שיעור 31. ספר יהושע, פרק יא, טז-כג

טז וַיִּקַּ֨ח יְהוֹשֻׁ֜עַ אֶת־כָּל־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֗את הָהָ֤ר וְאֶת־כָּל־הַנֶּ֨גֶב֙ וְאֵת֙ כָּל־אֶ֣רֶץ הַגֹּ֔שֶׁן וְאֶת־הַשְּׁפֵלָ֖ה וְאֶת־הָֽעֲרָבָ֑ה וְאֶת־הַ֥ר יִשְׂרָאֵ֖ל וּשְׁפֵֽלָתֹֽה׃ יז מִן־הָהָ֤ר הֶֽחָלָק֙ הָֽעוֹלֶ֣ה שֵׂעִ֔יר וְעַד־בַּ֤עַל גָּד֙ בְּבִקְעַ֣ת הַלְּבָנ֔וֹן תַּ֖חַת הַר־חֶרְמ֑וֹן וְאֵ֤ת כָּל־מַלְכֵיהֶם֙ לָכַ֔ד וַיַּכֵּ֖ם וַיְמִיתֵֽם׃ יח יָמִ֣ים רַבִּ֗ים עָשָׂ֧ה יְהוֹשֻׁ֛עַ אֶת־כָּל־הַמְּלָכִ֥ים הָאֵ֖לֶּה מִלְחָמָֽה׃ יט לֹֽא־הָיְתָ֣ה עִ֗יר אֲשֶׁ֤ר הִשְׁלִ֨ימָה֙ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל בִּלְתִּ֥י הַֽחִוִּ֖י יֹֽשְׁבֵ֣י גִבְע֑וֹן אֶת־הַכֹּ֖ל לָֽקְח֥וּ בַמִּלְחָמָֽה׃ כ כִּ֣י מֵאֵ֣ת ה֣' ׀ הָֽיְתָ֡ה לְחַזֵּ֣ק אֶת־לִבָּם֩ לִקְרַ֨את הַמִּלְחָמָ֤ה אֶת־יִשְׂרָאֵל֙ לְמַ֣עַן הַֽחֲרִימָ֔ם לְבִלְתִּ֥י הֱיוֹת־לָהֶ֖ם תְּחִנָּ֑ה כִּ֚י לְמַ֣עַן הַשְׁמִידָ֔ם כַּֽאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה ה֖' אֶת־מֹשֶֽׁה׃ כא וַיָּבֹ֨א יְהוֹשֻׁ֜עַ בָּעֵ֣ת הַהִ֗יא וַיַּכְרֵ֤ת אֶת־הָֽעֲנָקִים֙ מִן־הָהָ֤ר מִן־חֶבְרוֹן֙ מִן־דְּבִ֣ר מִן־עֲנָ֔ב וּמִכֹּל֙ הַ֣ר יְהוּדָ֔ה וּמִכֹּ֖ל הַ֣ר יִשְׂרָאֵ֑ל עִם־עָֽרֵיהֶ֖ם הֶֽחֱרִימָ֥ם יְהוֹשֻֽׁעַ׃ כב לֹֽא־נוֹתַ֣ר עֲנָקִ֔ים בְּאֶ֖רֶץ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל רַ֗ק בְּעַזָּ֛ה בְּגַ֥ת וּבְאַשְׁדּ֖וֹד נִשְׁאָֽרוּ׃ כג וַיִּקַּ֨ח יְהוֹשֻׁ֜עַ אֶת־כָּל־הָאָ֗רֶץ כְּ֠כֹל אֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֣ר ה֮' אֶל־מֹשֶׁה֒ וַיִּתְּנָהּ֩ יְהוֹשֻׁ֨עַ לְנַֽחֲלָ֧ה לְיִשְׂרָאֵ֛ל כְּמַחְלְקֹתָ֖ם לְשִׁבְטֵיהֶ֑ם וְהָאָ֥רֶץ שָֽׁקְטָ֖ה מִמִּלְחָמָֽה׃

– – – – –

(טז) וַיִּקַּח יְהוֹשֻׁעַ אֶת כָּל הָאָרֶץ הַזֹּאת, הָהָר, וְאֶת כָּל הַנֶּגֶב, וְאֵת כָּל אֶרֶץ הַגֹּשֶׁן, וְאֶת הַשְּׁפֵלָה, וְאֶת הָעֲרָבָה, וְאֶת הַר יִשְׂרָאֵל (-ההר שבו שכן יעקב אבינו) וּשְׁפֵלָתֹה.

