355. מצוות (ד)

וְהָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים, לֹא יֵלֵךְ אַחֲרֵי הַנְהָגָתָם הָרָעָה שֶׁל הָרַבִּים, וְאַל יְקַנֵּא לִבּוֹ בַּחֲטָאִים, כִּי אִם בְּיִרְאַת ה' כָּל הַיּוֹם. וְאַל יֹאמְרוּ הַבַּחוּרִים, זוֹ עֵת לִשְׂחֹק וְלִשְׂמוֹחַ בִּשְׂמָחוֹת וָגִיל, וְלִרְדֹּף אַחַר כָּל תַּאֲוָה, כִּי הַבַּחֲרוּת – פַּעַם אַחַת וְלֹא יוֹתֵר, וְכַאֲשֶׁר יָבוֹאוּ יְמֵי הַזִּקְנָה נְקַיֵּם אֶת הַמִּצְווֹת, מַחֲשָׁבָה זוֹ הִיא הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ מִכַּמָּה טְעָמִים: א. כִּי לֹא יֵדַע הָאָדָם אֶת עִתּוֹ, וְלֹא יֵדַע מַה יֵלֶד יוֹם, שֶׁמָּא מָחָר בָּא – וְאֵינֶנּוּ, כִּי אֵין הַמָּוֶת מִתְמַהְמֵהַּ. ב. שֶׁהָאוֹמֵר 'אֶחְטָא וְאָשׁוּב' אֵין מַסְפִּיקִים בְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה, וְגַם כִּי יַזְקִין לֹא יָסוּר מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה. ג. כִּי הָאֱלֹקִים יָבִיא בְּמִשְׁפָּט גַּם עַל יְמֵי הַבַּחֲרוּת עַל כָּל מַה שֶׁעָבַר, וְעַל כָּל מַה שֶׁבִּטֵּל מִצְווֹת וְהָלַךְ אַחַר הַתַּאֲווֹת, וְחָמוּר דִּינוֹ שֶׁל הָאָדָם שֶׁבִּזְמַן בָּחַרוּתוֹ, כְּשֶׁהָיָה בָּרִיא וְחָזָק, וְהָיָה בּוֹ כֹּחַ לְקַיֵּם כָּל מִצְוָה וְלָלֶכֶת בְּדַרְכֵי הַתְּשׁוּבָה, הוֹצִיא כֹּחוֹ וְיָמָיו לְהֶבֶל וָרִיק בְּרָדְפוֹ אַחַר כָּל תַּאֲוָה.

אֲשֶׁר עַל כֵּן, עַם ה', עַבְדֵי ה', הַקְּטַנִּים עִם הַגְּדוֹלִים, זְקֵנִים עִם נְעָרִים, חָזָק וְנִתְחַזַּק וְנָחוּס עַל כְּבוֹד קוֹנֵנוּ, וְגַם נָחוּס עַל נַפְשֵׁנוּ, וְנִבְרַח מִכָּל עֲבֵרָה, וְנִרְדֹּף אַחַר כָּל מִצְוָה וְכָל מִדָּה טוֹבָה, בְּכָל לְבָבֵנוּ וּבְכָל נַפְשֵׁנוּ וּבְכָל מְאוֹדֶנּוּ, וְה' אֱלֹקִים יַעֲזֹר לָנוּ, כִּי הַבָּא לְהִטָּהֵר מְסַיְּעִים אוֹתוֹ מִן הַשָּׁמַיִם.