משנה ח: הַמַּצְנִיעַ אֶת הֶחָבִית שֶׁלֹּא תִשָּׁבֵר, אוֹ שֶׁכְּפָאָהּ עַל פִּיהָ עַל מְנָת לְנַגְּבָהּ לְמַלֹּאת בָּהּ, כָּשֵׁר. לְהוֹלִיךְ בָּהּ אֶת הַקִּדּוּשׁ, פָּסוּל. הַמְפַנֶּה חֲרָסִין מִתּוֹךְ הַשֹּׁקֶת בִּשְׁבִיל שֶׁתַּחֲזִיק מַיִם הַרְבֵּה, כְּשֵׁרִין. וְאִם בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא יִהְיוּ מְעַכְּבִין אוֹתוֹ בְשָׁעָה שֶׁהוּא זוֹלֵף אֶת הַמַּיִם, פָּסוּל:
משנה ח: הַבא למלאות את השוקת במי מעיין כדי לקדשם, ושואב לצורך כך כמה חביות של מים, ובין שאיבה לשאיבה מַּצְנִיעַ אֶת הֶחָבִית כדי שֶׁלֹּא תִשָּׁבֵר, אוֹ שֶׁבין שאיבה לשאיבה נפלו לתוכה מים פסולים, וכְּפָאָהּ עַל פִּיהָ עַל מְנָת לְנַגְּבָהּ, ובכל אלו עשה זאת כדי להמשיך ולְמַלֹּאת בָּהּ לצורך קידוש זה, אין בכך משום עשיית מלאכה בין המילוי לקידוש, וכָּשֵׁר. אבל אם עשה כן לאחר שסיים למלאות מים, כדי לְהוֹלִיךְ בָּהּ אֶת הַקִּדּוּשׁ – את המים המקודשים, לאחר שיקדשם באפר, הרי זה פָּסוּל, כיון שכל עשייה העתידה להיות לאחר הקידוש אינה נחשבת כצורך המילוי, והרי זו מלאכה הפוסלת את המים. הַמְפַנֶּה חֲרָסִין מִתּוֹךְ הַשֹּׁקֶת לאחר שמילא בה מים, ועדיין לא קידשם, אם עושה כן בִּשְׁבִיל שֶׁתַּחֲזִיק מַיִם הַרְבֵּה, ויוכל למלא בה עוד, אין זו מלאכה הפוסלת, והמים כְּשֵׁרִין. וְאִם עושה כן בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא יִהְיוּ החרסים מְעַכְּבִין אוֹתוֹ בְשָׁעָה שֶׁהוּא זוֹלֵף – מזה אֶת הַמַּיִם על הטמאים לטהרם, הרי זה פָּסוּל, כיון שזו מלאכה שנעשית בין המילוי לקידוש לצורך הזמן שלאחר הקידוש, ומלאכה כזו פוסלת את המים, כמו שהתבאר.
