מסכת עירובין, פרק ז, משנה ז

משנה ז: נִתְמַעֵט הָאוֹכֵל, מוֹסִיף וּמְזַכֶּה, וְאֵין צָרִיךְ לְהוֹדִיעַ. נִתּוֹסְפוּ עֲלֵיהֶם, מוֹסִיף וּמְזַכֶּה, וְצָרִיךְ לְהוֹדִיעַ:

כפי שהתבאר לעיל, יכול אחד מבני המבוי לזכות את המזון עבור כל בני המבוי, לצורך העירוב. משנתנו מבארת את הדין באופן שחל שינוי בכמות המזון או במספר השכנים: נִתְמַעֵט הָאֹכֶל מהשיעור הנצרך (ובמשנה להלן יבואר מהו השיעור הנצרך), מוֹסִיף מזון, וּמְזַכֶּה אותו עבור כולם, וְאֵין צָרִיךְ לְהוֹדִיעַ להם על כך, כיון שזהו המשך של העירוב הראשון שידוע לשכנים, שהרי נשאר מהעירוב הראשון (אך אם כלה המזון של העירוב הראשון לגמרי, ונותן עירוב חדש ממין שונה, צריך להודיעם). ואם נִתּוֹסְפוּ עֲלֵיהֶם – התרבו השכנים שבמבוי, וצריך להוסיף מזון כנגד כולם, הרי הוא מוֹסִיף, וּמְזַכֶּה לשכנים החדשים, וְצָרִיךְ לְהוֹדִיעַ להם על כך, והיינו באופן שיש לחצר זו שני פתחים לשני מבואות שונים, וניתן לערב רק עם אחד המבואות, ואם יזכה לשכנים החדשים במבוי זה, יפסידו בכך שלא יוכלו לערב עם בני המבוי השני, ויתכן שהם מעדיפים לערב עם המבוי השני, ולכן אין מזכים להם את העירוב שלא מדעתם. אבל אם יש להם פתח רק למבוי זה, שזכות היא להם שיהיה להם עירוב במבוי, אינו צריך להודיעם שמזכה להם.