ספר נשים: הלכות יבום וחליצה, פרק ג
יג) האשה שהלכה היא ובעלה ובנה למדינת הים, ובאה לאחר זמן ואמרה מת בעלי, ובאותו זמן היה בני חי ולכן לא התחייבתי ביבום, ואחר כך מת גם בני, נאמנת, שהרי היתה בחזקת היתר לזר בעת שהלכה. אבל אם אמרה מת בני ואחר כך מת בעלי, ולכן אני חייבת ביבום, ורוצה להתייבם לאחי בעלה, אינה נאמנת להתייבם, וחוששין לדבריה, שמא באמת מת בעלה תחילה והיא פטורה מיבום ואסורה על אחי בעלה באיסור 'אשת אח' שלא במקום מצוה, שיש בו כרת, וחולצת מספק, ולא מתייבמת:
יד) הלכה היא ובעלה בלבד, ובאה לאחר זמן ואמרה ניתן לי – נולד לי בן במדינת הים, ומת אותו בן, ואחר כך מת בעלי, והרי אני חייבת ביבום, נאמנת, ומתייבמת, ואין חוששים שהיא פטורה מיבום ואסורה על אחי בעלה, שהרי היתה בחזקת היתר ליבמה בעת שהלכה, שהרי היתה מוחזקת כמי שאין לה בנים כלל, ו'הפה שאסר' ואמר שנולד לה בן, הוא 'הפה שהתיר' ואמר שמת בנה. אמרה מת בעלי, ואחר כך מת הבן שניתן לי, ורוצה להיות מותרת להנשא לזר, אינה נאמנת לפטור עצמה לגמרי מן הייבום ומן החליצה, אך גם אינה מתייבמת, וחוששין לדבריה, וחולצת ולא מתייבמת:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
