שיעור 89, ספר דניאל, פרק ט, כ-כג

כ וְע֨וֹד אֲנִ֤י מְדַבֵּר֙ וּמִתְפַּלֵּ֔ל וּמִתְוַדֶּה֙ חַטָּאתִ֔י וְחַטַּ֖את עַמִּ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וּמַפִּ֣יל תְּחִנָּתִ֗י לִפְנֵי֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהַ֔י עַ֖ל הַר־קֹ֥דֶשׁ אֱלֹהָֽי׃ כא וְע֛וֹד אֲנִ֥י מְדַבֵּ֖ר בַּתְּפִלָּ֑ה וְהָאִ֣ישׁ גַּבְרִיאֵ֡ל אֲשֶׁר֩ רָאִ֨יתִי בֶֽחָז֤וֹן בַּתְּחִלָּה֙ מֻעָ֣ף בִּיעָ֔ף נֹגֵ֣עַ אֵלַ֔י כְּעֵ֖ת מִנְחַת־עָֽרֶב׃ כב וַיָּ֖בֶן וַיְדַבֵּ֣ר עִמִּ֑י וַיֹּאמַ֕ר דָּֽנִיֵּ֕אל עַתָּ֥ה יָצָ֖אתִי לְהַשְׂכִּֽילְךָ֥ בִינָֽה׃ כג בִּתְחִלַּ֨ת תַּֽחֲנוּנֶ֜יךָ יָצָ֣א דָבָ֗ר וַֽאֲנִי֙ בָּ֣אתִי לְהַגִּ֔יד כִּ֥י חֲמוּד֖וֹת אָ֑תָּה וּבִין֙ בַּדָּבָ֔ר וְהָבֵ֖ן בַּמַּרְאֶֽה׃

֍           ֍            ֍

(כ) אחרי שהתפלל פעם אחת בסדר זה, של תפילה, וידוי ותחינה, חזר פעם נוספת על סדר זה, וְעוֹד אֲנִי מְדַבֵּר וּמִתְפַּלֵּל תפילות אחרות, שלא הוזכרו כאן, וּמִתְוַדֶּה חַטָּאתִי וְחַטַּאת עַמִּי יִשְׂרָאֵל, וּמַפִּיל תְּחִנָּתִי, שזו הבקשה הפרטית, לִפְנֵי יְהֹוָה אֱלֹהַי, והבקשה הפרטית היתה עַל הַר קֹדֶשׁ אֱלֹהָי, שזו היתה עיקר תכלית תפילתו.

(כא) ואחר כך חזר על סדר זה פעם שלישית, וְעוֹד אֲנִי מְדַבֵּר בַּתְּפִלָּה, שזהו החלק הראשון של הסדר השלישי [קודם שהתחיל בוידוי ובתחינה], וְהָאִישׁ [-המלאך] גַּבְרִיאֵל אֲשֶׁר רָאִיתִי בֶחָזוֹן בַּתְּחִלָּה, מֻעָף בִּיעָף – מתעופף פעמיים, פעם אחת לקבל את השפע ממיכאל, השר שמעליו, ופעם שניה להוריד את השפע למטה, לארץ, נֹגֵעַ אֵלַי כְּעֵת מִנְחַת עָרֶב.

(כב) והיה נדמה הדבר לדניאל כאילו אינו יודע מקומו של דניאל, עד שנגע בו, וַיָּבֶן שדניאל עומד שם, וַיְדַבֵּר עִמִּי, וַיֹּאמַר, דָּנִיֵּאל, אין פירוש דברי ירמיה הנביא כפי שהבנת בתחילה, אלא עַתָּה יָצָאתִי לְהַשְׂכִּילְךָ בִינָה, ולהסביר לך את הפירוש האמיתי של דברי נבואת ירמיה.

(כג) ואל תחשוב שמחמת תפילתך השתנתה הגזירה, אלא כבר בִּתְחִלַּת תַּחֲנוּנֶיךָ יָצָא דָבָר זה, וַאֲנִי בָּאתִי לְהַגִּיד, כִּי – כיון שאיש חֲמוּדוֹת אָתָּה, לכן נשלחתי אליך לומר את הדבר פנים אל פנים, ולא רק בחלום או במחזה, וּבִין בַּדָּבָר – תבין עתה היטב את דברי נבואת ירמיה, וְהָבֵן בַּמַּרְאֶה, מה שאראה לך נוסף על הדברים.