לְאוֹתוֹ דָּבָר, שֶׁאָז יֵצֶר הַטּוֹב מוֹשֵׁל בּוֹ, וְלֹא תְּאַוֶּה נַפְשׁוֹ לַעֲשׂוֹת הָרַע.