מסכת עירובין, פרק ז, משנה ח

משנה ח: כַּמָּה הוּא שִׁעוּרוֹ, בִּזְמַן שֶׁהֵן מְרֻבִּין, מְזוֹן שְׁתֵּי סְעוּדוֹת לְכֻלָּם. בִּזְמַן שֶׁהֵן מֻעָטִין, כַּגְּרוֹגֶרֶת, לְהוֹצָאַת שַׁבָּת לְכָל אֶחָד וְאֶחָד:

עתה מבארת המשנה כמה מזון נצרך להנחת עירוב חצרות: שואלת המשנה, כַּמָּה הוּא שִׁעוּרוֹ של העירוב, ומשיבה שיש חילוק בדבר, בִּזְמַן שֶׁהֵן (-בני החצר) מְרֻבִּין, והיינו שהם שמונה עשר בני אדם או יותר, די בכך שיהא מָזוֹן שְׁתֵּי סְעֻדּוֹת לְכֻלָּם יחד, ובִזְמַן שֶׁהֵן מוּעָטִין, והיינו שהם פחות משמונה עשר בני אדם, יש צורך בשיעור כִּגְרוֹגֶרֶת (-כתאנה מיובשת) לְהוֹצָאַת שַׁבָּת – שזהו שיעור ההוצאה האסורה של מאכל בשבת, לְכָל אֶחָד וְאֶחָד מבני החצר.