מסכת חלה, פרק ג, משנה ב
משנה ב: נִדְמְעָה עִסָּתָהּ עַד שֶׁלֹּא גִלְגְּלָה, פְּטוּרָה, שֶׁהַמְּדֻמָּע פָּטוּר. וּמִשֶּׁגִּלְגְּלָה, חַיֶּבֶת. נוֹלַד לָהּ סְפֵק טֻמְאָה עַד שֶׁלֹּא גִלְגְּלָה, תֵּעָשֶׂה בְטֻמְאָה, וּמִשֶּׁגִּלְגְּלָה, תֵּעָשֶׂה בְטָהֳרָה:
משנה ב: נִדְמְעָה עִסָּתָהּ – התערבה עיסה של תרומה בעיסת חולין, ואין מאה חלקים חולין כנגד התרומה, ועיסה של תרומה פטורה מחלה, אם אירעה התערובת עַד שֶׁלֹּא גִלְגְּלָה את העיסה כולה, כל העיסה פְּטוּרָה, לפי שֶׁהַמְּדֻמָּע פָּטוּר מן החלה. וְאם אירעה התערובת מִשֶּׁגִּלְגְּלָה, כיון שכבר חל חיוב הפרשת חלה על העיסה, אין חיוב זה פוקע, וחַיֶּבֶת. נוֹלַד לָהּ (-לעיסה) סְפֵק טֻמְאָה, אם היה הדבר עַד שֶׁלֹּא גִלְגְּלָה, תֵּעָשֶׂה אפילו בְטֻמְאָה, כיון שבין כך אין הכהן יכול לאכול מחלה זו, מחמת שהיא ספק טמאה, יכול אף לטמאה בידים, וְאם אירע הספק מִשֶּׁגִּלְגְּלָה, תֵּעָשֶׂה בְטָהֳרָה, כיון שדין עיסת חולין שעדיין לא הופרשה ממנה חלה, כדין החלה עצמה, וכשם שאסור לגרום טומאה לחלה, כך אסור לגרום טומאה לעיסת חולין קודם שהפרישו ממנה חלה.
