תִּכַּנְתָּ – סִדַרְתָּ את מצות שַׁבָּת, רָצִיתָ את קָרְבְּנוֹתֶיהָ (-אף שיש בהקרבתם משום חילול שבת, טור), צִוִּיתָ פֵּרוּשֶׁיהָ – פירושי וּפְּרָטֵי דיני הקרבנות עִם מצות סִדּוּרֵי (-מערכות) נְסָכֶיהָ – לחם הפנים – שמסדרים אותם על השולחן ביום השבת. מְעַנְּגֶיהָ (-המענגים אותה) לְעוֹלָם הבא כָּבוֹד ויקר יִנְחָלוּ (-יירשו), טוֹעֲמֶיהָ – המכבדים אותה במיני מטעמים – חַיִּים נצחיים זָכוּ, וְגַם הָאוֹהֲבִים את דְּבָרֶיהָ וענייניה של השבת (-להתענג בו ולכבדו, לבלתי עשות דרכיו ולהשיב משבת רגלו, ספר המחכים), גְּדֻלָּה ושררה בָּחָרוּ לעצמם. אָז – עוד קודם קבלת התורה מִסִּינַי כבר נִצְטַוּוּ (עָלֶיהָ) צִוּוּי פָּעֳלֶיהָ – מצוות שמירת מעשיה כָּרָאוּי – כי במרה נצטוו על השביתה ממלאכה ביום השבת, (ולאחר מכן בהר סיני-) וַתְּצַוֵּנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ, לְהַקְרִיב בָּהּ (-ביום הזה) קָרְבַּן מוּסַף שַׁבָּת (-שהוא נוסף בשבת על התמידין שבכל יום ויום) כָּרָאוּי (-בכל פרטיה ודקדוקיה).
