יג כִּֽי־שְׁתַּ֥יִם רָע֖וֹת עָשָׂ֣ה עַמִּ֑י אֹתִ֨י עָֽזְב֜וּ מְק֣וֹר ׀ מַ֣יִם חַיִּ֗ים לַחְצֹ֤ב לָהֶם֙ בֹּאר֔וֹת בֹּארֹת֙ נִשְׁבָּרִ֔ים אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־יָכִ֖לוּ הַמָּֽיִם׃
֍ ֍ ֍
(יג) כִּי שְׁתַּיִם רָעוֹת עָשָׂה עַמִּי, והם רעות כפולות, כי בעזיבה עצמה יש שתי רעות, כי אֹתִי עָזְבוּ, שזהו דבר שלא נשמע בעולם שתחליף אומה את אלוהיה, ועוד, שעזבו מְקוֹר מַיִם חַיִּים, המשפיע עליהם שפע רוחני וגשמי, וגם בדבר שאליו הלכו יש רעה כפולה, כי לא הלכו אל דבר קיים ועומד, אלא הלכו ליצור דבר חדש, לַחְצֹב לָהֶם בֹּארוֹת, ועוד, שבמקום מקור מים חיים שהיו להם, הלכו לחצוב בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים, לאסוף בהם מי גשמים שאינם נובעים ממקורם אלא באים ממקומות אחרים, וכיון שהבורות עצמם הם שבורים, לא תהיה להם בהם תועלת, אֲשֶׁר בורות אלו לֹא יָכִלוּ הַמָּיִם. והנמשל בזה, כי עבודת ה' דומה למקור מים חיים, כי ישועת ה' באה מידו, ללא עזרת בני אדם, וככל שיוסיפו לשאוב ממנו כן יתרבה עוד, ולא יכזבו מימיו לעולם, ואילו העזרה שביקשו ישראל להשיג מעמים אחרים הרי היא כבור מים המצריך חציבה ועבודה קשה, ומימיו אינם נובעים מעצמם אלא צריך לאוספם, וכך היו צריכים לשלוח מתנות ושוחד אל הגויים שיעזרום, וגם המים הניתנים בו בסוף אינם עוזרים להם, כי בגדו בהם הגויים שקיוו לעזרתם, כי בורות נשברים המה.
