יום שישי
י' כסלו התשפ"ז

חיפוש בארכיון

שיעור 6, ספר ירמיהו, פרק ב, א-ג

פרק ב א וַיְהִ֥י דְבַר־יְהוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃ ב הָלֹ֡ךְ וְקָֽרָאתָ֩ בְאָזְנֵ֨י יְרֽוּשָׁלִַ֜ם לֵאמֹ֗ר כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה זָכַ֤רְתִּי לָךְ֙ חֶ֣סֶד נְעוּרַ֔יִךְ אַֽהֲבַ֖ת כְּלֽוּלֹתָ֑יִךְ לֶכְתֵּ֤ךְ אַֽחֲרַי֙ בַּמִּדְבָּ֔ר בְּאֶ֖רֶץ לֹ֥א זְרוּעָֽה׃ ג קֹ֤דֶשׁ יִשְׂרָאֵל֙ לַֽיהוָ֔ה רֵאשִׁ֖ית תְּבֽוּאָתֹ֑ה כָּל־אֹכְלָ֣יו יֶאְשָׁ֔מוּ רָעָ֛ה תָּבֹ֥א אֲלֵיהֶ֖ם נְאֻם־יְהוָֽה׃

 

֍           ֍            ֍

 

אחרי שהקדים ירמיהו לבאר את זמן נבואתו, איכותה ועניינה באופן כללי, מקדים הוא הקדמה כללית לכל נבואות הפורענות שהתנבא על ישראל, כי בכל העונשים הללו לא שכח ה' את בריתו עמם, ועוד אהבתו נתונה להם, והרי זה כמו אב שהעניש את בנו ומסרו ביד אדם אכזר, שעדיין ליבו מלא רחמים על בנו המוכה, וסופו להעניש את המכים אותו. ובנבואה זו נמשלת השייכות של ה' וישראל לחתן וכלה, כאשר החתן בא מארץ רחוקה למקום שאין מכירים אותו, והכלה עשתה עמו חסד והכניסה אותו לביתה, ואחר כך הוסיפה והתחתנה עמו, ולבסוף הלכה אחריו לדרך רחוקה שאינה מוכרת לה. 

פרק ב

(א) וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי לֵאמֹר.

(ב) הָלֹךְ וְקָרָאתָ בְאָזְנֵי יְרוּשָׁלִַם לֵאמֹר, כֹּה אָמַר ה', זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ, והנמשל לזה הוא זמן האבות, כאשר לא היה שם ה' מוכר בעולם, והאבות עבדוהו והודיעו לכל את דרך ה', בעוד כל העמים עובדים לאלילים, אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ, וזה בזמן יציאת מצרים, כאשר נכנסו ישראל בברית עם ה' וקיבלו את התורה, לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה, וזה כאשר הלכו ישראל אחרי ה' במדבר ארבעים שנה, מרוב חשקם לדביקות בה'. וזכויות אלו נזכרים לפני ה' לעולם.

(ג) קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַה', רֵאשִׁית תְּבוּאָתֹה – עם ישראל נחשב בעיני ה' כתרומה, שהיא קדושה והיא ראשית התבואה, וכשם שהתרומה אסורה באכילה לזרים, כָּל אֹכְלָיו יֶאְשָׁמוּ בנפשם, וגם רָעָה תָּבֹא אֲלֵיהֶם בגופם, בעולם הזה, כי העונש על אכילת תרומה הוא מיתה בידי שמים, כך הגויים המכים ומצערים את ישראל, סופם ללקות גם בנפשם וגם בגופם, נְאֻם ה'.

"וְדִבַּרְתִּי עַל הַנְּבִיאִים, וְאָנֹכִי חָזוֹן הִרְבֵּיתִי, וּבְיַד הַנְּבִיאִים אֲדַמֶּה" (הושע יב יא)

האם "זמני היום" באתר יועילו לך?