שיעור 90, ספר דניאל, פרק ט, כד

כד שָֽׁבֻעִ֨ים שִׁבְעִ֜ים נֶחְתַּ֥ךְ עַֽל־עַמְּךָ֣ ׀ וְעַל־עִ֣יר קָדְשֶׁ֗ךָ לְכַלֵּ֨א הַפֶּ֜שַׁע וּלְהָתֵ֤ם חַטָּאת֙ וּלְכַפֵּ֣ר עָוֹ֔ן וּלְהָבִ֖יא צֶ֣דֶק עֹֽלָמִ֑ים וְלַחְתֹּם֙ חָז֣וֹן וְנָבִ֔יא וְלִמְשֹׁ֖חַ קֹ֥דֶשׁ קָֽדָשִֽׁים׃

֍           ֍            ֍

(כד) עתה מבאר המלאך גבריאל לדניאל את סדר וזמני הגלויות, שָׁבֻעִים שִׁבְעִים נֶחְתַּךְ עַל עַמְּךָ וְעַל עִיר קָדְשֶׁךָ – הגזירה שנגזרה על ישראל ועל ירושלים היתה מורכבת משני חלקים, א. שבעים שנים של גלות ממש, בארץ האויב, כנגד שבעים שמיטות שלא שמרו כראוי, וכמו שנאמר (ויקרא כו לד) "אָז תִּרְצֶה הָאָרֶץ אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ כֹּל יְמֵי הֳשַׁמָּה וְאַתֶּם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיכֶם אָז תִּשְׁבַּת הָאָרֶץ וְהִרְצָת אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ", וכן נאמר בדברי הימים (ב' לו כא) "לְמַלֹּאות דְּבַר ה' בְּפִי יִרְמְיָהוּ עַד רָצְתָה הָאָרֶץ אֶת שַׁבְּתוֹתֶיהָ כָּל יְמֵי הָשַּׁמָּה שָׁבָתָה לְמַלֹּאות שִׁבְעִים שָׁנָה". ב. מלבד החטא של שנת השמיטה, היו חטאים נוספים בשאר השנים שהיו ישראל בארצם, ועל זה נגזר עליהם עונש של שבעים פעמים שבע שנות שמיטה, שהם ארבע מאות ותשעים שנה, אך עונש זה אינו מוכרח להיות דוקא בארצות אויביהם, אלא גם בימי בית המקדש השני נמשך עונשם בכך שסבלו את עול מלכויות מדי ופרס, יון ורומי, ולא היו ברשות עצמם לגמרי, וגם היו חסרים באותם שנים נביאים, אורים ותומים, ומלכות בית דוד, וכל הימים הללו המשיכו והתפזרו בארצות הגויים, כל זה היה תקופה שנקצבה להענישם על אותם ארבע מאות ותשעים שנה שחטאו [ושבעים שנות גלות בבל יחד עם ארבע מאות ועשרים השנים שהתקיים בית המקדש השני היו שנים של עונש], לְכַלֵּא הַפֶּשַׁע – לכלות את עוון הפשעים שפשעו בין אדם לחבירו, וּלְהָתֵם חַטָּאת של גילוי עריות, וּלְכַפֵּר עָו‍ֹן שזהו חטא עבודה זרה, שבא על ידי עיוות השכל, ואם היו שבים באותם שנים בתשובה שלימה כראוי, אזי בתום אותם ארבע מאות ותשעים שנה מזמן חורבן בית המקדש הראשון היתה הגאולה השלימה, וּלְהָבִיא צֶדֶק עֹלָמִים – שכל העולם יכירו את האמונה האמיתית ויצדיקוה, וְלַחְתֹּם חָזוֹן וְנָבִיא – והיו מתקיימות כל הנבואות שחזו הנביאים על הגאולה העתידה, והיו נחתמים בחותמו של ה', שזו ה'אמת', כי היו מתאמתות הנבואות ומתקיימות באותו זמן, וְלִמְשֹׁחַ קֹדֶשׁ קָדָשִׁים – והיה נמשח בשמן המשחה בית המקדש השלישי, שהוא קדש קדשים [בשונה מבית המקדש השני שלא נמשח, כיון שהיו חסרים בו הארון ואורים ותומים ועוד דברים], וגזירה זו תלויה ועומדת במעשיהם של ישראל, שאם יזכו ויחזרו בתשובה תהיה הגאולה באותו זמן, ואם לא יזכו יגלו מארצם שוב, ותתארך גלותם שנים רבות, עד שיגיע זמן הגאולה השלימה.