(316) חלק שני, פרק כא

פרשת חקת

וְעַתָּה נָבוֹא לְבָאֵר מַה שֶּׁכָּתַב: "וַיָּסֵר מֵעָלֵינוּ אֶת הַנָּחָשׁ", וְהַיְנוּ שֶׁהִתְבּוֹנְנוּ, שֶׁבְּדִבּוּרָם עוֹרְרוּ עֲלֵיהֶם אֶת הַמְקַטְרֵג הַגָּדוֹל, הַחִוְיָא רַבָּה, שֶׁהוּא מְקַטְרֵג וְהוֹלֵךְ. הִתְפַּלֵּל לַה' וְיָסֵר מֵעָלֵינוּ אוֹתוֹ, וּמִמֵּילָא תָּסוּר הַמַּכָּה לְגַמְרֵי, וְתָשׁוּב הַשְׁמִירָה כְּשֶׁהָיְתָה, וְשָׁמַע מֹשֶה לְדִבְרֵיהֶם וְהִתְפַּלֵּל עֲלֵיהֶם. וַיֹּאמֶר לוֹ ה': "עֲשֵׂה לְךָ שָׂרָף". הַיְנוּ שֶׁמַּה שֶּׁאַתָּה מְבַקֵּשׁ לְהָסִיר לְגַמְרֵי שֶׁיִּהְיוּ מְשֻׁמָּרִים כְּבַתְּחִלָּה וְלֹא יִגְּעוּ הַנְּחָשִׁים בָּהֶם, זֶה אִי אֶפְשָׁר, שֶׁכֵּיוָן שֶׁנָּתְנוּ כֹּחַ בְּדִבּוּרָם לְקַטְרֵג, אִי אֶפְשָׁר לִסְתֹּם פִּיו לְגַמְרֵי, וְשֶׁיִּהְיוּ מְשֻׁמָּרִים כְּבַתְּחִלָּה, אֶלָּא לְזֶה תּוֹעִיל תְּפִלָּתְךָ, מִכָּאן וָאֵילָךְ לֹא אֲגָרֶה בָּהֶם הַנְּחָשִׁים. וְאַף שֶׁמִּכָּל מָקּוֹם הֵם מְסֻכָּנִים, עֲשֵׂה לְךָ שָׂרָף וְשִׂים אוֹתוֹ עַל נֵס בַּגֹּבַהּ, הַיְנוּ שֶׁיִּתְבּוֹנְנוּ תָּמִיד, שֶׁבְּדִבּוּרָם עוֹרְרוּ אֶת הַשָּׂרָף הָעֶלְיוֹן, וְהוּא קִטְרֵג עֲלֵיהֶם לִפְנֵי כִּסֵּא הַכָּבוֹד (וּכְמוֹ דְּאִיתָא בְּתָנָא דְּבֵי אֵלִיָּהוּ, שֶׁהַלָּשׁוֹן הָרָע שֶׁהָאָדָם מְסַפֵּר הוּא עוֹלֶה עַד כְּנֶגֶד כִּסֵּא הַכָּבוֹד, שֶׁנֶּאֱמַר: "שַׁתּוּ בַשָׁמַיִם פִּיהֶם" וְגו'), וְעַל יְדֵי זֶה, יִהְיוּ נִכְנָעִים לַה', וִירַחֵם עֲלֵיהֶם. וּבָזֶה סָרָה הַקֻשְׁיָא הָרְבִיעִית.