יד) שלשה דברים של מפתה, והיינו קנס ובושת ופגם, וארבעה של אונס, והיינו קנס וצער ובושת ופגם, הרי הן של אב, לפי שכל שבח נעורים שייך לו. ואם אין לה אב, הרי הן של עצמה.
טו) מפותה או אנוסה שלא תבעה את המפתה או את האונס עד שבגרה, או עד שנשאת, או עד שמת האב, הארבעה דברים של האונס או השלשה של המפתה, שלה. עמדה בדין בעודה נערה ותבעה אותן, והתחייב בדין אך עדיין לא שילם, ואחר כך בגרה או שנשאת, הרי הן של אב. ואם מת האב אחר עמידתה בדין, הרי הן של אחין שהן יורשי האב, כיון שמעת שעמדה בדין, זכה בהן האב.
