מסכת נגעים, פרק יד, משנה ח

משנה ח: בָּא לוֹ אֵצֶל הָאָשָׁם, וְסָמַךְ שְׁתֵּי יָדָיו עָלָיו, וּשְׁחָטוֹ, וְקִבְּלוּ שְׁנֵי כֹהֲנִים אֶת דָּמוֹ, אֶחָד בִּכְלִי, וְאֶחָד בַּיָּד. זֶה שֶׁקִּבֵּל בַּכְּלִי, בָּא וּזְרָקוֹ עַל קִיר הַמִּזְבֵּחַ. וְזֶה שֶׁקִּבֵּל בַּיָּד, בָּא לוֹ אֵצֶל הַמְּצֹרָע. וְהַמְּצֹרָע טָבַל בְּלִשְׁכַּת הַמְּצֹרָעִים. בָּא וְעָמַד בְּשַׁעַר נִקָּנוֹר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, לֹא הָיָה צָרִיךְ טְבִילָה:

משנה ח: בָּא לוֹ המצורע אֵצֶל הָאָשָׁם, הניפו, וְסָמַךְ שְׁתֵּי יָדָיו עָלָיו, וּשְׁחָטוֹ, וְקִבְּלוּ שְׁנֵי כֹהֲנִים אֶת דָּמוֹ, אֶחָד קיבל את הדם בִּכְלִי, וְאֶחָד קיבל את הדם בַּיָּד. זֶה שֶׁקִּבֵּל בַּכְּלִי, בָּא וּזְרָקוֹ עַל קִיר הַמִּזְבֵּחַ. וְזֶה שֶׁקִּבֵּל בַּיָּד, בָּא לוֹ אֵצֶל הַמְּצֹרָע כדי לתת עליו מהדם, וכפי שיבואר במשנה הבאה. ומוסיפה המשנה ואומרת, וְקודם לשחיטת האשם, הַמְּצֹרָע טָבַל בְּלִשְׁכַּת הַמְּצֹרָעִים שהיתה בעזרת הנשים, ואף שמהתורה אינו חייב בטבילה, כיון שהמצורע היה רגיל זמן רב להיות טמא ולא להזהר, חששו שמא לאחר שטבל ביום השביעי לא נזהר ונטמא שוב בלא שיתן ליבו לכך, ולכן הצריכוהו חכמים מספק טבילה נוספת, ולאחר שחיטת האשם בָּא וְעָמַד בְּשַׁעַר נִקָּנוֹר, שהוא השער המבדיל בין עזרת הנשים שהמצורע המיטהר רשאי להכנס לשם קודם הבאת קרבנותיו, לבין עזרת ישראל שאינו רשאי להכנס לשם, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, לֹא הָיָה צָרִיךְ טְבִילָה, כיון שכבר טבל ביום השביעי, וכעיקר דין התורה.