מסכת נגעים, פרק ח, משנה ב

משנה ב: בַּהֶרֶת כַּגְּרִיס וּבָהּ מִחְיָה כָעֲדָשָׁה, פָּרְחָה בְכֻלּוֹ וְאַחַר כָּךְ הָלְכָה לָהּ הַמִּחְיָה, אוֹ שֶׁהָלְכָה לָהּ הַמִּחְיָה וְאַחַר כָּךְ פָּרְחָה בְכֻלּוֹ, טָהוֹר. נוֹלְדָה לוֹ מִחְיָה, טָמֵא. נוֹלַד לוֹ שֵׂעָר לָבָן, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ מְטַמֵּא, וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין:

משנה ב: היתה הבַּהֶרֶת בשיעור כַּגְּרִיס, שזהו שיעור תשע עדשים, וּבָהּ – בבהרת (בנוסף לאותו שיעור כגריס) מִחְיָה בשיעור כָעֲדָשָׁה, נמצא שהבהרת והמחיה יחד בשיעור עשר עדשים, וטימאו הכהן כדינו, שהרי מחיה באמצע הבהרת היא סימן טומאה, ולאחר זמן פָּרְחָה הצרעת בְכֻלּוֹ – בכל גופו, והמחיה נשארה במקומה, שזהו עדיין סימן טומאה, וְאַחַר כָּךְ הָלְכָה לָהּ הַמִּחְיָה, ונמצא שהנגע מכסה את כולו, שזהו סימן טהרה, אוֹ שֶׁהָלְכָה לָהּ הַמִּחְיָה תחילה, ועדיין לא הספיק הכהן לטהרו, וְאַחַר כָּךְ פָּרְחָה הצרעת בְכֻלּוֹ, הרי זה טָהוֹר, כיון שכולו הפך לבן מתוך טומאה (ואף שאם היה הכהן רואהו לאחר שהלכה המחיה היה מטהרו, ובאופן זה כשהפך כולו לבן לא היה זה סימן טהרה, מכל מקום כיון שלא הספיק לטהרו ועדיין היה טמא, כשהפך כולו לבן הרי זה סימן טהרה). ואם לאחר זמן נוֹלְדָה לוֹ מִחְיָה בנגע, הרי זה טָמֵא, שנאמר 'וּבְיוֹם הֵרָאוֹת בּוֹ בָּשָׂר חַי יִטְמָא'. ואם לאחר שהפך כולו לבן נוֹלַד לוֹ שֵׂעָר לָבָן, שהוא סימן טומאה בנגע רגיל, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ מְטַמֵּא אף באופן זה שהוא מנוגע כולו, בדומה למחיה שמפורש בפסוק שהיא סימן טומאה באופן זה, וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין, כיון שרק במחיה גילתה תורה שזהו סימן טומאה אף כשהפך לבן, ומשמע ששער לבן אינו נחשב סימן טומאה באופן זה.