ז וָֽאָבִ֤יא אֶתְכֶם֙ אֶל־אֶ֣רֶץ הַכַּרְמֶ֔ל לֶֽאֱכֹ֥ל פִּרְיָ֖הּ וְטוּבָ֑הּ וַתָּבֹ֨אוּ֙ וַתְּטַמְּא֣וּ אֶת־אַרְצִ֔י וְנַֽחֲלָתִ֥י שַׂמְתֶּ֖ם לְתֽוֹעֵבָֽה׃ ח הַכֹּֽהֲנִ֗ים לֹ֤א אָֽמְרוּ֙ אַיֵּ֣ה יְהוָ֔ה וְתֹֽפְשֵׂ֤י הַתּוֹרָה֙ לֹ֣א יְדָע֔וּנִי וְהָֽרֹעִ֖ים פָּ֣שְׁעוּ בִ֑י וְהַנְּבִאִים֙ נִבְּא֣וּ בַבַּ֔עַל וְאַֽחֲרֵ֥י לֹֽא־יוֹעִ֖לוּ הָלָֽכוּ׃ ט לָכֵ֗ן עֹ֛ד אָרִ֥יב אִתְּכֶ֖ם נְאֻם־יְהוָ֑ה וְאֶת־בְּנֵ֥י בְנֵיכֶ֖ם אָרִֽיב׃
֍ ֍ ֍
(ז) ולאחר שפירט את חטאי ישראל במדבר, פונה להוכיח את בניהם, היושבים בארץ ישראל, כי אף על פי שאבותיכם חטאו, וָאָבִיא אֶתְכֶם אֶל אֶרֶץ הַכַּרְמֶל ['כרמל' הוא ההיפך מהמדבר, והוא כינוי למקום נטוע באילנות וזרעים, וראוי לישוב], והיתה התכלית בכך לֶאֱכֹל פִּרְיָהּ ולשבוע מהטובה הגשמית, וְטוּבָהּ הרוחני, כי הארץ מוכנה מטבעה ומהותה להשיג את הטוב האמיתי והאושר הנפשי, ובשני הדברים אירע ההיפך, וַתָּבֹאוּ וַתְּטַמְּאוּ אֶת אַרְצִי בחטאים המונעים את ההצלחה הגשמית, וְנַחֲלָתִי – הנחלה המתייחסת לה', כי לאחר שנכנסו ישראל לארץ נכנסה תחת השגחת ה' ונעשתה ל'נחלתו', שַׂמְתֶּם לְתוֹעֵבָה, ולא השגתם את הטובה הרוחנית המוכנה לכם.
(ח) הַכֹּהֲנִים, העטורים בכתר הכהונה, שתכלית עבודתם להוריד השראת השכינה אל בית המקדש, לֹא אָמְרוּ אַיֵּה ה'. וְתֹפְשֵׂי הַתּוֹרָה, המעוטרים בכתר תורה, והיה ראוי שיידעו כי תכלית לימוד התורה הוא לדעת את ה', לֹא יְדָעוּנִי. וְהָרֹעִים, שהם המלכים והשרים המעוטרים בכתר מלכות, פָּשְׁעוּ בִי. וְהַנְּבִאִים המעוטרים בכתר שם טוב, נִבְּאוּ בַבַּעַל [-לעבודה זרה], ולא המירו את הטובה המוכנה להם בדברים מועילים אחרים, אלא וְאַחֲרֵי לֹא יוֹעִלוּ הָלָכוּ.
(ט) לָכֵן, מאחר וגם אבותיכם וגם אתם חטאתם, והיו חטאים אלו בלי תועלת, וגם ראשי העם הם שהיתעו את העם לדרך רעה, עֹד אָרִיב אִתְּכֶם נְאֻם ה', וְאֶת בְּנֵי בְנֵיכֶם אָרִיב, כי עדיין יש תקוה שתראו שדרככם מוטעית, ותחזרו בתשובה.
