מאמר שלישי, לב2 – לג

המשך לב. החבר: נוסף למעלה זאת, חכמת הנקוד מצד עצמה, חכמה מפלאה היא, אנו יכולים להווכח בכך מהסדר והחוקיות שקיימים בנקוד ובטעמים, המעידים שחכמה זו היא חכמה הנעזרת ברוח הקדש, והיא בלי ספק נעלה מחכמתנו. חדוש גדול כמו הנקוד – בלתי אפשרי שיתקבל בצבור, אם לא שהוא נמסר מרבים או מיחיד שמעשיו רצויים למקום, ואם הוא יחיד צריך שיהיה נביא או נעזר ברוח הקדש, כי אחרת יוכל חכם אחר, שחכמתו קרובה לחכמתו של זה, לערער עליו ולומר שיש לו היכולת לנקד ולקרא פסוק זה באפן אחר ממה שקוראו הוא, (ואלו בנקודות ובמסרת לא מצאנו שום מחלוקת).

לג. החבר: אם כן בהכרח גם אנו וגם הקראים מחויבים לסמוך על המסורת, וכן גם כל מי שיודה כי תורה זו המצויה בידינו במתכונת זו, היא הנקראת תורת משה.