מסכת ערלה, פרק ב, משנה טז

משנה טז: חֲתִיכָה שֶׁל קָדְשֵׁי קָדָשִׁים, שֶׁל פִּגּוּל, וְשֶׁל נוֹתָר, שֶׁנִּתְבַּשְּׁלוּ עִם הַחֲתִיכוֹת, אָסוּר לְזָרִים וּמֻתָּר לַכֹּהֲנִים. רַבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר לְזָרִים וְלַכֹּהֲנִים:

משנה טז: משנתנו מביאה נידון נוסף התלוי במחלוקתם של חכמים ורבי שמעון, האם כמה שמות של איסורים שונים מצטרפים לאסור מאכל אחר: חֲתִיכָה של בשר שֶׁל קָדְשֵׁי קָדָשִׁים, האסורה לזרים ומותרת לכהנים, שֶׁל פִּגּוּל, האסורה לכל, וְשֶׁל נוֹתָר, האסורה לכל, שֶׁנִּתְבַּשְּׁלוּ עִם הַחֲתִיכוֹת בשר של חולין, ויש בחולין שיעור כדי לבטל את חתיכות קדשי הקדשים בפני עצמם, ואת הנותר והפיגול בפני עצמם, אך לא כדי לבטל גם את קדשי הקדשים וגם את הנותר והפיגול, אָסוּר לְזָרִים, כיון שעבורם כל החתיכות אסורות, וסוברים חכמים כשיטתם לעיל (משנה י) שכמה תבלינים שכל אחד אסור באיסור אחר מצטרפים לאסור את כל התבשיל, ואף כאן מצטרפים כל החתיכות האסורות לאסור את התערובת כולה, וּמֻתָּר לַכֹּהֲנִים, כיון שקדשי קדשים מותרים להם, ויש בבשר החולין כדי לבטל ברוב את החתיכות של הפיגול והנותר. רַבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר גם לְזָרִים וְגם לַכֹּהֲנִים, וכשיטתו לעיל (שם) שכמה תבלינים האסורים באיסורים שונים אינם מצטרפים לאסור את התבשיל, ואף כאן אין חתיכות קדשי הקדשים וחתיכות הנותר והפיגול מצטרפות לאסור את הכל.