(יז) מִן הָהָר הֶחָלָק – ההר שנחלק לשנים, הָעוֹלֶה שֵׂעִיר, וְעַד בַּעַל גָּד בְּבִקְעַת הַלְּבָנוֹן, תַּחַת הַר חֶרְמוֹן, וְאֵת כָּל מַלְכֵיהֶם לָכַד, וַיַּכֵּם וַיְמִיתֵם׃

(יח) ואמנם כיבוש זה של כל המלכים לא היה בבת אחת, כפי שהיה במלחמת חמשת המלכים, אלא יָמִים רַבִּים עָשָׂה יְהוֹשֻׁעַ אֶת כָּל הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה מִלְחָמָה׃

(יט) והסיבה שלא נתן ה' את כולם בידו מיד, כיון שאם היה מנצח את כולם מיד היו רבים מהגויים המבקשים להשלים עימו, והיה צריך לקבלם, אבל אחרי שראו שהמלחמות נמשכות זמן רב, הכבידו את ליבם, ולכן לֹא הָיְתָה שום עִיר אֲשֶׁר הִשְׁלִימָה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, בִּלְתִּי הַחִוִּי יֹשְׁבֵי גִבְעוֹן, אֶת הַכֹּל לָקְחוּ ישראל בַמִּלְחָמָה:

(כ) והסיבה לכך שרצה ה' שלא ישלימו הגויים עם ישראל, כִּי מֵאֵת ה' הָיְתָה לְחַזֵּק אֶת לִבָּם לִקְרַאת הַמִּלְחָמָה אֶת יִשְׂרָאֵל, לְמַעַן הַחֲרִימָם, כעונש על חטאיהם הרבים, שהתמלאה סאתם באותו הזמן, לְבִלְתִּי הֱיוֹת לָהֶם תְּחִנָּה – כיון שלא היו ראויים לחנינה, וטעם נוסף לכך, כִּי לְמַעַן הַשְׁמִידָם – שיקיימו ישראל את המצוה שלא להחיות כל נשמה מאותם גויים, כדי שלא יחטיאו את ישראל, כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה׃

(כא) וַיָּבֹא יְהוֹשֻׁעַ בָּעֵת הַהִיא – באותם שבע שנים שכבש את הארץ, וַיַּכְרֵת אֶת הָעֲנָקִים מִן הָהָר, מִן חֶבְרוֹן, מִן דְּבִר, מִן עֲנָב, וּמִכֹּל הַר יְהוּדָה וּמִכֹּל הַר יִשְׂרָאֵל, עִם עָרֵיהֶם הֶחֱרִימָם יְהוֹשֻׁעַ׃

(כב) לֹא נוֹתַר עֲנָקִים בְּאֶרֶץ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, רַק בְּעַזָּה בְּגַת וּבְאַשְׁדּוֹד נִשְׁאָרוּ, כדי לנסות בהם את ישראל.

(כג) וַיִּקַּח יְהוֹשֻׁעַ אֶת כָּל הָאָרֶץ באותם שבע שנים, כְּכֹל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֶל מֹשֶׁה, וַיִּתְּנָהּ יְהוֹשֻׁעַ לְנַחֲלָה לְיִשְׂרָאֵל כְּמַחְלְקֹתָם לְשִׁבְטֵיהֶם בשבע שנים נוספות שבהם חילקו את הארץ, וְהָאָרֶץ שָׁקְטָה מִמִּלְחָמָה.