מסכת פרה, פרק א, משנה ג

משנה ג: כְּבָשִׂים, בְּנֵי שָׁנָה. וְאֵילִים, בְּנֵי שְׁתַּיִם. וְכֻלָּם מִיּוֹם לְיוֹם. בֶּן שְׁלשָׁה עָשָׂר חֹדֶשׁ אֵינוֹ כָשֵׁר לֹא לְאַיִל וְלֹא לְכֶבֶשׂ. רַבִּי טַרְפוֹן קוֹרֵהוּ פַּלְגָּס. בֶּן עַזַּאי קוֹרֵהוּ נוֹקֵד. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל קוֹרֵהוּ פַּרְכָדִיגְמָא. הִקְרִיבוֹ, מֵבִיא עָלָיו נִסְכֵּי אַיִל, וְלֹא עָלָה לוֹ מִזִּבְחוֹ. בֶּן שְׁלשָׁה עָשָׂר חֹדֶשׁ וְיוֹם אֶחָד, הֲרֵי זֶה אָיִל:

משנה ג: 'כְּבָשִׂים' האמורים בתורה לענין קרבנות, היינו כשהם בְּנֵי שָׁנָה – בתוך השנה הראשונה ללידתם. וְ'אֵילִים' האמורים בתורה היינו בְּנֵי שְׁתַּיִם – בתוך השנה השניה (ולהלן יתבאר שזהו לאחר שעברו שלשים יום בתוך השנה השניה). וְכֻלָּם – כל השיעורים שנאמרו בקרבנות, היינו מִיּוֹם לְיוֹם, כלומר, כשהושלמה שנה מיום שנולד הרי הוא נעשה בן שנתיים, ואין הולכים בזה אחר 'שנה' של מנין העולם, שהוא מתשרי. וכשהוא בֶּן שְׁלשָׁה עָשָׂר חֹדֶשׁ, אֵינוֹ כָשֵׁר לֹא לְאַיִל וְלֹא לְכֶבֶשׂ, כיון שכשהסתיימה השנה הראשונה יצא מכלל 'כבש', ועדיין לא נכנס לכלל 'איל' עד שיעברו עליו שלשים יום בשנה השניה. רַבִּי טַרְפוֹן קוֹרֵהוּ 'פַּלְגָּס', כלומר 'פלג גס', חצי גדול, והיינו שאינו גדול ממש להיקרא איל, אלא הוא גדול במקצת שיצא מכלל כבש. בֶּן עַזַּאי קוֹרֵהוּ 'נוֹקֵד', והיינו רועה צאן (וכמו שנאמר 'דִּבְרֵי עָמוֹס אֲשֶׁר הָיָה בַנֹּקְדִים', והיינו בין רועי צאן), והיינו שימשיך לרעות עם הצאן כיון שבאותו זמן אינו ראוי להקרבה לא ככבש ולא כאיל. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל קוֹרֵהוּ 'פַּרְכָדִיגְמָא', והוא כינוי בלשון יוון למטבע שפסלה המלך, ואף זה נפסל עתה מכלל כבש ומכלל איל. ואם הִקְרִיבוֹ, וכגון שלא היה חייב כבש או איל דוקא, אלא הקדישו לקרבן והקריבו בזמן שהוא בחודש השלש עשרה, מֵבִיא עָלָיו נִסְכֵּי אַיִל, והיינו שני עשרונים סולת, ארבעה לוגים יין וארבעה לוגים שמן, וְלֹא עָלָה לוֹ מִזִּבְחוֹ – לא יצא בו ידי חובתו, אם התחייב להביא כבש או שהתחייב להביא איל, לא יצא בו ידי חובתו. וכשהוא בֶּן שְׁלשָׁה עָשָׂר חֹדֶשׁ וְיוֹם אֶחָד, הֲרֵי זֶה 'אָיִל'.