מסכת נגעים, פרק ח, משנה א

פרק ח, משנה א: הַפּוֹרֵחַ מִן הַטָּמֵא, טָהוֹר. חָזְרוּ בוֹ רָאשֵׁי אֵבָרִים, טָמֵא, עַד שֶׁתִּתְמַעֵט בַּהַרְתּוֹ מִכַּגְּרִיס. מִן הַטָּהוֹר, טָמֵא. חָזְרוּ בוֹ רָאשֵׁי אֵבָרִים, טָמֵא, עַד שֶׁתַּחֲזֹר בַּהַרְתּוֹ לִכְמוֹת שֶׁהָיְתָה:

פרק ח, משנה א: נאמר בתורה בפרשת נגעים 'וְרָאָה הַכֹּהֵן וְהִנֵּה כִסְּתָה הַצָּרַעַת אֶת כָּל בְּשָׂרוֹ וְטִהַר אֶת הַנָּגַע כֻּלּוֹ הָפַךְ לָבָן טָהוֹר הוּא', כלומר, שאם התפשט הנגע על כל גופו של המצורע, הרי הוא טהור, והמשניות הבאות עוסקות בפרטי דין זה. הַפּוֹרֵחַ מִן הַטָּמֵא – מי שהיה טמא מוחלט, ואחר כך פרחה הצרעת והתפשטה בכל גופו, הרי זה טָהוֹר. ואם לאחר שפרחה הצרעת בכולו חָזְרוּ בוֹ והתרפאו אפילו רק רָאשֵׁי אֵבָרִים, הרי זה טָמֵא, שנאמר בענין זה 'וּבְיוֹם הֵרָאוֹת בּוֹ בָּשָׂר חַי יִטְמָא', עַד שֶׁתִּתְמַעֵט בַּהַרְתּוֹ מִכַּגְּרִיס, וכמו כל מצורע שנטהר כאשר הנגע שבעורו קטן מכגריס.

אמנם דין זה שאם הפך כולו לבן נטהר, זהו רק כשקודם לכן היה טמא, אך מִן הַטָּהוֹר – אם טיהרו הכהן, וכגון שהיו בו סימני טומאה וטימאו ולאחר מכן נשרו וטיהרו, או שהסגירו שבועיים כיון שלא היה כל שינוי בנגע, וטיהרו, ואחרי שטיהרו הצטרע בכל גופו, הרי זה טָמֵא. חָזְרוּ בוֹ והתרפאו רָאשֵׁי אֵבָרִים, עדיין הוא נשאר טָמֵא, עַד שֶׁתַּחֲזֹר בַּהַרְתּוֹ לִכְמוֹת שֶׁהָיְתָה בתחילה, בשיעור שנטהר בה, אך כל זמן שהיא גדולה אפילו במקצת מכפי שהיתה, הרי זה פשיון, שהוא סימן טומאה בה.