ידוע הסיפור על אשתו של הגאון מוילנא, שהיתה גבאית צדקה יחד עם אשה נוספת, ונתנו 'תקיעת כף' זו לזו שמי שתיפטר ראשונה מהעולם תבוא בחלום לחברתה לומר לה מה אירע עימה בעולם העליון.
חברתה של אשת הגר"א נפטרה ראשונה ואכן באה אליה בחלום, אך אמרה לה שאין לה רשות לספר דברים מהעולם העליון, אך כיון שנתנה לה תקיעת כף הרשו לה מן השמים לומר לה דבר אחד.
והוא, שפעם אחת הלכו שתיהן יחד לאסוף צדקה, וראו מעבר לכביש אשה מסוימת, וסימנו לה ביד שתחכה להם, ואכן ניגשו אליה והתרימו אותה. סיימה אותה אשה ואמרה, גם אותו נפנוף יד – רשום למעלה בספר הזכויות. עד כאן המעשה (מרביצי תורה ומוסר, ד, לב).
בפשטות בא הסיפור ללמד עד כמה כל מעשה קטן חשוב בשמים, ועד כמה מתייחסים לכל חלק מהמעשה בפני עצמו. אין ספק שזהו אכן לימוד חשוב וראוי, שמעורר כל אדם.
אמנם כמדומה שיש כאן רובד נוסף, עמוק יותר.
ידוע בשם הגר"א שיש כמה דרגות של 'תשוקה' בעולם, אמנם התשוקה הגדולה ביותר היא כאשר האדם נפטר מן העולם, ומראים לו את גן העדן ואת הגהינום. אז נפקחים עיניו לראות מה היה יכול להרוויח ומה הפסיד, וצער זה קשה לאדם יותר מכל ייסורי הגהינום (הקדמה ל'דברי אמת').
עם זאת, הרי ודאי יש כמה דרגות של צער. אדם שהיה יכול ללמוד כל יום 'דף היומי' ולסיים את הש"ס בשבע שנים – יתחרט מאד על שלא עשה כן,
אך אם היה יכול ללמוד את כל הש"ס בשעה, ולא עשה זאת? ודאי חרטתו תרקיע שחקים.
כלפי מה הדברים אמורים? כלפי דברים רבים, אך כדאי להתמקד בדבר מסוים, שהוא מפתח זהב לכל אחד.
יכול אדם לעמול במשך שנים רבות כדי לסיים את הש"ס, אך יכול אדם בחמש דקות לשכנע את חברו להצטרף ללימוד הש"ס, ואם אכן הצליח – הרי שלימודו של חברו נזקף גם לזכותו, וכך הוא עשוי 'לסיים את הש"ס' בחמש דקות!
ואם הוא שכנע כמה אנשים ללמוד כמה דברים, הרי שבבואו לשמים יפגוש ברבבות שעות לימוד תורה 'לא מוכרות', שיאירו את נפשו באור צחצחות.
אפשר להתקדם גם צעד קדימה:
שכנעתם מישהו לעסוק בתורה, והוא אכן עושה זאת וצובר שעות רבות של לימוד, רוכש ידע בהלכות מעשיות ונמנע מאיסורים, נפשו מתעדנת וביתו נעשה נווה לשכינה, ילדיו מתחנכים על ברכי התורה, הבנים שלו גם הם הולכים בדרך הישר ומחנכים את ילדיהם לתורה מצוות ומעשים טובים ואף הם מגדלים את ילדיהם כך….
אתם שותפים לטוב הזה שהולך ומתרחב, בזכות חמש דקות ששכנעתם אותו.
וכמה אנשים סביבנו אינם חלק מהמעגל הזה?
אנשים שאנחנו אוהבים באמת, רוצים בטובתם ומשערים שדברינו עשויים להישמע באוזניהם,
ואם אנחנו יושבים בכל יום בזכות מישהו ולומדים שתי הלכות ביום – נדאג שיהיו גם כאלו שיילמדו בזכותנו.
ובעתיד הצפון והטוב, גם אתם תזכו לראות, שאותן חמש דקות שהקדשתם לזיכוי אחרים, חיות ופועלות עבורכם במשך עשרות שנים.
