ספר נשים: הלכות יבום וחליצה, פרק א

יג) החולץ ליבמתו, כשם שהיא אסורה עליו מדברי סופרים, כפי שהתבאר לעיל, כך קרובותיה אסורות עליו מדרבנן, כאילו היתה נשואה לו, כגון אמה ובתה. וכן היא אסורה לבנו ולאחיו, כאילו היתה נשואה לו. ואפילו שניות שלה (כלומר, אותן שאפילו אם היתה אשתו ממש היו נאסרות עליו רק מדרבנן), אסורות עליו, כגון בת בת בתה, וכן היא אסורה לבן בן בנו. כללו של דבר, הרי היא כאשתו שגירשה, בין לענין האסורות מהתורה ובין לענין האסורות מדרבנן. וכן אם מתה יבמתו ועדיין היא זקוקה לו, כלומר, שמתה ללא יבום וללא חליצה, הרי הוא אסור בקרובותיה כאילו היתה אשתו ומתה תחתיו. ואמנם כל האיסורין האלו בקרובות החלוצה, הן רק מדבריהן – מדרבנן. ומותר אדם לישא אחות צרת חלוצתו, שאף שצרת חלוצתו נאסרה עליו מדרבנן, אחותה אינה אסורה עליו, וכן מותר הוא בשאר קרובותיה של צרת חלוצתו.
יד) אסור ליבם לישא קרובת זקוקתו (-הזקוקה ליבומו או חליצתו), כגון אמה או בתה, עד שייבם אחד מאחיו לה או יחלוץ, ותסור זיקתו מעליה, ואז ישא את אמה או את בתה או את שאר קרובותיה, אף על פי שהן כולן אסורות על אחיו שחלץ או יבם כמו שבארנו, מכל מקום אינן נאסרות על שאר האחים של מי שחלץ או ייבם.