331. כבוד (ב)

רָאוּי לָאָדָם לִבְרֹחַ מִן הַכָּבוֹד כְּבוֹרֵחַ מִן הָאֵשׁ, כִּי אֵשׁ הִיא, עַד אֲבַדּוֹן תֹּאכֵל. וְעַל כָּל הַמִּדּוֹת הָרָעוֹת אֲשֶׁר יִצְרוֹ שֶׁל אָדָם מִתְאַוָּה לָהֶן וְחוֹמֵד אוֹתָן, צָרִיךְ לְהִתְחַזֵּק בְּרֹב עֹז וְתַעֲצוּמוֹת, בְּמַחְשָׁבוֹת טְהוֹרוֹת, לְהִתְרַחֵק מֵהֶן, כִּי קָשֶׁה עָנְשָׁם שֶׁל מִדּוֹת רָעוֹת, וּבִפְרָט דְּבָרִים אֵלּוּ, שֶׁאָמְרוּ עֲלֵיהֶם חז"ל שֶׁהֵם מוֹצִיאִים אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם.

וְיַחְשֹׁב כָּל אָדָם וְיֹאמַר, מַה אֲנִי וּמַה חַיַּי, טִפָּה סְרוּחָה, עָפָר וָאֵפֶר, רִמָּה וְתוֹלֵעָה, כְּלִי מָלֵא בּוּשָׁה וּכְלִמָּה, דָּבָר שֶׁאֵין בּוֹ מַמָּשׁ. וּמַה יִתֵּן לִי וּמַה יוֹסִיף אִם יְכַבְּדוּנִי אֲנָשִׁים שֶׁכְּמוֹתִי אוֹ אִם יְבַזּוּ אוֹתִי, אֲנִי וְהֵם הֶבֶל הֲבָלִים, וְאִם אֲנִי מְכֻבָּד לִפְנֵי מֶלֶךְ הַכָּבוֹד – מַה אִכְפַּת לִי עַל כָּבוֹד מְדֻמֶּה שֶׁל בְּנֵי אָדָם, וְאִם אֲנִי נִבְזֶה וְנִמְאָס לִפְנֵי מֶלֶךְ הַכָּבוֹד וְכָל צְבָא הַמָּרוֹם – לָמָּה לִי חַיִּים וְלָמָּה לִי כָּבוֹד מִבְּנֵי אָדָם. וְאִם הָיִיתִי רָאוּי לְכָבוֹד, הָיוּ נוֹתְנִים לִי מִן הַשָּׁמַיִם כָּבוֹד, אֶלָּא וַדַּאי שֶׁאֲנִי חוֹטֵא, וַחֲטָאַי מוֹנְעִים הַכָּבוֹד מִמֶּנִּי. עַל זֹאת יִכָּנַע לְבָבוֹ וִיקַבֵּל דִּין שָׁמַיִם בְּשִׂמְחָה, וְלֹא יִתְרַעֵם עַל שׁוּם אָדָם, וְלֹא יִתְקוֹטֵט עִם שׁוּם אָדָם, כִּי מַה יִּתְאוֹנֵן אָדָם חַי, גֶּבֶר עַל חֲטָאָיו.

וְעוֹד כְּלָל אַחֵר, שֶׁיְּהֵא דָּן אֶת כָּל הָאָדָם לְכַף זְכוּת, כִּי אִישׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה, עַד מָקוֹם שֶׁיַּד שִׂכְלוֹ מַגַּעַת, וּמַה הָיָה לוֹ לַעֲשׂוֹת, הַאִם הָיָה יָכוֹל לִקְנוֹת דַּעַת חֲבֵרוֹ כְּדֵי לֵירֵד לְסוֹף דַּעְתּוֹ וְלַעֲשׂוֹת רְצוֹנוֹ כִּרְצוֹנוֹ. הִנֵּה כִּי כֵן אֵין לְהַאֲשִׁים לְשׁוּם אָדָם עַל שׁוּם דָּבָר, כִּי דֶּרֶךְ אִישׁ יָשָׁר בְּעֵינָיו, רַק נְבַקֵּשׁ עַל עַצְמֵנוּ מֵאֱלֹקֵינוּ מְרַחֵם, שֶׁיְּתַקֵּן אוֹתָנוּ בְּעֵצָה טוֹבָה מִלְּפָנָיו.

____

יָדוּעַ שֶׁרְצוֹנוֹ שֶׁל אָדָם זֶהוּ כְּבוֹדוֹ, וְרָאוּי לֵירֵד לְסוֹף דַּעַת כָּל אֶחָד וְאֶחָד וְלַעֲשׂוֹת רְצוֹנוֹ, וְשֶׁיְּבַטֵּל רְצוֹנוֹ מִפְּנֵי רָצוֹן אֲחֵרִים.