לב הֲתִשְׁכַּ֤ח בְּתוּלָה֙ עֶדְיָ֔הּ כַּלָּ֖ה קִשֻּׁרֶ֑יהָ וְעַמִּ֣י שְׁכֵח֔וּנִי יָמִ֖ים אֵ֥ין מִסְפָּֽר׃ לג מַה־תֵּיטִ֥בִי דַּרְכֵּ֖ךְ לְבַקֵּ֣שׁ אַֽהֲבָ֑ה לָכֵן֙ גַּ֣ם אֶת־הָֽרָע֔וֹת לִמַּ֖דְתְּ אֶת־דְּרָכָֽיִךְ׃
֍ ֍ ֍
(לב) עתה פונה הנביא אל הכת שעזבו את ה' מתוך שכחה וחוסר שימת לב, ותמה על הנהגתם ואומר, הֲתִשְׁכַּח בְּתוּלָה עֶדְיָהּ – האם יקרה שתשכח בתולה את תכשיטיה, וגם אם יקרה דבר כזה, האם יתכן שתשכח כַּלָּה את קִשֻּׁרֶיהָ – התכשיט שנתן לה החתן כאות וסימן לקשר שביניהם, ודאי לא תשכח זאת לעולם, והרי התורה היא האות והקשר בין ה' ובין ישראל, וְעַמִּי שְׁכֵחוּנִי ועזבו את התורה, ולא לזמן מועט, אלא יָמִים אֵין מִסְפָּר.
(לג) ופונה עתה הנביא אל הכת השלישית, שאמרו שדרך אבותיהם לא היתה שלימה, והם יוסיפו מצוות והנהגות בדויים מהלב, כאילו רוצים בכך להיטיב דרכם יותר מאבותיהם, וכביכול מוסיפים בכך אהבה לה', ואליהם אומר, מַה תֵּיטִבִי דַּרְכֵּךְ יותר מדרכי אבותייך, כביכול באת בכך לְבַקֵּשׁ אַהֲבָה יתירה מעם ה', והרי עשית זאת על ידי הנהגות רעות ועבירות שלמדת מהגויים שסביבך [וכמו אחז מלך יהודה שבנה בחצר המקדש מזבח נוסף, בדמות המזבח שראה בדמשק אצל עובדי עבודה זרה, וכאילו רוצה להוסיף ולהשביח את עבודת ה'. וכן הבמות הקטנות שנבנו לשם ה' לאחר בניית בית המקדש, שבאותו זמן נאסרו הבמות], והלא לָכֵן – כדי להיטיב, כביכול, את דרכייך, גַּם אֶת הָרָעוֹת לִמַּדְתְּ אֶת דְּרָכָיִךְ, וכאילו תוסיפי טובה בכך שתחברי אל עבודת ה' את הדרך הרעה של הגויים.
