353. מצוות (ב)

אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְקַפֵּחַ שְׂכַר כָּל מִצְוָה, וְיֵשׁ שָׂכָר אֲפִילוּ עַל שִׂיחָה נָאָה וְעַל מַחְשָׁבָה טוֹבָה, וּמֵאִידָךְ אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְוַתֵּר עַל שׁוּם עֲבֵרָה וּבִטּוּל מִצְוָה, אֲפִילוּ דַּקָּה מִן הֲדַּקָּה, כִּי עַל הַכֹּל יָבִיא אֱלֹקִים בְּמִשְׁפָּט. וְאוֹי לָהֶם לַבְּרִיּוֹת מִיּוֹם הַדִּין וּמִיּוֹם הַתּוֹכֵחָה, כִּי יִפְקוֹד אֵל עַל עֲבֵרוֹת שֶׁאָדָם דָּשׁ בַּעֲקֵבָיו, שֶׁנַּעֲשׂוּ כְּהֶתֵּר.

וְיִתְבּוֹנֵן הָאָדָם, הֲרֵי אִם תִּשְׁאַל לְכָל אֲשֶׁר בְּשֵׁם יִשְׂרָאֵל יְכֻנֶּה, שֶּׁיֹּאמַר כַּמָּה שָׁוָה מִצְוָה אַחַת, הֲרֵי הוּא עוֹנֶה, 'כָּל חֲפָצִים לֹא יִשְׁווּ בָּהּ', וְהַכֹּל יוֹדְעִים וּמַאֲמִינִים שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְשַׁלֵּם שָׂכָר טוֹב לַצַּדִּיקִים, וְעֹנֶשׁ רַע וָמָר לָרְשָׁעִים, אֲבָל לְעִתִּים מַעֲשֵׂיהֶם הֲפוּכִים, שֶׁאֵין נִשְׁמָרִים מִן הָעֲבֵרָה אֲפִילוּ בְּשִׁעוּר זְהִירוּת שֶׁכָּל אָדָם נִזְהָר כְּדֵי שֶׁלֹּא לְהַפְסִיד זוּז אֶחָד, וּמְבַטְּלִים מִצְוָה אֲפִילוּ מִשּׁוּם הֲנָאַת זוּז אֶחָד, וְאֵין רוֹדְפִים אַחַר הַמִּצְוָה אֲפִילוּ לֹא כְּמוֹ שֶׁמְּחַזֵּר הָאָדָם לְהַרְוִיחַ זוּז אֶחָד. וְלִפְעָמִים מְבַטְּלִים כַּמָּה מִצְווֹת, כְּגוֹן לְהִתְפַּלֵּל שַׁחֲרִית מִנְחָה וְעַרְבִית בְּצִבּוּר, וַעֲנִיַּת אָמֵנִים, וּגְמִילוּת חֲסָדִים, וְכָהֵנָּה רַבּוֹת, וּבִטּוּל תּוֹרָה כְּנֶגֶד כּוּלָם, אֲפִילוּ בְּלִי הֲנָאָה כְּלָל.