מאמר שלישי, מט 2

המשך מט. החבר: (אף דין טבילה לבעלי קרי אינו משום טהרה מטומאה, אלא הוא דין דרבנן), ואם לא היה עזרא מתקן טבילה לבעלי קרי לא היינו חייבים בטבילה זו מן התורה, וחובתינו בה היא רק משום טהרה ונקיות בלבד. אם הקראים מקבלים על עצמם את חובת הטבילה למטרת נקיות אין בכך כל רע, ובלבד שלא יקבלוה עליהם בתור חוק התורה. אבל אם הם מקבלים זאת על עצמם כדין תורה, התחכמות זו היא היא סכלותם, ובהנהגה זו משנים את חוק התורה, גורמים לפילוג הדעות, שהוא אסון לאומה זו, וגורמים לעקור את רצון ה' המחייב שלכולם תהיה תורה אחת ומשפט אחד. הנזק הנובע מחילוקי הדעות והמחלוקות, הגורם שימצאו בבית אחד עשרה אנשים עם עשר דעות, הוא גדול יותר מהקלקול הנגרם עקב דבר הנראה (בעיני הקראים) כקולא יתירה, והוא ההיתר לטלטל בשבת מבית לבית על ידי העירוב.