משנה י: הַמּוֹסֵר מֵימָיו לְטָמֵא, פְּסוּלִין. וּלְטָהוֹר, כְּשֵׁרִין. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אַף לְטָמֵא כְּשֵׁרִין, אִם לֹא עָשׂוּ הַבְּעָלִים מְלָאכָה:
משנה י: הַמּוֹסֵר מֵימָיו ששאב לצורך קידוש מי חטאת לְאדם טָמֵא שישמרם, הרי אלו פְּסוּלִין, כיון שהוא עצמו טמא אינו מקפיד לשומרם כראוי, והרי אמרה תורה 'למשמרת למי נדה'. וְאם מסרם לשמירה לְטָהוֹר, הרי אלו כְּשֵׁרִין, ואפילו אם עשו הבעלים מלאכה קודם הקידוש, כיון שמסר את המים לשומר טהור, הרי התקיים 'למשמרת למי נדה', ובתנאי שהשומר עצמו לא יעשה מלאכה באותו זמן. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר חולק ואוֹמֵר, אַף אם מסרם לְשומר טָמֵא, נחשבים הם כעומדים עדיין בחזקת הבעלים הראשונים, ולכן הרי אלו כְּשֵׁרִין, אִם לֹא עָשׂוּ הַבְּעָלִים מְלָאכָה באותו זמן, עד לקידוש המים.
